יחד נהיה ידידים • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

הרה"ח השליח משה דב גינזבורג ע"ה ידיד טוב שעזר רבות לבית חב"ד שלנו כמו גם לעשרות שלוחים נוספים.

גם כשקיבל את האירוע המוחי לפני מספר שנים, הוא המשיך בעקשנות רבה לנהל את בית חב"ד, וב"ה הצליח למעלה מדרך הטבע.

עבודתו הייתה עד כלות הנפש בבחינת "השליך חייו מנגד", וכמו שהרבי מה"מ אומר, שזה קשור למידת הנצח. הרב גינזבורג ניצח על המערכה והביא את האור האלוקי לכל חיפה, ובעיקר את בשורת הגאולה.

אחד המאפיינים של בית חב"ד שבניהולו – שכל מי שנכנס ראה במוחש 'בית מלא ספרים'. משרדו וחדרי בית חב"ד מלאים בספרים, והוא ידע בדיוק היכן נמצא כל ספר.

על אהבת ישראל הענקית שלו, אני יכול לספר סיפור אישי: לפני כעשרים שנה פתחנו באחד המושבים מעון ילדים. לאחר מספר חודשים התקיימה אצלנו במעון ביקורת של מס הכנסה. לא היינו די מסודרים בנושא, וחשבתי מי יוכל לעזור כדי שנוכל להמשיך לתפעל את המעון באופן חוקי ומי שמכיר היטב את הכללים.

ביקשתי מהרב דב שיעזור לנו, והוא נענה בשמחה, ואף צירף אותנו לעמותה שלו בצורה חוקית. הוא גם נתן לנו את הקבלות וספרי הדו"חות כדי לנהל את המעון ובית חב"ד שלנו באופן מסודר. בכל חודש היה עובר על הרישומים ומוודא שהכל נרשם כראוי. עבורנו זו הייתה זו הצלה של ממש!

גם בתחום התפילין והמזוזות – ישנם בתי חב"ד רבים השומרים אותם בעיקר עבור באי צרכי בית חב"ד בעירם, אך אצל הרב דב – גם כשלעיתים הייתי לוקח את המזוזות האחרונות שנותרו לו, הוא אמר ש'הכל בסדר' והוא יזמין חדשות, על אף שהדבר דרש ממנו מאמץ לא קטן: לחפש מזוזות בשוק (בפרט בתקופת מחסור), להזמין להגיה, ולהכין. תמיד עזר במאור פנים…

"והחי יתן אל ליבו" – ללמוד מהרב גינזבורג מהי מסירות נפש למבצעים של הרבי מלך המשיח, ובפרט בבשורת הגאולה.

אני בטוח שנשמתו תעורר למעלה את גאולת ישראל מיד ממש.

הצליעה גרמה לחתונה

המגיפה של תלמידי רבי עקיבא פסקה בל"ג בעומר, ומשום כך יום זה הוא יום שמחה. בנוסף לכך, יום זה הוא גם יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי.

רבי עקיבא אומר "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה"; כלומר, זו מצווה חשובה ועיקרית הכוללת בתוכה את כל התורה, וכפי המבואר בפרק ל"ב בתניא, ש"ואהבת לרעך כמוך" זה עניין של הגבהת הצורה על החומר; כלומר, הגבת הנפש על הגוף. הדרך לכך היא על ידי הסתכלות על נשמתו של הזולת, שהיא בעצם דבר אחד עם נשמתי, "חלק אלוקה ממעל ממש".

ומכך מבאר אדמו"ר הזקן, שבעצם כל הנשמות – כולן כאחד מתאימות ואב אחד לכולנה – וממילא את מי אני הכי אוהב? את עצמי, אבל אם אני מבין שחלק מהנשמה שלי נמצאת אצל החבר שלי וביחד אנחנו נשמה אחת, אז אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את עצמי, שהרי אנחנו דבר אחד.

ישנו סיפור מעניין שאירע לפני כ–150 שנה:

יום אחד נסגר למזל ולברכה שידוך בין בת רב הקהילה לבין בחור חביב ששמו נודע לתהילה כלמדן גדול.

באותה תקופה לא היה מייל או טלפון להודיע מתי תתקיים פגישת השידוכין. כיוון שכך, היו מתכתבים במכתבים או מברקים. שני הצדדים קבעו אפוא להיפגש ביום מסוים בבית הכלה כדי לעשות 'פגישה'.

ביום המיועד משפחת הכלה התכוננה והכינה סעודה לכבוד החתן האורח, אך בני המשפחה לא ידעו מתי בדיוק יגיעו החתן – בבוקר או בצהריים.

הם חיכו בכיליון עיניים ואף יצאו לשער העיירה כדי לראות מתי יגיע החתן.

והנה לקראת הצהריים מגיע אדם שנראה אורח במקום, והוא מתקדם לעבר בית הרב. להפתעת הכלה והוריה, החתן היה צולע.

הם היו בהלם, כיוון שלא עדכנו אותם קודם לכן על צליעתו. כשדמעות בעיניה ניגשה הבת לאביה ואמרה: "עם כל הכבוד, אינני מוכנה להתחתן עם חתן צולע".

אביה אמר: "אני מאוד מבין אותך, נארח אותו בכבוד ובסוף קבלת הפנים נסביר לו בעדינות שהיה כאן 'מקח טעות' ולא התכוננו לחתן צולע".

נכנס הבחור לביתם ועד מהרה גילו שהוא ניחן בראש מבריק, בדיוק כמו שסיפרו להם שהוא עילוי בישיבתו. הבחור אכל ושתה, דיברו עימו דברי תורה לרוב. בסוף קבלת הפנים אמר לו אב הכלה המיועדת בעדינות: "לא נעים לומר, טרחת מאוד להגיע מרחוק – אבל לא עדכנו אותנו מראש שאתה צולע. הכלה לא חשבה שהיא הולכת להתחתן עם אדם כזה…"

אמר החתן המיועד: "אני מבין, אך אני מבקש לדבר דקותיים עם בתך".

הנערה הסכימה, והשניים נכנסו לחדר צדדי. הבחור פנה אליה ושאל: "האם יש לך מראה בחדר?", היא השיבה בחיוב, והחתן ביקש שתסתכל במראה.

בעודה מסתכלת על המראה, הרגישה שרגלה מתחילה לכאוב בכאבים חזקים.

זעקה הבת: "מה עוללת לי?"

ענה החתן: "בגיל 15 עשיתי שאלת חלום בשמיים מי תהיה כלתי. הראו לי בשמיים אותך והראו לי אותך כשאת צולעת. אמרתי להם שאם היא תצלע, זה עלול להוריד ממצב רוחה. כיוון שנתחתן – אני מוכן לקחת את זה על עצמי… ובכן, אני מוכן לקחת את הצליעה עלי רק אם נתחתן, אך אם לא – אני מחזיר לך את מה ששלך"…

הבינה הנערה את המסר והסכימה להינשא לו.

לפי מה שאדמו"ר הזקן כותב בתניא: "כל הנשמות – כולן מתאימות ואב אחד לכולנה" – זאת אומרת שכולן כלולות באותו שורש ומקור. שם אין חילוקי מדרגות בין מי שהוא חכם יותר וחכם פחות, בין זכר לנקבה, גבוה או נמוך – כולם כאחד.

כך גם אצל הקב"ה – כל הנשמות כלולות כאחד, מתאימות ומשלימות זו את זו כמו פאזל מרהיב של מיליוני נשמות.

להיות בהאזנה מכבדת

כאן נשאלת השאלה הגדולה: איך תלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה, כשהרבי שלהם אומר להם ש"ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הכי גדול בתורה?

מוסבר בחסידות, שהם היו מסורים ונתונים ללימוד התורה, מונחים כל–כולם בתוך הלימוד ומכווני מטרה.

הדבר נמשל לאותו לוליין שהולך על חבל דק. שואלים אותו: "איך אתה מצליח?" והוא עונה: "כי אני מרוכז בנקודת הקצה של החבל. איני חושב על שום דבר אחר מלבד להגיע לנקודת הסיום, וזה מה שנותן לי את הכוח להתקדם".

אותו הדבר אצל מי שהוא שקוע כולו בלימוד התורה והוא 'מכוון מטרה'; כאשר קבוצה אחת הבינה את רבי עקיבא בצורה מסוימת, הם לא יכלו לסבול שיש קבוצות אחרות שמבינות את רבי עקיבא באופן אחר. אדרבה, מצד אהבת ישראל הם רצו שהאחרים יחשבו כמותם.

גם הקבוצה האחרת הבינה את רבי עקיבא באופן מסוים, והייתה בטוחה שהיא הבינה נכון ולא אחרים. ומצד אהבת ישראל הם ביקשו שכולם יבינו כמותם, ואם לא, הרי הם "נפרדים" מרבי עקיבא ו"לא מקושרים" אליו.

אם כן, כוונתם הייתה לטובה. מדוע אפוא הייתה עליהם קפידה? ולמה נגזרה עליהם גזירה כה חמורה?

וההסבר הוא: גם אם אתה לא חושב כמו השני, אבל תשמע אותו, תן לו את המקום שלו, כבד אותו. שהרי כשם שהפרצופים שונים (ואיני כועס על חברי שפרצופו שונה) כך הדעות שונות, ויש לכבד זה את זה…

הרה"ח ר' מענדל פוטרפס אמר פעם לאחד הבחורים שעמד לקראת חתונה וביקש ממנו 'טיפ' לחיי נישואין. ר' מענדל ביקש שיביא לו את טבעת החתונה והראה לו: "הדבר הכי מרכזי בטבעת זה 'החלל' – שם אתה נותן את המקום לאשתך. אינך צריך להפוך אותה לחשוב כמוך. לה יש את מחשבותיה כאישה, ותן לה את המקום שלה.

זה מה שתלמידי רבי עקיבא היו צריכים לעשות – לתת מקום גם למי שלא חושב כמותם ולכבד אותו, ועל כך הייתה הקפידה משמיים.

זה המסר אלינו: קבל את השני גם מי שלא חושב כמוך; תן לו את המקום והכבוד שלו, וזו הנקודה שצריכה ללוות אותנו בתהלוכות – "יחד כל עם ישראל".

וכפי שאומר הרבי מה"מ ב'דבר מלכות' פרשת מטות–מסעי: "בודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות, ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא – בתור טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה הקשורה עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שמודגשת באחדותם של ישראל, מצד בחי' היחידה (דרגה חמישית) שבכל ישראל בשווה, שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח, יחידה הכללית".

הגימיק של האחדות

הרבה פעמים צריך לחשוב מה לומר לאדם שאני פוגש ב'מבצעים' ואיני מכיר אותו, אך הוא נראה "קשוח"? או מה לומר באירוע שאליו אני מוזמן, אינני מכיר שם את המשתתפים, ועם זאת עלי לומר כמה מילים להפשיר את האווירה?

אחד הרעיונות שאני משתמש בהם הוא פשוט ו'מפשיר קרח': אני שואל – מדוע כשפוגשים חבר, לא מספיק להסתכל לו בעיניים ולחייך, אלא מקפידים לתת יד ל'שלום עליכם'?!

והתשובה: כי המילה "יד", בשעה שאני מצמיד לה "יד" נוספת, זה יוצא "ידיד" – וידידים הרי נותנים ידיים…

הגימטריה של "ידיד" זה 28 = כח. כוחנו באחדותנו!

חורבן הבית אירע בגלל שנאת חינם ויבנה על ידי אהבת חינם!

ולהעיר ולהאיר שכח זה גם בגימטריה "יחי" – שכן זה הכח האמיתי להבאת הגאולה השלמה בקרוב ממש!

לחיים חסידים!