איפה אתה שליח בימי החופשה? • הרב מנחם טל

'לחיים' חסידים! 

נמצאים בתקופת 'בין הזמנים' – זמן שיש בו הרבה ניסיונות. צריך לראות איך מנצלים וממנפים את הזמן הזה לשליחות, כאשר יהודים רבים נמצאים בחופשה, מסתובבים ומטיילים במקומות שונים, ובזמן כזה אנשים נמצאים בהלך רוח של פתיחות כדי להשמיע באוזניהם ווארט חסידי. 

הרבי מלך המשיח כתב לחסידים שנסעו לנופש בהרים, שצריך לנצל את הזמן בו פוגשים יהודים, חלקם גם כאלו שאינם שומרי מצוות, להצטייד בתפילין ולהציע להם להניח לזירוז הגאולה, ואף לומר להם דבר תורה בנושא גאולה ומשיח.

בקשר לעבודת הניסיונות, מסופר על חסיד סלונים שנקלע פעם לחצר קוצק. פרחי החסידים שהיו שם, החליטו שאם כבר הגיע אורח, כדאי שיכבדו אותו בכמה ווארטים שאמר רבם האדמו"ר מקוצק.

כידוע, האדמו"ר מקוצק היה אדמו"ר 'חריף' וחד, וכך גם אמירותיו. הווארטים שאותו חסיד סלונים שמע הרשימו אותו, עד כדי כך שלאחר התבוננות בדברים, החליט להיות חסיד קוצק…

בחזרו לביתו, סיפר את הקורות עמו לרעייתו והיא סיפרה זאת לאחֶיה.

היה להם עסק משפחתי לבגדים בו עבדו יחד, אך כאשר גיסיו שמעו שהוא עבר לקוצק, החליטו לפטרו. הדבר גרם לסכסוך עם גיסיו ואף פגע בשלום בית עם רעייתו.

בצר לו, החליט לנסוע ליחידות אצל האדמו"ר מקוצק ולהשיח את לבו.

"רבי", אמר, "ניחא מצבי הכלכלי שהתדרדר – השלמתי עם זה; מילא שלום–הבית שלי התערער – השלמתי עם זה; אבל שאני לא אוכל להתפלל כדבעי? הויכוחים עם משפחתי ועם רעייתי מסיחים את דעתי בתפילה. למה זה מגיע לי?!"

אמר לו האדמו"ר מקוצק: "מי אמר לך שהקב"ה רוצה דווקא את התפילה שלך? אולי הוא מעדיף את העמידה שלך בניסיונות?!"…

לעיתים, אנחנו נמצאים בהבנה מסוימת לפיה אנחנו צריכים לעשות משהו מסוים, או להגיע למקום מסוים, אבל "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום" – רצון ה' הוא דווקא לבחון אותנו אם אנחנו נחיה באמונה שהכל בהשגחה פרטית, גם כאשר לא מתממש הרצון האישי שלנו, וגם כאשר נראה לנו שכל מה שתיכננו, לא התגשם ולא הצליח – נהיה בשמחה.

להתמודד במצבים ש'לא הולך'… 

בזכרונותיו של הרבי הריי"צ, מספר מה ששמע מדודתו זקנתו על קרובת משפחה בשם לאה גולדה, שהייתה אישה מאוד חשובה ונודעה כאישה דעתנית ובעלת מידות טובות, ובמיוחד בזהירות ממידת הכעס. 

יום אחד, הנכדות שלה החליטו לבחון את מידת הכעס שלה. הן באו וסיפרו לה שהמבשלת במטבח שלה ערבבה את הכלים החלבים והבשרים. כששמעה זאת, רצה מיד למטבח ואמרה למבשלת: "סטערקע'לה, בתי, מה איתך? הייתה לך טעות? התערבו אצלך הכלים? יכול לקרות… תגידי את האמת…", וכך דיברה עמה בעדינות על אפשרות שיכולה להתרחש במקרים של ערבוב הכלים.

המבשלת לא הבינה מה היא רוצה ממנה: "ברוך ה', לא התערבב לי שום כלי – החלבי במקומו, והבשרי במקומו".

"ניכרים דברי אמת" – ולאה גולדה הבינה שהיה זה רק מתיחה. 

כמובן שהנכדות שלה עקבו מרחוק אחר הנעשה, וראו את גדלות נפשה, איך שלטה ברוחה, ודיברה עם המבשלת בשיא העדינות.

פעמים שאנחנו נמצאים בסיטואציות של אי–הבנה עם הזולת או עם מצבים שונים. 

לעיתים יכול אדם להחמיץ אוטובוס או רכבת; לפעמים הוא בא לקנות דבר–מה ובדיוק הפריט הזה חסר והוא מאוד נזקק לו; לעיתים אדם כיוון שעון מעורר לבוקר, והשעון התקלקל או לא כוון כמו שצריך והוא החמיץ את השעה… (ועוד דוגמאות למכביר); בכל פעם צריך לזכור שאנחנו נמצאים בניסיון. "והנה ה' ניצב עליו .. ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". הקב"ה בוחן אותנו כל הזמן. צריך להיות חזקים ולא ליפול לידי כעס.

ידוע מאמר רז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", שכן ברגע שאדם כועס, הוא שוכח שזה רצון ה', ואזי הוא כועס על רצון ה' חלילה. וכמו שכותב אדמו"ר הזקן בתניא באגרת הקודש פרק כ"ה "לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו, לא היה בכעס כלל…" (הרבי מה"מ ממליץ ללמוד קטע זה כסגולה נגד כעס).

כאשר אדם החמיץ אוטובוס, הוא היה רוצה שיהיה עכשיו אוטובוס שיביאו למקום שהוא רוצה בו. אבל הקב"ה רוצה שהוא יחמיץ את האוטובוס. שואל היהודי: 'אבל למה זה לא קורה כמו שאני רוצה?' והתשובה לכך: כי הקב"ה חושב שנכון לך אחרת…

צריכים לחיות באמונה ובביטחון שכל מה שקורה, זה בהשגחה פרטית ממש.

נשלחת על ידי ההשגחה העליונה

הגאון רבי יונתן אייבשיץ היה רבה של פראג, מץ וקהילות אה"ו. הוא חיבר מספר ספרי הלכה משפיעים ונודע בפקחותו הרבה. 

פעם כשהלך ברגל ברחובה של עיר, פגש בו המלך ששאלו: "לאן אתה הולך?" השיב רבי יונתן: "אינני יודע".

המלך נפגע מהתשובה; הוא ראה בכך חוצפה, והחליט להכניסו למעצר.

כשנרגע המלך, חשב לעצמו: הרי רבי יונתן אייבשיץ ידוע כחכם ופיקח גדול, אם כן, למה התכוון באומרו שאינו יודע לאן הוא הולך? בוודאי יש סוד שמסתתר בתשובתו. 

שלח המלך להוציא אותו מהמעצר, וביקשו לפרש תשובתו. נענה רבי יונתן והסביר: "אילו היית שואל אותי לאן אני רוצה ללכת, הייתי עונה לך שאני בדרכי לבית הכנסת ללמוד תורה. אבל הרי שאלת אותי לאן אני הולך, והנה עיניך רואות שרציתי ללכת לבית הכנסת אבל הגעתי לתא מעצר"…

אדם יודע לאן הוא רוצה ללכת, אבל הוא לא יודע לאן הועידו את דרכיו משמים… 

על הפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך .. והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם", אומר הבעל שם טוב (על פי 'היום–יום' ח"י אלול) "שהרצון האלוקי – שהוא הרצוא לאלוקות שנמצא בנשמתו של היהודי, צריך לפעול בו 'וישבת' 'ושמת'; וכדי למצוא ביטוי מעשי ומיושב לתשוקה הנפשית הזו, אומר הפסוק 'והלכת אל המקום' – עליך לדעת שלא אתה בחרת ללכת לשם אלא – 'אשר יבחר ה' אלוקיך' – הקב"ה בחר שתלך למקום ההוא, והמטרה שלך צריכה להיות: 'לשכן שמו שם' – לפרסם את הקב"ה באותו מקום שאתה הולך".

אבל אם לא התעורר בך עדיין 'הרצוא לאלוקות' – אזי כדי לעוררו, תלך ותמסור את נפשך לפרסם אלוקות בעולם – 'לשכן שמו שם' ועל ידי זה תזכה 'לבוא אל הארץ' – 'ארץ' שרצתה לעשות רצון קונה.

ואיך תפרסם אלוקות בעולם? על ידי ברכה או פסוק תהילים. 

מסביר הרבי מלך המשיח, שכל מקום שיהודי מגיע אליו, הוא מגיע על מנת להאיר את המקום ולעורר את העניין של "מאך דא ארץ ישראל" (עשה כאן ארץ ישראל).

חסיד צריך אפוא לדעת, שכאשר יוצאים בימי הקיץ ונקלעים למקום כלשהו, "ובאת למקום", אין זה אלא בשביל להביא את האור האלוקי למקום ההוא. אם זה באור יום – להניח תפילין לאנשים שנמצאים שם. אם זה נשים – שיחלקו נש"ק; אם זה יהודים מ'עמך' ישראל – לתת להם כרטיס משיח ולחזק אותם ברעיון חסידי קצר או לדבר על גאולה. ואם נקלעת למקום שיש שם גוי – אז דבר איתו על שבע מצוות בני נח. צריך כמובן לומר פרק תהילים, פרק של הרבי, להגיד "יחי אדוננו" או לומר ברכה ש"הכל נהיה בדברו" מתוך כוונה להאיר את המקום. כי זו השליחות.

הגעתי לגלות בהשגחה עליונה

בעומדנו בסמיכות ליום הילולא של רבי לוי יצחק שניאורסאהן – אביו של הרבי מלך המשיח – אנו מוצאים בכתביו את עניין ההשגחה פרטית שאיתה הוא חי כל הזמן. 

הנה כמה שורות: "אני לוי יצחק בן זעלדא רחל, הוגלתי על משך ה' שנים… לצ'יאלי… ומובן שכל זה הוא בהשגחה פרטית מלמעלה… וה' הטוב אשר לא כלו רחמיו ירחם עלי ועל בני ביתי שיחיו בתוך כלל ישראל בזכות אבותי הק' נ"ע…"

כאן הוא עושה חישוב איך חשבון הימים והשנים והתאריכים וכו', הכול מתאים עם שמו 'לוי' ועם שמו 'יצחק', על פי תורת הסוד והקבלה.

יהי רצון שנזכה לעליה הגדולה בט"ו אב – היום–טוב הגדול ביותר – שהרי לפי גודל הירידה כך העליה – מיד ממש ממש, אמן כן יהי רצון.

לחיים חסידים!