הכסף הגדול שנמצא בכסף הקטן • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

כידוע, 'פס הקול' של חודש אלול הוא העניין של "אני לדודי ודודי לי", כפי שהרבי מלך המשיח מסביר במאמרים ובשיחות את העניין, בכך שעבודה זו היא באופן של אתערותא דלתתא – "אני לדודי", ועל ידי זה אתערותא דלעילא, "ודודי לי".

על מנת להמחיש את הנושא, מן הראוי להביא את הסיפור הידוע על הבעל שם טוב, שמשמיים הודיעו לו שישנו נער כפרי יהודי העובד את הקב"ה יותר ממנו.

התפלא הבעל שם טוב מאוד והסתקרן לדעת מי הנער הכפרי שעבודתו כל כך נחשבת בשמיים. הוא שאל 'היכן נמצא הנער הכפרי?' והשיבו לו היכן הוא נמצא, וכי הוא עובד אצל הפריץ כרועה צאן.

בהגיעו למקום, ראה הבעל שם טוב את הנער מוציא את הצאן למרעה, נותן להם לשתות ולאכול.

משסיים לטפל בצאן, עלה על גבעה ואמר "ריבונו של עולם, אני נער יהודי יתום מאב ואם, נמצא פה בין הגוים, אבל אני רוצה להתקרב אליך. אינני יודע קרוא וכתוב ובוודאי לא את נוסח התפילה, אך אני יודע לחלל יפה בחליל. אני רוצה לחלל בחליל וזה יתקבל לפניך כאילו התפללתי".

ניגן הנער בחליל, חצי–שעה ויותר בכל כוחו ונשמתו עד שכלו כוחותיו. עיניו נעצמו והוא התנמנמם זמן–מה תחת העץ.

בשלב מסוים התעורר והלך לבדוק שכל הצאן נמצא במקומו. אכל את הפת שהביא עימו, והשגיח על הצאן שאכל כדי שבעו. כשהגיעה שעת צהריים והשמש יקדה, לקח אותם למקום מוצל, או אז עלה על הגבעה ואמר: "ריבונו של עולם! אני רוצה להתקרב אליך, אך איני יודע קרוא וכתוב. אני רוצה להתפלל לפניך, אבל איני יודע את נוסח התפילה. עם זאת, אני יודע לעשות גלגלונים מאוד יפים ומרשימים. לכבודך ריבונו של עולם, אעשה גלגלונים וזה יחשב כתפילה".

כך התגלגל הנער מראש הגבעה, ארבעים וחמישים פעמים עד שתש כוחו. נמנם כמה דקות, אסף את הצאן והביאו בחזרה לדיר, ורק אז הלך לאכול את ארוחתו.

כתום הארוחה, אמר לריבונו של עולם "אני כל כך אוהב אותך, אך איני יודע איך להתפלל לפניך. יש אצלי מטבע זהב שחסכתי בעבודתי אצל הפריץ. אני רוצה לתת לך את המטבע הזה, וזה יתקבל לפניך כתפילה"… בכל כוחו זרק הנער את המטבע לשמיים, ומסופר כי יצאה יד מהשמיים ולקחה את המטבע…

כל המחזה הזה היה לנגד עיני הבעל שם טוב הקדוש.

אפשר להסביר בכך את העניין של "אני לדודי" – כאשר אדם נותן את כל הכוחות שלו לתפילה כדבעי, וכל מעשיו הינם לשם שמיים, "בכל דרכיך דעהו" – הוא מעניק את כל ה"אני" שלו אל "דודי", הרי זה יוצר נחת רוח רבה בשמיים וגורם להקב"ה להחזיר אהבה באופן של "דודי לי".

להפוך את העולם בכסף קטן

חודש אלול הוא חודש של חשבון נפש. זה הזמן להעביר במחשבה את מעשינו ועבודתנו שעשינו במשך השנה, ולבחון האם המעשים שלנו היו כדבעי, והאם היו מסַפקים.

הרבי מה"מ אומר שכל דבר צריך להיות חדור בעניין השליחות היחידה – להביא לימות משיח צדקנו. אנחנו צריכים להיות חדורים בידיעה שאיננו רוצים להיות מחוץ לשולחן אבינו, מלכו של עולם.

אשר על כן, עניין זה של חשבון נפש, צריך שנדע שאפילו פעולות ומעשים הנראים לנו כקטנים, יש בכוחם להביא את התגלותו של משיח צדקנו, וכמו שאומר הפתגם הידוע: הכסף הגדול נמצא בכסף הקטן. בניקיונות חג הפסח מוצאים פתאום הרבה מטבעות שנבלעו בין כריות הספה. בסוף הכול מצטבר לכדי סכום.

יש אנשים שיש להם קופה בבית, ובכל פעם שיש להם מטבעות 'קטנים' בכיס, הם מכניסים אותם לקופה. כעבור כמה חודשים מצטבר שם סכום מכובד. הכסף הקטן הופך להיות כסף גדול.

גם המעשים "הקטנים" שאנחנו עושים על מנת להביא את משיח צדקנו, הם מצטברים לכדי סכום גדול.

במגדל העמק, יש כידוע 'תומכי תמימים'. ישיבה זו הוקמה בעבר על ידי רב העיר הרב יצחק דוד גרוסמן שביקש מהרבי שישלח בחורים 'תמימים' לישיבתו כדי לחזק את הישיבה, כמו גם את האידישקייט בעיר.

ואכן, נשלחה קבוצת בחורים לישיבה במגדל העמק. בשלב מסוים הרבי אף מימן להם כרטיסי טיסה על מנת שיבואו אליו, ובמהלך הביקור בחודש אייר תשל"ח, אף זכו ליחידות מיוחדת בה העניק להם הרבי יחס מיוחד. במהלך אותה יחידות אמר להם הרבי: "וגם תשפיעו על שאר התלמידים ואנשי העיר, שגם הם יתנהגו בהנהגה חסידית, על ידי זה שכל אחד מכם יקח על עצמו שניים (או על כל פנים אחד) שישפיעו עליו, אבל העיקר על ידי זה שיהיו דוגמה חיה, ויראו בעצמם איך להתנהג".

הבחורים חשבו שהם צריכים להפוך את כל העיר, אך הרבי אמר להם שלא כך הוא הדבר; על מנת שההשפעה תהיה עקבית ובפנימיות, על כל אחד להתחיל עם שני בחורים, או אחד, ורק לאחר שההשפעה תהיה כדבעי, ימשיכו להשפיע על בחורים נוספים.

כך גם בהפצת המעיינות והכנת העולם לגאולה; יש חסיד שרוצה לכבוש את כל העיר, אבל בתור שלוחים של הרבי עלינו לדעת, שאם אנחנו רוצים להצליח להשפיע על הזולת באופן פנימי, צריך לקחת אחד או שניים, ולהתרכז בהם. אפשר כמובן שתהיה השפעה חיצונית במעגל נוסף על מאות ואלפי יהודים בעיר באמצעות ה'מבצעים', אך ההשפעה הפנימית היא לאט ויסודית.

מסופר על ילד שלמד במוסד חב"די ששמע מפי המלמד שלו את נקודת השיחה על כך שצריך להפוך את העולם להבאת משיח צדקנו ("קער א וועלט היינט").

הילד הזה חזר לביתו וביקש מאמו שתיתן לו עצה מה הוא יכול לעשות להביא את המשיח? השיבה לו אמו "בדיוק לרגע הזה חיכיתי", וביקשה ממנו שיסדר את חדרו המבולגן, "ועל ידי זה יבוא משיח". טען הילד בפניה "אמא, אני מדבר על לעשות מעשה שיהפוך את העולם ואת מדברת איתי על לסדר את החדר שלי?!"

הגיע הילד לאביו, וגם האבא שמח על רצונו הטוב של בנו, וביקש ממנו שיעזור לו במחסן. אמר הילד "אבא, אני מדבר איתך על להפוך את העולם ואתה אומר לי לסדר מחסן?!"… וכך הלאה והלאה…

המסר העולה מכך הוא – שכל מהפכה בעולם מתחילה מדברים קטנים דווקא. עוד דבר קטן ועוד מעשה קטן, הם מובילים לשינוי הגדול ולמהפכה העולמית.

כל אחד צריך לעבוד ולהשקיע לפי כוחותיו, אבל יש לזכור שהכסף הגדול נמצא בכסף הקטן. הפיכת העולם מתחילה בכך שכל אחד יתחיל בענייניו האישים ובסביבה הקרובה שלו, גם אם זה יהודי אחד או שניים עליהם יש לו השפעה, ובאופן הזה מתקדמים הלאה להפוך את העולם לעולם של גאולה.

הדרך להשפעה מוצלחת

איך מהווים גורם בעל–השפעה על הזולת? מהי הדרך הנכונה להשפיע טוב על יהודי נוסף?

מסתבר שהדרך הנכונה ביותר, היא הדוגמה האישית. כשאדם מתנהג ומתנהל באופן מסוים, זו הדרך שהאחרים רואים אותו.

היו פעם שני בחורים "נושרים" שעזבו את הישיבה ואת בית הוריהם ויצאו לתרבות קלוקלת.

יום אחד פגש אותם אחד הרבנים מצוות הישיבה בו למדו, ולאחר שיחה ממושכת שאל אותם "אם הייתם רוצים לעשות היום נחת לאמא שלכם, במה הייתם בוחרים?"

אחד מהם ענה שהוא היה בוחר לקרוא קריאת שמע על המיטה, כי זה מה שהיה גורם לה נחת רוח רבה. השני הגיב שהוא היה מקפיד על צחצוח שיניים לפני השינה.

אותו ר"מ בישיבה שהכיר את האימהות, ידע ששתיהן חרדות לדבר ה', אך הדוגמה האישית והדברים היוצאים מהלב של אמא אחת היה בנושא קריאת שמע על המיטה ולכן זה נכנס כל כך עמוק בלב בנה; לעומתה, האמא השניה הראתה דוגמה אישית ודיברה מלבה על צחצוח השיניים…

נאחל לעצמנו שהדברים היוצאים מהלב והדוגמה האישית שנעניק לילדים שלנו יהיה להיות חיילים של הרבי; להביא, לחיות ולהחיות עם ימות המשיח.

לחיים חסידים!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!