יוסי דגן בראיון: "איפה שאין התיישבות – יש טרור שמאיים"

שניאור זלמן לוין, מגזין בית משיח

הרבה מאד ראיונות ערכתי במשך השנים, אך הראיון הזה עם יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, מרגיש כמו סגירת מעגל היסטורית. "אנחנו בעידן של אתחול מחדש", הוא אומר, ולמרות קולו העייף, אי אפשר שלא לשמוע נימה חגיגית. כי בעצם הוא מדבר על אירוע היסטורי של ממש.

יוסי דגן הוא, יו"ר מועצת השומרון, הוא לא רק פוליטיקאי; הוא איש התיישבות שחווה על בשרו את עוול הגירוש מצפון השומרון לפני עשרים שנה, וכיום הוא מוביל את המערכה הענקית לתיקון החטא הנורא ההוא. בראיון מקיף ונוקב, הוא מדבר על ה"קונספציה" שעדיין מכה בנו, על הצורך הדחוף בריבונות על כל שטחי יהודה ושומרון, ועל הדרך לניצחון שעוברת דרך בנייה בלתי פוסקת.

הדפיקה על דלתות הממשל

יוסי דגן נמצא בכל מקום. ככה לפחות עולה משלל הידיעות אודות פועלו הרב למען השומרון והתושבים. הוא מסתובב במסדרונות הקונגרס בוושינגטון, נואם בפרלמנט האירופאי, ובאותה נשימה נמצא בכנס פתיחה חגיגי שיזמה מחלקת הרווחה בשומרון, ולהבדיל, דופק על דלתות משפחות שכולות בשומרון ומביא להן את בשורת האיוב. 

בשנים האחרונות הוא הפך את השומרון למותג בינלאומי, לא שוכח לרגע את המטרה: שלמות ארץ ישראל. עבורו, החזרה ליישובים חומש ושא–נור בצפון השומרון, היא לא רק "נוסטלגיה", אלא תיקון לאומי דחוף שנועד להציל את עם ישראל מהתהום בגירוש הנורא של תשס"ה.

חסידי חב"ד מכירים היטב את זעקותיו של הרבי מה"מ על כך שכל נסיגה מביאה לשפיכות דמים. 

אחרי עשורים של "קונספציה", האם שמחת תורה שינה משהו בתפיסה של מקבלי ההחלטות?

"אנחנו נמצאים ברגע של אמת נוראית", פותח דגן בקול שקול אך נחרץ. "ראינו בשמחת תורה בצורה הברורה והכואבת ביותר היכן שיש התיישבות יהודית – יש ביטחון, והיכן שעוקרים התיישבות – מקבלים שואה ח"ו. זה לא משפט פוליטי, זו מציאות ביטחונית אסטרטגית.

רק ביום שישי האחרון אירע פיגוע נורא בו נרצחו שני יהודים. שב"ח מקבאטיה דרס למוות עם טנדר את שמשון מרדכי (68) ופצע, המשיך לעמק חרוד, התנגש ברכב ליד קיבוץ תל יוסף – ואז רצח גם את הנערה אביב מאור בת 18 בלבד. המחבל נמלט לכיוון עפולה, פצע שם בינוני קורבן נוסף – ורק אז נוטרל על ידי עובר אורח.

הפיגוע הזה הוא תוצאה ישירה של הגירוש מצפון השומרון. המחבל שיצא מקבאטיה הגיע מתוך חממת טרור שהתפתחה באין מפריע כי אין שם נוכחות של התיישבות יהודית וצבא בצורה קבועה. יש לצאת לתמרון נרחב בקבאטיה – כמו בג'נין, ולהקים מיידית את כל היישובים שנעקרו בצפון השומרון. 

לכן אפשר להבין עד כמה חשובה החזרה שלנו ליישוב שא–נור ולכל היישובים בצפון השומרון, ובעזרת השם בהמשך גם לגנים, כדים ועוד. אנחנו נקים עוד התיישבויות נוספות בצפון השומרון כפי שהיה לפני הגירוש. 

רוב גל הטרור ששטף את ארץ ישראל בשנים האחרונות, כולל הפיגועים הקשים ביותר, יצא מאזור צפון השומרון. למה? כי שם עקרו את ההתיישבות בגירוש הנורא. כשעקרו את היישובים גנים, כדים, חומש ושא–נור, יצרו שם חלל שהתמלא בטרור. לא רק היישובים פונו, אלא גם בסיסי צה"ל שהיו במקום בכדי לשמור על התושבים – הועתקו משם, והתוצאה בהתאם… התיקון האמיתי למצב הלאומי הנורא הזה הוא 'אתחול מחדש'. החזרה לשא–נור וחומש היא לא רק צדק למגורשים, היא המגן של עפולה, חדרה ותל אביב."

דיברת על "אתחול מחדש". רק ביום שישי האחרון ישבת בטקס חגיגי צנוע למדי, עם אלוף פיקוד מרכז שחתם על תחומי השיפוט של חומש והר עיבל. מה בעצם המשמעות של זה?

זהו רגע היסטורי ומרגש להתיישבות ביהודה ובשומרון כולה. הגדרת תחומי השיפוט היא הצעד המשמעותי בדרך להסדרה מלאה, להוצאת היתרי בנייה ולביסוס התיישבות יהודית. זה עוד שלב משמעותי בדרך לביסוס ההתיישבות המלאה בחומש, שתהיה יותר גדולה ממה שהיה לפני הגירוש. החתימה על תחומי השיפוט החדשים ובראשם חומש המתחדש והישוב הר עיבל היא תיקון עוול היסטורי וחיזוק ברור של ההתיישבות, הביטחון והצדק. 

אנחנו גם מתארגנים לעלות בחזרה ליישוב שא–נור וליישב אותו בפורים, עשרים שנה אחרי הגירוש, שבהם לא הפסקנו לחלום ולהאמין, להיאבק ולעמול. החזרה לשא–נור היא לא רק תיקון ערכי, מוסרי, כי זו הארץ שלנו, היא לא רק תיקון עוול למשפחות המגורשים – אלא היא בראש ובראשונה תיקון שיהווה אתחול מחדש למצב הלאומי הנורא שארץ ישראל נקלעה אליו מאז ובגלל הגירוש מצפון השומרון ומגוש קטיף. 

הוכח פעם אחר פעם – איפה שאין התיישבות, יש טרור שמאיים על כל רחבי הארץ.

הייתי שם אתמול, בשא–נור. זה ביקור מרגש עד דמעות. איפה שהיה הבית שלי, היום יש שטח פנוי. אבל הנוף נשאר, והעיקר – בית הכנסת. מכל היישובים שחרבו בגוש קטיף ובצפון השומרון, זהו בית הכנסת היחיד שלא נחרב. הוא כוסה בטונות של חול ומחכה לנו שנחזור. האדמה הקדושה הזו קוראת לנו."

היו שנים שהרגשתם רדופים על ידי הממשלה. כל שני וחמישי פונו גבעות ומאחזים חדשים. מה קורה היום?

"האווירה השתנתה לחלוטין. היום הגופים של הממשלה דוחפים ומסייעים להתיישבות. אנחנו לא צריכים להתנצל על זה שאנחנו בונים את ארצנו. אחרי השביעי באוקטובר, חיזוק ההתיישבות הוא הציווי הביטחוני העליון."

עם זאת, עדיין הממשלה הורסת יישובים ומאחזים; עדיין יש איזושהי אווירה של רדיפה כנגד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון… 

"האווירה הזו השתנתה כמעט לחלוטין. היום מי שאחראי על הנושא הזה, על נושא הבנייה ועל המנהלת האזרחית, זה השר בצלאל סמוטריץ' במנהלת ההתיישבות, ועושים עבודה מאוד חשובה וטובה. הגופים של המדינה דוחפים ומעודדים ומסייעים להתיישבות. יש לפעמים מקומות שגם הורסים, למרבה הצער, אבל ההתיישבות היום מקבלת תמיכה וחיזוק מהממשלה, כך צריך, בוודאי אחרי שמחת תורה – חיזוק של ההתיישבות".

ריבונות ישראלית היא צו השעה

בשנים האחרונות הפעיל דגן את כל כוחו הפוליטי בארץ ישראל ובארצות הברית למען סיפוח יהודה ושומרון. הוא טס במשלחת של מועצת יש"ע לוושיגנטון, להכרזת הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו על "תוכנית המאה", לשם קידום סיפוח יהודה ושומרון ולהבהיר כי לא תקום מדינה פלסטינית ביו"ש. ראשי מועצת יש"ע נועדו בעת שהותם בוושינגטון פעמיים עם נתניהו בבלייר האוס בבית הלבן, וכן נועד עם גורמים בכירים בממשל ארצות הברית בנושא.

התקשורת עסוקה בשעות ובימים אלה בפגישות של נתניהו עם טראמפ. בתקופת האחרונה יצאת במסע לחצים על ראש הממשלה שיאשר את הכרזת הריבונות על כל שטחי יהודה ושומרון. למה הכרזת הריבונות כל כך קריטית עכשיו, כשבפועל אתם בונים ומתרחבים?

"ריבונות קודם כל ברמה האמיתית והפשוטה – יהודה ושומרון זה חלק מארץ ישראל, זה לב הארץ, זה ארץ התנ"ך. אנחנו יהודים וזו הארץ שלנו. זה הדבר הראשון, הבסיסי והנכון מכל. 

שנית: בסוף כל מי שמדבר נגד הריבונות שלנו, מדינות כמו קטאר, האיחוד האירופי או סעודיה, הן לא מתביישות להגיד: אנחנו מתנגדים לריבונות כי אנחנו רוצים להקים מדינה פלסטינית, כלומר מדינת טרור בלב ארץ ישראל; ובמילים פשוטות: "שביעי לאוקטובר" על סטרואידים, מתוך רצון לחסל פיזית את קיומה של ארץ ישראל, היו לא תהיה. הם רוצים להקים מדינת טרור על ההרים, הרכסים הגבוהים של השומרון, מעל תל אביב, בני ברק, אלעד, נמל התעופה בן גוריון. הרוב השפוי בעם ישראל מבין שכדי למנוע את המפלצת הזו, חייבים להחיל ריבונות. כל יום שעובר בלי ריבונות זו החמצה ענקית של ממשלת הימין."

מה הסיבה לדעתך שנתניהו, שעומד בראש "ממשלת ימין מלא–מלא", מהסס ולא ממהר להחיל ריבונות?

נשגב מבינתי למה בנימין נתניהו וממשלת הימין המלא לא הכריזו עדיין על הריבונות ולא החילו את הריבונות ביהודה ושומרון. אני אמרתי את זה לנתניהו עוד לפני ההכרזות של טראמפ, ואני אומר לו גם עכשיו: בסוף ראש ממשלת ישראל שיגיד "זה מה שנחוץ לביטחונה של ארץ ישראל, זה העתיד של ארץ ישראל", גם אם ממשלים ידידותיים יכעסו עלינו, בין ידידים יש מחלוקות. מי שיקבע אם תהיה ריבונות ביהודה ושומרון – וממילא אם ארץ ישראל תינצל מ"שביעי לאוקטובר" שני על סטרואידים, זה רק ראש הממשלה ורק שרי ממשלת הימין. איך ממשלת הימין המלא בראשות נתניהו עוד לא החילה ריבונות שנתיים אחרי הטבח הנורא שאירע בשמחת תורה נשגב מבינתי! אם המלחמה של שמחת תורה תיגמר במדינה פלסטינית, ברור לך שאין ביטחון, נכון? אבל אם זה ייגמר בהכרזת ריבונות – אנחנו ניצחנו.

לצערי, הממשלה עלולה להיות חתומה על הקמת מדינה פלסטינית, זה 7/10 הבא.

ועדיין לא קיבלתי תשובה – למה זה לא קורה בפועל?

ראש הממשלה בנימין נתניהו יש לו תודעה היסטורית, הוא בנו של היסטוריון מאוד דגול, ויש לו בעצמו תודעה היסטורית. אני מכיר אותו הרבה שנים, אני מעריך אותו, אבל העם מצפה ממנו שיבין את גודל הרגע ואת גודל השעה כמו גם את ההזדמנות ההיסטורית שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, ויחיל ריבונות, יביא צדק לעם ישראל ולארץ ישראל, ובעיקר יציל את קיומה הביטחוני של ארץ ישראל, כי זה או ריבונות או מדינה פלסטינית. הכדור נמצא בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ו'ממשלת הימין המלא'. גם אני לא מצליח להבין למה זה עוד לא קרה.

בסך הכול גם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ועוד שרי ימין מובהקים יושבים ליד שולחן קבלת ההחלטות…

העם מצפה קודם כל מראש הממשלה, כן, וגם מהשרים העיקריים שהזכרת, לסיים את האירוע הזה ולהחיל ריבונות, בוודאי.

מצד אחד, כמו שתיארת, קורים היום הרבה דברים טובים ביהודה ושומרון כפי שלא היה עשרות רבות של שנים. מצד שני, וזה לא סוד, השומרון מוצף בכלי נשק שמחכים ליום פקודה, היל"ת, והמצב הוא לא פשוט. מה בעצם קורה בעניין הזה?

גם הרשות הפלסטינית וגם החמאס, הצליחו ליצור כאן מפלצת. הרשות הפלסטינית היא גדולת המסיתים וגדולת המממנים של הטרור. היא משלמת משכורות עתק למחבלים רוצחים נאלחים. הביאו לכאן בעבר את כל הפסיכופטים הטרוריסטים מתוניס, נתנו להם נשק וכסף, נתנו להם שליטה במערכת החינוך, והם יצרו שם לאורך 32 שנה מערכת חינוך נאצית. המפלצת הזאת מאיימת גם עכשיו על קיומה של ארץ ישראל. לצערי הרב בעניין הזה עדיין נשארנו בקונספציה. 

לפני שנתיים וחצי נאלצתי לפרסם הודעות בעיתונות של המועצה האזורית שומרון, הודעות בתשלום, תחת הכותרת "חומת מגן בצפון השומרון", "חומת מגן 2"
בצפון השומרון. במודעות אלה קראתי לממשלה ולצבא לפעול בתוך הערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים כדי למגר את נגע הטרור.

ב"ה, היום יש יותר מ"חומת מגן". יש שינוי משמעותי. צה"ל עובד, פיקוד מרכז עובד כדי למגר את הטרור, וזה חשוב מאוד. אבל מול הרשות הפלסטינית כמערכת – הממשלה עדיין בקונספציה.

הדיפלומט האמריקאי הבכיר ביקש: תברך אותי

יוסי דגן כבר מזמן לא רק יו"ר רשות מוניציפאלית. הוא הפך להיות הפרויקטור והפנים של השומרון בארץ ישראל ומחוצה לה. הוא הבין כי המהלכים האסטרטגיים שהוא מוביל, צריכים להיות בקנה מידה לאומי.

זו הסיבה שלאורך השנים הוא פועל לחבר אישים שונים ברחבי העולם עם השומרון. הוא מרבה להיפגש עם פוליטיקאים רבים הן מהפרלמנט האירופאי והן עם חברי קונגרס מארצות הברית. אין זה מחזה נדיר לראות אותו מדלג איתם על גבעות השומרון, או ב"מרפסת של המדינה" המשקיפה על קו גדרה–חדרה, ממחיש להם בעיניים וברגליים את משמעותה של השומרון על בטחונם של תושבי ארץ ישראל. 

עם הזמן אף הקים שדולה רשמית למען יו"ש בפרלמנט האירופאי. במסגרת פעילות ההסברה דגן נאם פעמיים בכנסים בפרלמנט האירופאי וכן מספר פעמים בקונגרס בוושינגטון. הוא נחשב לבעל קשרים רבים בבית הלבן ולבעל קשר חזק במפלגה הרפובליקנית, בעיקר בקרב מנהיגים אוונגליסטים, דבר שהפך להיות אסטרטגי עם היבחרו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית. לאחר היבחרו של טראמפ הוזמן דגן כאורח רשמי להשבעה של טראמפ והיה לראש המועצה הראשון שמקבל הזמנה רשמית כזו.

אתה מוביל קו של "דיפלומטיה התיישבותית". מה מחפש ראש מועצת שומרון בפרלמנט האירופאי או בקונגרס?

"האויב הגדול ביותר שלנו הוא הבורות", הוא מסביר. "הבנתי כבר מזמן שהדרך לבנות את אלון מורה עוברת לא רק בירושלים אלא גם בוושינגטון… אנחנו חייבים לייצר מנגנוני כוח ולבנות קואליציות בינלאומיות. כשמייצג של ההתיישבות מוזמן רשמית להשבעת נשיא ארה"ב, זה מסר לעולם כולו שההתיישבות היא לא הבעיה, היא הפתרון".

אחד התיעודים המרגשים שהתפרסמו לאחרונה, היה כאשר יו"ר ועדת התקציב בקונגרס, ג'ודי ארינגטון – מהאנשים החזקים בוושינגטון ו"אדריכל" תקציב טראמפ – שביקש בפגישתו עם יוסי דגן שיברך אותו בברכת כהנים. "אמרתי לו שאינני כהן", מספר דגן, "אבל אני בונה את ארץ התנ"ך. עבורם, יהודי שבונה את השומרון הוא סמל לצדק היסטורי. זה קידוש השם גדול. ובכל זאת הוספתי ואמרתי לו: 'הקב"ה יברך אותך כי אתה עוזר לעם ישראל להביא ריבונות לארץ התנ"ך'. ארינגטון התרגש והשיב: 'תושבי יהודה ושומרון הם אחים!' 

כשאנחנו מביאים חברי קונגרס לשומרון, הם רואים את האמת בעיניים – הם מבינים שריבונות יהודית היא הערובה היחידה ליציבות באזור."

כמי שנמצא בחזית המאבק הממושך הזה, מאיפה אתה שואב את הכוח להמשיך, למרות הקשיים והאובדן?

"הכוח מגיע מהאמונה. השנה חגגנו 50 שנה לעלייה הראשונה לאלון מורה. אני מסתכל על החלוצים ההם, שהיו בני 20 ומשהו ועמדו מול כל העולם כמו יהושע בן נון וכלב בן יפונה. הם אמרו 'טובה הארץ מאוד מאוד' – והם ניצחו! אנחנו ממשיכים את הדרך שלהם.

לסיום, תוכל לספר על רגע של אכזבה ורגע של נחת בעשיה הציבורית שלך?

הרגע הקשה ביותר בעבודה שלי הוא לדפוק על דלת של משפחה ולהודיע על אובדן יקירם כתוצאה מפיגוע טרור. זה קורע את הלב ולעולם אי אפשר להתרגל. 

הרגע של הנחת הוא לראות יישוב חדש קם, לראות את ביטול חוק ההתנתקות, לראות עוד כביש נסלל ועוד משפחה עוברת לשומרון. 

התורה אומרת בפרשת שמות: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". ככל שמנסים להחליש אותנו, אנחנו רק מתחזקים. אנחנו בדרך לניצחון מלא, והניצחון הזה עובר דרך שלמות הארץ, בנייתה והחלת הריבונות היהודית עליה, עד הגאולה האמיתית והשלמה."