חשיפה: המשלחת הסודית מסאטמר לליובאוויטש

מספר הרב ניסן מאנגל: קראתי בעניין את הכתבה המרתקת על פרשיית יוסל'ה שוחמכר מהזווית החב"דית, וכרגע נזכרתי בסיפור מרתק מאותה תקופה, ששמעתי בעצמי מכלי–ראשון:

היה זה זמן קצר לאחר פרשיית שוחמכר. עמדתי בתחנת אוטובוס בשכונת פלטבוש, בדרכי לביתי שבשכונת קראון הייטס, כשלפתע ניגש אלי יהודי בלבוש חסידי, ושאל איך מגיעים מכאן לוויליאמסבורג. אמרתי לו שאני נוסע כעת לקראון הייטס, ומשם יוכל לקחת אוטובוס היישר לוויליאמסבורג.

בינתיים הגיע האוטובוס, הוא עלה והתיישב לצידי, וכדרכם של יהודים התחלנו לשוחח. הוא הזדהה כאחד מרבני 'העדה החרדית' בירושלים. לצערי, ממרחק השנים אינני זוכר כעת את שמו המלא.

כאשר הבין שאני חסיד חב"ד, אמר לי: אספר לך משהו מעניין על הקשר של הרבי מליובאוויטש עם פרשיית יוסל'ה שהייתה לאחרונה בכותרות:

זמן קצר לפני חשיפת מקום מחבואו של יוסל'ה – הגיעו הידיעות לוויליאמסבורג, כי סוכני המוסד יודעים שיוסל'ה מוחבא בשכונת וויליאמסבורג, וזה עניין של זמן עד שיגיעו לדירת המחבוא.

אבי המשפחה שבביתה התארח יוסל'ה בתקופה ההיא, ר' אברהם זאנוויל גרטנר, היה מחסידי סאטמר, ובעקבות העדכונים פנה לרבו, האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, בשאלה האם להמשיך להחביא את יוסל'ה, ולהמתין עד שסוכני ה'מוסד' יתפסו אותו, או לפנות ביוזמתו לנציגי המדינה ולמסור את יוסל'ה לידיהם.

[בידיעות עיתונאיות מהתקופה ההיא, מופיעה ידיעה כי הוריו של שוחמכר שקלו להגיש תביעת פיצויים נגד משפחת גרטנר על החזקתו של יוסל'ה ללא הסכמת הוריו. ייתכן שזה היה חששו של גרטנר, או שחשש כי יואשם בחטיפה. – ש.י.ח.]

האדמו"ר מסאטמר: להפנות את השאלה לרבי מליובאוויטש

תשובתו של האדמו"ר מסאטמר הייתה, שאינו יכול להכריע בשאלה הרת–גורל כזאת, ורק האדמו"ר מליובאוויטש יכול לענות על שאלות כאלה.

עסקני סאטמר שהיו בסוד העניינים, גיבשו מייד משלחת של שלושה רבנים – הרב מ'העדה החרדית', שסיפר לי את הסיפור; הרב שמעון ישראל פויזן משאפראן [שכמה חודשים קודם לכן כתב לו הרבי אגרת (אג"ק חכ"ב אגרת ח'רעה) בה ציין הרבי שנפגשו כבר בעבר], ורב חשוב נוסף שאת שמו איני זוכר.

הם פנו למזכירות הרבי וביקש לארגן יחידות דחופה עבור המשלחת, ונקבע עבורם תור לשעת לילה מאוחרת. כאשר נכנסו ליחידות, הציגו לפני הרבי את השאלה הגורלית, והרבי פסק חד–משמעית: אי–אפשר למסור את הילד לנציגי המוסד.

בהמשך היחידות, הביע הרבי את פליאתו על חסידי סאטמר: מדוע אינם מצייתים לדברי רבם, לפחות כמו שהליטאים מצייתים לראשי הישיבות שלהם…

לאחר היחידות, חזרו מייד לוויליאמסבורג, שם המתין להם האדמו"ר מסטאמר, שלא הלך לישון עד שישמע את תשובתו של הרבי. כמובן שהורה לחסידו, ר' אברהם זאנוויל גרטנר, לעשות כהוראת הרבי ולא להסגיר את יוסל'ה מיוזמתו לידי נציגי המוסד.

חסיד סאטמר בהתוועדות יו"ד שבט אצל הרבי

בהמשך לסיפור זה, ממנו רואים את היחס המיוחד של האדמו"ר מסאטמר כלפי הרבי – ברצוני לחלוק איתכם סיפור נוסף, שבדידי הווה עובדא, שגם ממנו ניתן ללמוד על הערצתו של האדמו"ר מסאטמר לפעולותיו הקדושות של הרבי:

זה היה בשנת תשט"ו או תשט"ז. הייתי אז תלמיד ישיבה במונטריאל, וכאשר נכנסתי ליחידות, לפתע שאל אותי הרבי אם אני מניח תפילין דרבינו–תם. השבתי בשלילה, שכן באותן שנים היה נהוג להתחיל בהנחת תפילין דרבינו–תם רק לאחר החתונה, ושאלתי: האם לדעת הרבי עליי להתחיל בהנחתם. הרבי השיב בחיוב.

כאשר חזרתי למונטריאל, פניתי אל הרב מנחם זאב גרינגלאס, המשפיע של הישיבה, וסיפרתי לו על הוראת הרבי אליי ביחידות. סחתי לפניו את דאגתי, שאיני יודע מהיכן אשיג את סכום הכסף הנחוץ לתפילין חדשות, שכן הייתי בחור צעיר ניצול–שואה, ללא משפחה תומכת ומסייעת.

הרב גרינגלאס הביט בי באהבה ואמר: אני אחראי על הכסף עבור התפילין, ובינתיים תשתמש בתפילין שלי. הוא נתן לי את כתובתו של חסיד סאטמר בשם ווייס, שהיה מייצר בתי–תפילין ("בתים מאכער"), ואמר: לך אליו, ותאמר לו שיבנה לך בתים על חשבוני. אחר–כך הוסיף: מכיוון שהתפילין של רש"י שאתה משתמש בהן ישנות ולא מספיק מהודרות, תאמר לו שיכין זוג נוסף, אף הוא על חשבוני.

בשנים ההן, טרם 'מבצע תפילין', היו תלמידי הישיבה יוצאים בימי שישי לשחייה בבריכה. ניצלתי את הזמן הזה, ובמשך כמה שבועות הייתי הולך בכל יום שישי אל ה"בתים מאכער", כדי לעקוב מקרוב אחר התקדמות הייצור.

הלה, שהיה חסיד סאטמר, הרבה לדבר נגד ליובאוויטש ופער פיו נגד הרבי. יום אחד אמרתי לו: הרי מעולם לא היית אצל הרבי, וכיצד אתה יכול לדבר נגדו כאשר לא שמעת אותו אפילו פעם אחת?! בוא איתי לביקור אצל הרבי!

למרבה הפלא, הוא השתכנע מדבריי, ומכיוון שהיה זה סמוך ליו"ד שבט, סיכמנו להפגש בהתוועדות של הרבי. באותן שנים ההתוועדויות הגדולות התקיימו באולמות בברוקלין. נתתי לו את הכתובת, ומכיוון שלא יכול היה להגיע בתחילת ההתוועדות בשעה 8:00, סיכמנו שאצא מההתוועדות בשעה 9:00, אז הוא ימתין לי בפתח האולם, כדי שאוכל להכניסו ולסדר לו מקום קרוב לרבי.

בשעה 9:00 יצאתי, ואין איש… המתנתי עוד ועוד, ולאחר חצי שעה התייאשתי וחזרתי אל מקומי בהתוועדות. חשבתי לעצמי שבוודאי קיבל 'רגליים קרות' ולכן לא הגיע.

ביום שישי הבא, כאשר הגעתי אליו, התברר לי מפיו שהוא היה גם היה בהתוועדות. "איחרתי מאוד והגעתי רק בשעה 10:00", סיפר לי, "ומכיוון שלא ראיתי אותך, נכנסתי בכוחות עצמי ושמעתי את הרבי. כאשר שמעתי את הרבי, חשבתי לעצמי: אכן, הרי זה ממש מלאך ה' צבאות. אלא שאז דחקתי והתקרבתי יותר לטווח ראייה, וכאשר ראיתי את כובעו הפשוט של הרבי, התאכזבתי מאוד…".

האדמו"ר מסאטמר: רק הרבי מליובאוויטש יכול…

חלפו כמה שבועות, ובאחד מימי שישי כאשר נכנסתי אליו כהרגלי, הוא קידם אותי בהצהרה חגיגית: אני הולך להיות חסיד חב"ד!

התפלאתי מאוד, מה שינה את דעתו לפתע, והוא סיפר לי:

בשבוע האחרון ביקר האדמו"ר מסאטמר בטורונטו. כמו רבים מחסידי סאטמר במונטריאל, גם אני ניצלתי את ההזדמנות ונסעתי לטורונטו כדי ליהנות מזיו פניו ולשמוע מאמרותיו של הרבי. במהלך הטיש, סיפר לנו האדמו"ר על קבוצת אברכים מחסידי סאטמר שנסעו לעסקים בטקסס, והצליחו מאוד. דבר אחד העיק עליהם מאוד: בטקסס אי–אפשר להשיג בשר כשר, והם נאלצו לאכול חבילות מזון שבני משפחותיהם שלחו להם. מאחר שעסקיהם שגשגו, הם פנו אל הרבי מסאטמר בבקשה לשלוח להם שוחט ירא–שמים כדי שיהיה להם אפשרות לאכול בשר טרי. הם התחייבו לשלם לשוחט משכורת הגונה ולדאוג לכל מחסורו.

'אמרתי להם', כך סיפר לנו הרבי מסאטמר, 'שאינני יכול לשלוח שוחט חסידי לטקסס, שהיא 'טרייפע שטאט', שהרי בוודאי יירד שם מהדרך. בתחילה יתבייש ללכת עם השטריימל ברחוב, אחר–כך יוריד את השטריימל גם בבית הכנסת, ואחר–כך יוריד את הפיאות ואת הכיפה…'.

'מילא הליובאוויטשער רבי', המשיך הרבי מסאטמר לומר לחסידיו, 'כאשר הוא שולח שלוחים – לא זו בלבד שהם לא יורדים מהדרך, הם עוד עושים בעלי–תשובה. אבל אני, אינני יכול לקחת על אחריותי שהשוחט יירד מהדרך'…

אותו יצרן תפילין אמנם לא נהיה חסיד חב"ד, אבל שנאתו לחסידי חב"ד ירדה לחלוטין!