נושא הדגל • הרב חיים לוי יצחק גינזבורג

הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, מגזין בית משיח

זכורה לטוב היא דמותו של המשפיע הנערץ הרב חיים לוי יצחק גינזבורג ע"ה, משפיע בכפר חב"ד, ובישיבות 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד ובראשון לציון.

זכינו ומדי שבוע התוועד עמנו הרב גינזבורג מעל דפי הגיליון, בחיות החסידית שלו, התוועדות שנשאה את דגל האמונה במשיח וברבי כ'חי וקיים'. מדי שבוע חיזק נושאים שונים הנמצאים בליבת חיי החסידים בדור השביעי: 'התקשרות', 'חי וקיים', שליט"א, שמחה, לימוד 'דבר מלכות' ועוד.

להלן קטעים מתוך התוועדות שכתב לכבוד גיליון ה–900.

זכינו והגענו לגיליון התשע מאות של "בית משיח" – וזה בהחלט ראוי לציון מיוחד.

כל המושג של "עיתון", או כפי שקראו לזה פעם, וכך הוא נקרא בדברי רבותינו נשיאינו – "מכתב עת", הוא לא דבר שבא מבית מדרשה של היהדות והחסידות.

אפשר אפילו לומר כי עצם המושג הוא זר לעולמה של היהדות והחסידות. שכן היהדות מבוססת על כך שלא לחשוב ולא לחיות רק במונחים חיצוניים של כאן ועכשיו, ומעצם טבעו, עיתון הוא דבר חיצוני וטפל העוסק רק ב'כאן' ו'עכשיו'.

התפקיד והשליחות שלנו הם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים דווקא, ו"יפוצו מעיינותיך חוצה" דווקא. לפיכך, ככל שירדו הדורות ונהיו מגושמים יותר ויותר – יש לנו שליחות להביא אלקות אל תוך המטה עצמו, ובפרט בדור השביעי, שעיקר שליחותו היא "להוריד את השכינה למטה בארץ".

כך נוצר גם הצורך וההכרח, וממילא השליחות והתפקיד, להביא את דבר המלך המשיח גם דרך עיתון.
•     •     •
הרבי שליט"א בחר ומינה את כל אחד ואחת מאנשי הדור, שיהיו שלוחיו, וכפי שאמר בשיחה האחרונה לעת עתה לכינוס השלוחים העולמי, השליחות העיקרית והיחידה עתה "קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש".

הרבי הכניס אותנו, אם רצינו ואם לא, לתוך ימות המשיח, לחיות עם משיח ולנשום אויר של משיח. משבוע לשבוע התחדדו עוד יותר הביטויים והלשונות הנפלאים, ו"נפלנו מן הכסא" מחדש.

ואז הגיע השלב הקשה ביותר בנסיון האחרון, ג' תמוז תשנ"ד. לרגע נדמה היה כי כל התקוות התנפצו אל סלע המציאות המרה. וכאילו מלמעלה, בכדי להגדיל עוד יותר את הנסיון, היה אפילו מי שהתבלבל, מיהר להכריז "טעינו", להוריד את הדגל של "יחי אדוננו" ולהסיר את כל נושא המשיח מסדר היום הציבורי ואף החב"די, בנסיון לסגת אחורה ל"ליובאוויטש של פעם".

אבל כל נסיון אינו אלא נסיון לעיני בשר, ולאמיתו של דבר אינו מציאות אמיתית. התורה, שהיא תורת אמת ונצחית, אינה מתכופפת לפני שום דבר, יהא גדול וכבד ובר–תוקף ככל שיהיה.
•     •     •
זהו תפקידו העיקרי של "בית משיח" – שאנו מציינים עתה הוצאה לאור של תשע מאות גליונות שלו. לאו מילתא זוטרתי היא, שכן הדבר מעיד יותר מכל על הצלחת העיתון ותפוצתו וכו' – לעמוד על המשמר ששום דבר, ויהא זה הדבר הנחוץ והחיוני ביותר, לא יסיט אותנו מאותה שליחות עיקרית ויחידה.

תפקידו של "בית משיח" לעודד, לעורר, ולהחדיר בכולנו את תפקידנו ושליחותנו היחידה, עד שמכל פינה ומכל נקודה תפרוץ ותבקע אותה קריאה של "יחי אדוננו", ותמלא את כל המציאות.
ואכן, "בית משיח": העיתון, וכל משפחת "בית–משיח" סביבו, הן העוסקים בחלק הגשמי והן בחלק הרוחני שלו, ובעצם כולנו, גם המפיצים והקוראים וכו' – ממלא את תפקידו ושליחותו זו בנאמנות בקביעות ובמסירות. שבוע אחר שבוע מזכיר לנו "בית משיח" את שליחותנו העיקרית, "קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש".

בזכות "בית משיח" לא יורד הנושא של משיח מסדר היום גם אצל אלו שאינם מסכימים בכל עם הקו שלו, ואפילו הרבה יותר מ"לא מסכימים".

בזכות "בית משיח" חיים כל כך הרבה יהודים עם הרבי מלך המשיח שליט"א כדבר עכשווי ואקטואלי, ולא כדבר השייך רק לעבר ח"ו.

בזכות "בית משיח" כותבים המון יהודים לרבי ומקבלים תשובות מדויקות באגרות הקודש. נוסעים לרבי, מתבטלים לרבי, יוצאים בשליחותו, ומפיצים את בשורת הגואל והגאולה.

בזכות "בית משיח", עם כל המוסדות הנלווים אליו, כמו למשל "הכנסת אורחים" ועוד – "770" וכל שכונת 'קראון הייטס' שוקקים חיים בתשרי, ובכל השנה.

בזכות "בית משיח" קיימת הרבה יותר המשמעת והכבוד ל"חסידישע רבנים", כפי ההוראות הברורות שקיבלנו מהרבי.
•     •     •
אין הכוונה כאן להתהדר ולטפוח לעצמנו על השכם – אלא לפנות בקריאה של חיבה לכל אחד ואחת: להיות שותפים במלאכה כבירה זו; נפיץ את העיתון של הרבי ככל יכולתנו, נשתדל שכל מכירינו ידידינו ויהודים בכלל יהיו מנויים בקביעות על "בית משיח". כך הם יהיו חשופים מידי שבוע לבשורת הגאולה והגואל.

כך תגיע בשורת ונבואת הגאולה והגואל ללא כחל ושרק, ללא נסיונות "להיות ריאליים" ובלי לנסות למצוא חן או להיראות שפויים בעיני מישהו. אלא בראש מורם, קוממיות, כפי שמורה לנו מלכנו משיחנו שליט"א.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.