להרגיש שהרבי איתנו • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים! 

יהודי שעבר את השואה הגיע לרבי מלך המשיח, וסיפר לרבי שאחרי השואה אין לו לא יום ולא לילה; לנגד עיניו הוא רואה את הזוועות שעבר בשואה וקשה לו לחיות כך. הוא שואל אפוא את הרבי מה הוא יכול לעשות? 

הרבי שאלו "האם סיפרת את זה למישהו?", 

"לא", השיב היהודי. 

"אם כן", יעץ לו הרבי, "אני מציע לך לכתוב ספר ובו תספר על כל מה שעברת – ובכך 'תשאיר' את כל הצער שלך בדפי הספר, ותשכח מכל מה שעברת".

יהודי נוסף שעבר את השואה ולימים הגיע לאנגליה, גם הוא שאל את הרבי מה לעשות מכך שאינו מצליח להשאיר את טראומת השואה מאחוריו ולהתחתן? אמר לו הרבי: "תחלק סוכריות לילדים הקטנים בבית הכנסת, וזה יחיה אותך". הרבי אף הסביר, כי לילדים הקטנים יש שמחה אמיתית ללא אינטרסים או מחשבות של חשבונות זרים – זה יתן לו כוח וחיות.

מסופר על הרבי המהר"ש, שלאחר פגישה מתוחה עם שר הפנים בענייני הכלל, נחלש מאוד מהמאמץ עד שבאותו ערב התעלף. מיד קראו לרופא שנתן לו סמי מרפא עד שעורר אותו. שאלו הרופא מדוע הוא עושה דברים כאלה המזיקים לבריאותו, כי אפילו התרגשות קלה מסוכנת היא לו.

ענה לו הרבי:

"אנחנו אין אנו ברשותנו כלל. גופנו ונפשנו, רוחנו ונשמותנו נתונים ומסורים בנוגע לכלל ישראל ברוחניות ובגשמיות. אכן, חיצי אויבינו שונאינו שוברים את גופנו לרסיסים, מוצצים לשד עצמותינו, ממררים את חיינו, אבל בזה הננו מצילים ומגינים על עם הוי', כה היה עם כבוד קדושת אבותינו, כה הוא עמי וכה יהיה עד כי יראה הוי' בעניינו וישלח לנו גואל צדק לקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ויוליכינו קוממיות לארצנו" – ויבכה מאד.

ואכן, במגילת אסתר נכתב, שמרדכי מספר לאסתר "את כל אשר קרהו". מוסבר בחסידות מה פירוש "קרהו"? הרי זה מאורע שהתרגש על כלל ישראל? אלא שמרדכי, נשיא הדור, הרגיש שהצרה הזו של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", כאילו זה קורה לו אישית.

זו הנקודה של 'רבי', משה רבנו שבדור, שלוקח על עצמו את הייסורים למען כלל ישראל.

וכך נכתב ב'היום יום': "פעם אחת התוועדו חסידים הראשונים – בשנת תקמ"ד–תקמ"ז, ותוכן שיחתם היה: הרבי – רבינו הזקן – פעל שלא יהיו לבד. פעם, הרבי – הר"מ והגאון – היו לבד והתלמידים היו לבד. דרך החסידות אותה ייסד הרבי, היא התועלת האלוקית הגדולה, שהרבי אינו בודד וחסידים אינם בודדים" (היום–יום כ"ב אייר).

כדי שחסיד ירגיש באמת שהוא לא לבד, עליו לדעת ולהרגיש שהרבי חושב עליו. הוא כשלעצמו צריך להסתכל בתמונה של הרבי ולהתחזק (כפי שהרבי אמר לאשה אחת שהיו לה פחדים, שתסתכל בתמונה של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, וזה יועיל לה שהרבי הריי"צ יסתכל עליה בחזרה).

ממך אני שואב כוח

לא מזמן שמעתי סיפור מפעים: אישה חב"דנקית מקראון הייטס הלכה לתדלק בתחנת דלק בניו יורק. המתדלק, גוי נמוך–קומה, הבחין בתמונה תלויה מתחת למראה של הרכב, ועיניו רותקו. הייתה זו תמונה של אביה. 

כשהבחינה בו מתבונן ארוכות בתמונה, שאלה אותו: "האם אתה מכיר את האיש?"

"בוודאי", ענה המתדלק, "הוא היה מתדלק אצלי בקביעות. מה הוא בשבילך?" 

"זה אבא שלי", השיבה בהתרגשות.

"מה קרה לאחרונה שהוא כבר לא מגיע לתדלק? מזה תקופה שלא ראיתי אותו…" 

האישה הזילה דמעה וסיפרה כי אביה נפטר לפני חודש ימים.

"דעי לך", סיפר המתדלק, "שאביך נתן לי הרבה כוחות ותעצומות נפש. כשאבא שלך, ראה אותי בפעם ראשונה, הוא אמר לי: 'אני רואה אותך ואני מתחזק'. התפלאתי לשמע דבריו, והוא הסביר: "בטח קשה לך לקום בבוקר כשאתה יודע שכולם מסתכלים עליך מלמעלה למטה, כי אתה נמוך–קומה, ובלבם מזלזלים בך ולא מעניקים לך את הכבוד הראוי. אך למרות זאת, אתה מתאמץ לקום בבוקר ולשרת את האנשים נאמנה. זו הסיבה שכשאני מסתכל עליך, אני שואב ממך כוחות"…

כזה הוא החינוך שהרבי מלך המשיח נותן לנו – לדעת להיכנס 'לנעליים' של השני, ולחשוב מתוך חיבור פנימי מה הוא מרגיש, איך הוא חושב, וכיצד לפרגן ולעזור לו.

מלך השחמט ומלך הדמקה 

שמעתי חידה מעניינת: מה ההבדל בין ה'מלך' של הדמקה ל'מלך' של השחמט? כידוע, חייל שמגיע לשורה האחרונה במשחק הדמקה, הופך להיות למלך שיכול ללכת לכל מקום על גבי לוח המשחק, לעומת מלך במשחק השחמט שהולך רק צעד אחד צעד. 

נשאלת השאלה, מדוע יש הבדל ביניהם? הרי זה מלך וזה מלך, אם כן, מדוע זה יכול ללכת לכל מקום ואילו רעהו תנועותיו מוגבלות?

והתשובה היא נפלאה: המלך בדמקה נהיה מלך! למעשה הוא התחיל כחייל פשוט, אך לאחר הרבה "אתכפיא" וזהירויות מכל מיני אויבים שיכולים לכבוש אותו, הוא נשמר בזהירות, הלך צעד אחר צעד עד שהגיע סוף סוף לקו הסיום. מכיוון שכך, מגיע לו להיות מלך כזה שיכול ללכת לכל מקום, כפי רצונו… 

לעומתו, מלך השחמט נולד מלך ונשאר כך. הוא לכשעצמו לא עבד על זה ולא התייגע לקבל את התואר.

אומר הנביא זכריה (ג, ז) בשם הקב"ה "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה", המלאכים הם קדושים וטהורים, אבל הם בדרגת 'עומדים'. הם נשארים באותו מעמד ומצב רוחני כפי שהם נבראו.

"מהלכים" – הכוונה ליהודי שהוא בבחינת 'מהלך'. הוא לא נמצא בדרגה רוחנית אחת, אלא הוא עובד בעולם הזה, מתאמץ ועושה "אתכפיא" ו"אתהפכא" ונזהר במחשבה בדיבור ובמעשה, נשמר מכל המתנגדים לקדושה שלו, ובכך הוא ממשיך אור אין סוף לכל מקום, וכפי שכתוב בזוהר: "כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין".

כיוון שכך, בוודאי שכבר הוסרו כל המניעות והעיכובים לביאת משיח ונפלאות המשיח.

כך גם אומר הרבי בשיחה של שבת פרשת חיי שרה תשנ"ב – "אם עדיין יכול להיות ספק, שהקב"ה רוצה להחזיק את ישראל עוד רגע אחד בגלות, למען גודל הנחת רוח וההנאה שעבודה בזמן הגלות מסבה לו – זועק היהודי: 'כל מה שיאמר לך הבעל הבית עשה חוץ מצא', כל מה שבעל הבית זה הקב"ה אומר צריך לעשות, חוץ מ'צא', חוץ מלהישאר עוד רגע ח"ו במצב של 'צא', מחוץ לשולחן אביהם, מבקשים ותובעים כביכול מהקב"ה; 'שלח נא ביד תשלח' – בשנת ובתחלתה "יד תשלח " – והבא כבר את הגאולה האמיתית והשלימה".

אם כן, אף אנו צועקים כעת להקב"ה, ערב שבת קודש מברכין אדר – חודש השמחה – כי בשמחה תצאו: שנזכה בשמחה של חודש זה לצאת מהגלות הקשה. לאורך כל הדורות כבר עשו מסירות נפש. אם כן, "עד מתי?!" רוצים לראות את ההתגלות. 

לחיים חסידים!