מדולר של הרבי לקהילה תוססת בפאולו • מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

פאולו היא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בברזיל, עם למעלה מעשרים מיליון אנשים. בעיר שוכנת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בברזיל, המונה כמאה אלף איש!

זו התחנה הבאה שלי, אליה הגעתי לרגל חתונת דודי. בשבת שקדמה לחתונה, התארחתי אצל שליח הרבי במקום, הרב פסח קאופמן, שבשיחתי עימו מגולל בהרחבה את כל הקורות עימו, מילדותו, דרך הרגע בו בחר לשמש כשליחו של הרבי, ועד לסיפורים המפעימים השזורים לאורך פעילותו בעיר כשליח, כולל גם הקשיים שחווה בתחילת השליחות.

מה הוביל אתכם להגיע לעיר פאולו דווקא?

"נולדתי בעיר, ואני דור שלישי למשפחה כאן", מפתיע אותי הרב קאופמן. "נולדתי למשפחה שהייתה מסורתית והקפידה על שמירת שבתות וחגים. הם גם היו פעילים מאוד בקהילה ותרמו תרומות נכבדות לשלוחי הרבי בברזיל ובעולם כולו, אך משפחתנו לא הייתה נחשבת למשפחה חב"דית. 

"בסוף שנות המ"מים" – ממשיך הרב קאופמן מסיפור משפחתו לסיפורו הוא – "בעקבות פעילות של שלוחי הרבי מלך המשיח בעיר – הרב מוטל'ה מאלואני והרב נח גנזבורג, התחלנו להתקרב לחסידות חב"ד. בשלב מסוים אף טסנו ל'בית חיינו'. 

"בכ"ג בשבט תשמ"ט, כשאני ילד קטן, עברתי יחד עם אימי בחלוקת דולרים אצל הרבי, וזכיתי לקבל דולר מידו הקדושה. זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את הרבי.

"שנתיים לאחר מכן, בשנת תשנ"א, לקראת ניתוח שהייתי צריך לעבור, שלחה אימי בקשת ברכה מהרבי להצלחת הניתוח, למרות שלא היינו עדיין חסידים של ממש. זו הסיבה שלמרות שלא קיבלנו תשובה מהרבי, הניתוח בוצע. אלא שכעבור מספר שבועות קיבלנו מכתב מהרבי בו נכתב "מהנכון לבדוק התפילין וכן המזוזות – שכל אלה שמבקשת ברכה עבורם – להיות בטוח שכולן כשרות כדין". המכתב אומנם הגיע "באיחור" של מספר שבועות, אך על תאריך מענה המכתב היה כתוב אותו תאריך בו נכנסתי לניתוח שב"ה עבר בהצלחה – כ"ח שבט תשנ"א…

"כמובן שהמזוזות והתפילין עברו בדיקה, ומה שהיה דרוש תיקון – תוקן, ואני חזרתי לחיים הרגילים".

כשפסח היה בן תשע, משפחתו התקרבה יותר לחסידות, עד שהפכה למשפחה חב"דית של ממש. הוא עצמו עבר ללמוד בתלמוד תורה חב"ד, ועשה את המסלול הרגיל. כמו כל בחור חב"די מקומי, המשיך את מסלול לימודיו בישיבת חב"ד בפאולו.

בסיום לימודיו, השתדך עם רעייתו הגב' לבנה תחי'. "כבר במהלך הפגישות, היה ברור לנו שמיד אחרי החתונה נצא לשליחות בעיר", הוא מספר. ואכן, בשנת תשע"ד יצא הזוג הצעיר לשליחות בבית חב"ד לצעירים בפאולו, כשבהמשך עברו למרכז העיר, שם הם משמשים כשלוחים עד היום. בשנה שעברה ציינו את העשור לפתיחת בית חב"ד במקום.

אנחנו מעמיקים בשיחתנו, ואני מבקש מהרב פסח שיספר לי על הקשיים שליוו אותו בתחילת שליחותו במקום, וכיצד התמודד איתם. 

"הקושי המרכזי שאיתו התמודדנו – והאמת שאנחנו עדיין מתמודדים עם זה עד היום – הוא הקושי הכלכלי", אומר הרב פסח קאופמן. "לא קל להיות שליח ולעשות פעילויות בשטח מבלי שיש מספיק כספים עבור כך. השכונה שבה אנו פועלים, התושבים אינם מהמעמד הכלכלי הגבוה. אלה שמתפרנסים יפה ומתחילים להתבסס כאנשים אמידים שיכולים לתרום כספים לקהילה, עוברים לשכונות המפותחות יותר שיש בעיר שלנו. ככה אנחנו מבצעים את השליחות והפעילות שלנו מבלי שיהיה לנו כמעט כסף עבור הפעילות.

"אצלנו בברזיל, כדי להביא אנשים לשיעורים, לתפילות ולשאר פעילויות יהודיות, אתה חייב להגיש כיבוד ובשפע. הכיבוד מושך ציבור רחב יותר"…

מלבד הקושי הפיננסי הקיים, היו גם קשיי בראשית, כמו ספר תורה כשר שהיה חסר בקהילה. גם הבניין ששימש את הקהילה, היה ישן מאוד עד כדי בעיות בטיחות קשות. "התפילות היו נערכות בחלקן בבית הכנסת שלנו ובחלקן בבית כנסת אחר", הוא מספר. "היינו צריכים להתחיל לבנות את כל הקהילה מאפס".

והיום?

"היום ב"ה יש לנו בית כנסת גדול ויפה שמשמש את הקהילה לפעילויות השונות שלנו בימי חול כמו בשבתות ובחגים".

ובעיית המימון נפתרה?

"לגמרי לא", צוחק הרב קאופמן. "אבל בכל פעם שהמצב נהיה קשה, אנו כותבים לרבי מתוך אמונה, וב"ה הקב"ה דואג לנו והכל מסתדר לטובה. הרבי לעולם לא נשאר חייב".

נשמות מחוללות מהפכה

הפעילויות שעורכים זוג השלוחים לאורך השנה, הן פעילויות שגרתיות. בשבתות ובחגים נערכים שיעורים, התוועדויות וקידושים משולבים בצוותא. זה גם הזמן בו מביאים רבנים ומשפיעים שמוסרים שיעורים, או לחילופין מתוועדים עם הציבור. 

"בהתוועדויות בבית הכנסת שלנו, אני מדבר רבות על עניין של קבלת החלטות טובות. פעמים רבות אנשים מקבלים על עצמם שמירת שבת, הקפדה על הכשרות, הנחת תפילין, רבינו תם, כל אחד לפי רמתו. בשביל יהודי המקום, מדובר לפעמים במהפכות אישיות של ממש.

"אנו מייחסים חשיבות גדולה לתאריכים החסידיים. אלה ימים שאנחנו מנצלים לאחד את כל הקהילה ביחד. בשנה שעברה ההתוועדויות שערכנו גרמו להתרגשות גדולה גם אצל שלוחים אחרים בברזיל שראו את ההתוועדויות שלנו. בעקבות כך אורגנו התוועדויות גם במקומות שבתחום אחריותם. התוועדויות אלו גרמו ליהודים רבים בברזיל להתעוררות עצומה!" 

בימי החנוכה הם מציבים חנוכיה גדולה בשדרת 'פאוליסטה' – השדרה המרכזית והחשובה ביותר בעיר פאולו כולה, כאשר בערבים נערכות במקום הדלקות מרכזיות חגיגיות, במעמד אישים נכבדים מהעירייה, ומכלל הקהילות היהודיות בעיר. בהמשך יוצאות משאיות עם חנוכיות, ומסתובבות ברחבי העיר כולה, כשבאמצעותן עורכים פרסומא ניסא.

לאור מגפת ההתבוללות במדינה, השלוחים יוזמים שידוכים בין המשפחות היהודיות. הם גם מארגנים קבוצות צעירים לנסיעה לרבי או לארץ הקודש. דרך הפלטפורמות החברתיות המקוונות, מגיע הרב קאופמן לאלפי יהודים. 

"הגידול בשנים האחרונות בענייני כשרות, במספר האירועים הקהילתיים, ובמספר המוסדות ובעלי התשובה – מלמדים יותר מכל על העוצמה והאחריות שיש לנו כאן בעיר". 

איך אתה רואה את חשיבות הפעילות שלך בקרב יהודי העיר?

"אני רואה עד כמה הפעילויות משפיעות עליהם ברוחניות, בעיקר כשיהודי מוסיף בשמירת תורה ומצוות בפועל. לפעמים זה אפילו מגיע בדרך 'מקיף'. אתן לך דוגמה:

"היה פה צעיר יהודי שסיפר לי שבעקבות אחת מההרצאות שמסרתי, קיבל על עצמו להפסיק לאכול 'דבר אחר', ולהשתדל לעבור לאכול רק מזון כשר. אינני יודע לאיזו מבין ההרצאות שהעברתי הוא מתכוון, אבל העיקר שהצלחתי להשפיע על יהודי נוסף להפסיק לאכול טרפות, ולעבור לאכול מאכלים כשרים".

בפיו של הרב פסח קאופמן סיפורים מהשטח המעידים על ההשפעה שיש לו על יהודי העיר.

"באחת הפעולות שערכנו, פנה אליי אחד המשתתפים וסיפר לי על יהודי מבוגר שהוא מכיר שמתגורר בעיר, אך לצערו הוא רחוק מיהדות. הוא המליץ לי לפנות אליו ולנסות לקרבו לתורה ולמצוות, ולו שיחיה באופן המתאים בשנים האחרונות של חייו. הוא נתן לי את פרטיו כדי שאצור איתו קשר. כמובן שיצרתי עימו קשר טלפוני, וקבענו שאגיע לביתו לפגישה. הגעתי לביתו עם זוג תפילין. בתחילה סירב להניחן, אך לאחר שהסברתי לו את חשיבות העניין, הצלחתי לגעת בליבו, והוא הסכים להניח תפילין לראשונה מאז בר המצווה שלו, כשהוא בגיל תשעים ושתיים!…

"סיפור מרגש נוסף שהייתי מעורב בו: באחת מהקבוצות שתכננתי להוציא לביקור אצל הרבי בשנת תשע"ג, נרשמה אישה שהתכוונה להצטרף לקבוצה, אך מספר ימים לפני הנסיעה עברה תאונת דרכים קשה. כתוצאה מהתאונה, נפצעה אנושות ונכנסה למצב של תרדמת.

"מצבה היה מדאיג. לפני שנסעתי לרבי, הלכתי לבקרה, והמצב היה נראה רע מאוד. במהלך השהות אצל הרבי, העתרנו עליה בתפילות רבות לרפואתה. כשחזרנו מהביקור אצל הרבי – התחולל הנס! להפתעת הרופאים, האישה התעוררה ועם הזמן שבה לאיתנה. יחד עם ההתאוששות, החלה להתקרב יותר ליהדות. ליוויתי אותה בכל שלב במסע שיבתה ליהדות, ובשנה שעברה השתתפתי גם בחתונה שלה. הרגע הזה שבו ראיתי אותה נכנסת לחופתה, היה אחד הרגעים המרגשים ביותר שחוויתי כשליח".

ליווי אישי מהרבי

הרב פסח קאופמן ממשיך ומגולל מסיפורי שליחותו:

"יש לי חבר משכבר הימים, שלפני כמה שנים עזב את ברזיל ועלה לארץ ישראל. הוא התחתן וכיום חי בארץ ישראל עם משפחתו. למרות המרחק הגיאוגרפי בינינו, אני מתקשר אליו מספר פעמים בשנה וכך אנחנו משמרים את הקשר החברי בינינו. בשיחה האחרונה שלנו שהתקיימה בשבוע שעבר, שאלתי אותו על מצבו הגשמי, כמו גם על מצבו הרוחני. הוא שיתף אותי בכנות, כי לאחרונה הפסיק להקפיד על הנחת התפילין מידי יום.

"כמובן הסברתי לו על חשיבות הנחת התפילין מידי יום, ואמרתי לו שאם היצר הרע שלו תפס אותו דווקא בנקודה זו, ולא מאפשר לו להניח תפילין כל בוקר, זה רק בגלל שבהנחת התפילין שלו הוא מקבל את הברכה והחיות לכל יום. משום כך, שלא יוותר על הנחת התפילין.

"יום למחרת צילם את עצמו ושלח לי תמונה כשהוא עטור בתפילין, לצד הודעה שהוא שמח על כך שהוא חזר להניח תפילין, ועד כמה הוא מודה לי ששכנעתי אותו אמש להניח תפילין. 

"כשלוחים של הרבי אנחנו יכולים לשנות את חייהם של אנשים מהקצה אל הקצה", אומר הרב פסח. 

כמו כל השלוחים, אתה בוודאי מרגיש שהרבי נמצא איתכם בחיי השליחות. ולכן אני רוצה לשאול אותך דווקא על הידיעה וההרגשה שהרבי אתכם בחייכם הפרטיים…

"בוודאי שאנחנו מרגישים שהרבי נמצא איתנו בכל עניין; לא ייתכן אחרת. אנחנו יודעים שאנחנו מייצגים את הרבי, ובכל מה שאנחנו עושים, אפשר להרגיש שהרבי נמצא איתנו. אני זוכה לקבל מהרבי הדרכה ותשובות ברורות מהרבי על כל שאלה ועניין שאני כותב. 

"אבל כפי שביקשת, אספר לך מקרה או שניים שקשורים למשפחתנו דווקא:

"יש לנו ב"ה ארבעה בנים ובת אחת. כשאשתי הייתה בהריון, כתבנו לרבי מדי פעם בנושאים שונים, ובכל פעם הרבי נתן ברכה להולדת הבן. כך אכן היה, ואחרי כמה חודשים נולד לנו בן. בהריון אחר הרבי כתב ברכה להולדת הבת – וכך היה. כעבור כמה חודשים נולדה לנו בת…

"עוד פעם זכינו לתשובה משפחתית–אישית: זה היה כשאבי חלה. בקשנו ברכה מהרבי באמצעות ה'אגרות קודש', שבו נכתב, שהרבי לא נשאר חייב למי שפעל וסייע לענייניו הק'. ואכן אבי זכה לחיות עוד תקופה ולהיות בבר המצווה של בני. שנה וחצי לאחר מכן חלה החמרה במצבו והוא גילה את המחלה הנוראה. הוחלט לעשות לו ניתוח מסוכן כתקווה אחרונה, אבל כשכתבנו לרבי על המצב, ראינו במכתבי המענה שהרבי מתייחס לעניין אבילות. ואכן, לצערנו הרב, אחרי תקופה קצרה נפטר אבי לבית עולמו". 

פאולו זה לא ארץ ישראל וגם לא קראון הייטס. לא קל לחיות בה מבחינת רוחנית. איך מצליחים לחנך את הילדים לחינוך יהודי חסידי במקום כזה?

"הילדים שלנו לומדים במוסדות חב"ד בעיר, הבנים הקטנים – בתלמוד תורה חב"ד; הבת בבית הספר, והבנים הגדולים נמצאים בישיבות 'תומכי תמימים' בפאולו. מבחינה זו איננו חווים קשיים מיוחדים. ב"ה שבמשך השנים הוקמה פה אימפריה חינוכית חסידית לתפארת.

"אני מאמין שההצלחה בחינוך הילדים מתחלקת בין הדוגמה שלנו כהורים לבין הערכים שהם מקבלים במוסדות הלימוד. עלינו להיות דוגמה חיה ליהודים חסידיים, לצד תפילות שהילדים שלנו ילכו בדרכי התורה והחסידות".

עד כמה הילדים משתלבים בפעילות השליחות שלכם?

"הילדים עוזרים בכל הפעילויות שאנחנו עורכים בעיר. הגדולים עוזרים בתפילות בבית הכנסת בשבתות, כשהם ניגשים כחזנים ובעלי קוראים. כשאורחים מגיעים לסעוד עימנו, לכל ילד יש תפקיד. האורחים שלנו תמיד מופתעים לטובה, ומראה להם כיצד נראה שולחן שבת חסידי!

"בהחלט שיש להם השפעה בחיי השליחות. במהלך 'המבצעים' שאנחנו עושים בימי שישי, בני מוטי יצר קשר אישי עם אחד היהודים, איש עסקים ידוע בעיר. כבר קיבלתי מאותו יהודי הודעות עד כמה הוא מחכה לביקור של הבן, ועד כמה בכה מהתרגשות באחת הפעמים שבהן בני הניח לו תפילין.

"הילדים מודעים כמובן לאחריות הגדולה שלהם כשלוחים, ואנחנו משתפים אותם בכל ההחלטות שלנו בחיי השליחות.

"באחת הפעמים שהייתי אמור לארגן התוועדות רבתי לקהילה, הייתי עסוק במספר עניינים אישיים והחלטתי שאין לי את היכולת ואת הכוחות לארגן התוועדות גדולה. אולם בני התעקש והוא כתב על כך לרבי. במענה היה רשום שעלינו לערוך את ההתוועדות החסידית כמו בכל תאריך חסידי. ברוך ה' התגברתי על הקושי שתקף אותי, וביחד עם בית כנסת חשוב נוסף שנמצא בקירוב מקום, ערכנו התוועדות מכובדת.

"למחרת בני כתב שוב לרבי, ובמענה כתב הרבי – שלא להפסיק את הפעילות והאירועים שאנחנו עושים, וכי אלה המקור לברכה וההצלחה שלנו". 

השלוחים לא מסתפקים במה שנעשה עד היום, והם רוצים להגביר את כמות שיעורי התורה שהם מוסרים במהלך השבוע, לעשות יותר פעילויות קהילתיות, ולהעניק יותר יחס אישי וחם למשפחות כמו גם ליהודים בודדים.

"כשאני עובד באופן אישי מול יהודי, העבודה היא אינטנסיבית יותר אבל גם יותר יעילה. חלק מסוד ההצלחה בשליחות, זה לעבוד באופן אישי וקרוב יותר עם יהודי המקום".

לסיום, מה המסר שלך לקוראים?

"עלינו להיות מודעים לאתגרים שעומדים בפנינו. אנשים ברחוב מחפשים רוחניות, ועלינו להעניק להם זאת על ידי הפצת הדברים של הרבי, עד שנוכל לבשר להם כי "הנה משיח בא", עוד היום".