כהכנה לי' שבט: הרב לבקובסקי בהתוועדות מעוררת

הרב שניאור זלמן לבקובסקי

להתראות עם אלוקות: בתפילה

אחד מהנכדים של אדמו"ר הזקן היה 'עובד השם' בתפילה, והיה מאריך שעות ארוכות בתפילה. אך הוא פחות היה בקי ב'השכלה' של חסידות. והנכדים האחרים שהיו יותר 'משכילים', לא החשיבו אותו ואף זלזלו ב'עבודת התפילה' שלו. כאשר הלכו לישון בלילה, התגלה אדמו"ר הזקן בחלום כל אחד מהנכדים, ואמר להם, שיבקשו סליחה מהנכד שהם צחקו ממנו. כמובן שהם פנו אליו וביקשו את סליחתו, אך הביעו את פליאתם: במה הוא זכה לכזה דבר נפלא שאדמו"ר הזקן התגלה במיוחד עבורו?

ענה להם הנכד ה'עובד': פעם שמעתי מאדמו"ר הזקן ש'זעהן זיך מיט אלוקות – דאס איז אין דאווענען' [=להתראות עם אלוקות זה בתפילה]. לראות אלוקות פנים בפנים, זה רק בתפילה. כמה שאדם ילמד, זה לא דומה ל'ראיה', זה רק 'שמיעה'. לראות אלוקות, להרגיש אלוקות, זה רק בתפילה. ולכן, סיים הנכד, אני מאריך בתפילה מאוד, בכדי להתראות עם אלוקות.

באחד הפעמים שהמשפיע הנודע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן הגיע לרבי מלך המשיח ל-770, ביקשתי ממנו שיתוועד איתנו. ר' שלמה חיים התוועד איתנו בחיות מיוחדת כל הלילה על עניין אחד ויחיד. היוקר הנפלא של התבוננות בחסידות קודם התפילה. הוא חזר ותבע מכל אחד להתבונן 15 דקות לפני התפילה. הוא הסביר ועורר את כולנו בצורה מיוחדת על החשיבות האדירה של 'לחשוב חסידות', ולהוציא מזה עניין ב'עבודה'.

אז כמובן שצריך להתכונן לתפילה. יש שלושה הכנות לתפילה, שאדמו"ר הזקן מביא ב'לקוטי תורה': טבילה במקווה, נתינת צדקה ולימוד לחסידות. אבל אחרי לימוד החסידות, צריך להתבונן בחסידות לפני התפילה. ולא מספיק רק לחשוב ולהתבונן ב'מאמר' שלמדו, אלא צריך למצוא את ה'עבודה' של ה'מאמר'. את ה'בכן' המעשי. מה ה'מאמר' אומר לי?

זאת אומרת שאחרי שלומדים 'מאמר' בצורה טובה כמה פעמים, צריך אחרי זה להתבונן בזה ולהוציא מזה משהו ב'עבודה'. חסידות מסבירה שהתפילה היא הזמן בו החסיד מתאחד ומתאמת עם אלוקות. כאשר חסיד מתראה באלוקות, מתאחד עם אלוקות, זה בתפילה. מה זאת אומרת? למה באמת דווקא בזמן התפילה אפשר להתראות עם אלוקות?

תפילה גורמת ל'עבודה פנימית'

ידוע מאמר רז"ל על הפסוק 'בכל לבבכם', 'איזהו עבודה שבלב – זו תפילה', וכך גם פוסק הרמב"ם שלכן צריך להתפלל בכל יום. מה השייכות בין 'עבודה שבלב' לתפילה? לכאורה התפילה היא 'בקשת צרכיו', ובמילא מה צריך לעבוד עם לב בכדי לבקש?

יהודים הם 'מאמינים בני מאמינים'. במילא יהודי מאמין בה', והוא יודע שכל פעם שיש לו צורך מסויים, אז הוא מבקש זאת מהשם. אבל זה נשאר אמונה מקיפית וחיצונית. כמו הגנב שמתפלל להשם שיצליח בגניבה. אם הוא מאמין בהשם, אז מדוע הוא גונב? הרי ה' לא רוצה שיגנבו?

אלא מכיוון שזה רק אמונה, זה 'מקיף' ולא חודר בפנימיות. אפשר לעשות שני הפכים ביחד. להאמין ולא להאמין. זה שקר. זה לא אמת. 'שפת אמת תיכון לעד'. אם זה אמיתי זה צריך להתבטא. ובשביל להיות אמיתי צריכים לעבוד על זה. ולא מספיק רק לדעת את האמת בהבנה בשכל, אלא גם להרגיש את האמת בלב. וכאשר מרגישים את האמת, זה נשאר תמידי ונצחי. זה אמת. וזו הדרישה 'ולעבדו בכל לבבכם', להתפלל באריכות.

העניין של 'עבודת התפילה' היא להביא את הדברים הכי נעלים וגבוהים, שירדו ויכנסו אלינו ללב. לא רק לחשוב קודם התפילה על ה'מאמר', אלא לחשוב מה המאמר אומר אליו בחיים, להוציא מה'מאמר' בעבודה בפועל. על ידי התפילה הוא מגיע להתקשרות אמיתית עם הקדוש ברוך הוא. התקשרות אמיתית זה לא ב'אמונה', אלא ב'ראיה' והתאמתות. בתפילה מתאמת אצלו העניין של אלוקות. על ידי זה שמתבוננים בחסידות בתפילה.

כאשר רואים 'מופתים' גלויים מהרבי, אז פועל התעוררות אצל האדם. אבל זה בצורה של 'מקיף'. זה לא נשאר. זה לא מציאות אמיתית. אבל כאשר אדם עובד ומזכך את עצמו, זה נשאר. כאשר לומדים חסידות ומתפללים באריכות, זה נשאר בצורה פנימית. גם כשיש קשיים הכי גדולים, זה לא מפריע.

יש אמת פנימית. על ידי 'עבודת התפילה' זה חודר בעצם של האדם ולא משתנה. זה כמו שאדם ראה משהו ואי אפשר להכחיש את זה. לכן ברוסיה בזמן הגזירות הכי נוראיות, לא עלתה אצל החסידים 'מחשבת חוץ', כי הם למדו חסידות והתפללו עם החסידות, ואז זה חדר בצורה אמיתית.

הרבי נותן כוחות להתפלל ב'עבודה'

כל העניין של חסידות זה 'אסורה מכאן ואתקרב לשם'. לצאת מהרגילות ולהתקרב לאלוקות. וזה אפשר רק על ידי התבוננות. לא מדברים על 'עבודה' של גדולי החסידים בדורות קודמים.. אלא ללמוד משהו בצורה רצינית ולחשוב עליו, עד שמפנימים ומרגישים את העניין. הרבי מלך המשיח נותן לכל אחד את הכוח לזה. הרבי שופך עלינו כוחות עצומים שנצליח ב'עבודה'. הרבי מוסר את נפשו עבור החסידים. שנצליח לעבוד את השם. צריכים לייקר את המתנה של הרבי. צריך לחשוב על זה. צריך להתפלל עם זה. צריך לחיות עם זה.

התבוננות בתפילה זה לא רק לחשוב חסידות רבע שעה קודם התפילה, אלא לחשוב מה ה'מאמר' לימד אותי ואיזו מידה אני צריך לתקן. איזה דבר חסר לי עוד. איך אני יכול להתקרב לאלוקות. כמו ר' הלל, שחשב מה חסר לו עוד ב'קבלת עול', שהוא יכול לקחת מה'מאמר' שהוא שמע מהרבי.

ככה גם מספרים על המשפיע ר' שילם ע"ה קוראטין, שהיה מגדולי ה'עובדים' בליובאוויטש וה'חוזר' של הרבי הרש"ב, שכל השבוע הוא התבונן בתפילה, מה ה'מאמר' שהרבי אמר בשבת נוגע ב'עבודה'. וזה העניין של 'עבודת התפילה', לחשוב חסידות ולהוציא מזה עניין שצריך לתקן ב'עבודה'. איזה פעולה טובה. ואז כשמשקיעים בתפילה, לאט לאט אפשר להרגיש את האלוקות, ועד ל'זעהן זיך מיט אלוקות אין דאווענען' [=להתראות עם אלוקות בתפילה].

בשביל להתקשר לרבי באמת – צריך להתפלל באריכות

היה חסיד אחד של רבי מנחם מענדל מויטעבסק, שביקש הרבה ברכות מרבו, וצערו הרב לא זכה לראות את קיומם. משכך, נכנס פעם וביקש מר' מענדל, אם הוא יכול לעבור ולהיות חסיד של אדמו"ר הזקן. ענה לו ר' מענדל: כולנו, תלמידי 'המגיד ממעזריטש', שתינו מקערה אחת. אז אתה רוצה להתקשר לאדמו"ר הזקן, אז תתקשר אליו באמת ותצליח.

החסיד התעמק ודייק במילים שר' מענדל אמר לו, 'תתקשר באמת', ואז הוא הבין שהוא לא התקשר באמת לר' מענדל ולכן לא התקיימו הברכות וכו', כי כל ההתקשרות שלו הייתה בשקר. אמנם בסופו של דבר הוא התקשר לאדמו"ר הזקן ונפקד בבני חיי ומזוני וכו'. אבל הנקודה שבכדי להתקשר באמת לרבי מלך המשיח, עם כל הלב, צריך לעבוד.

ישנה עבודה שהיא הקדמה לכל העניינים שיהיו באמת, וזוהי 'עבודת התפילה'. אפשר ללמוד הרבה נגלה וחסידות ולהישאר רק 'מאמינים' בצורה חיצונית, שלא חודרת בפנימיות ובאמת. במילא אפשר להגיע מזה לגאווה ולהכניס סברות לא אמיתיות בתורה. אבל על ידי כך שמתעסקים ב'עבודת התפילה', מפנימים את הלימוד ומחדירים אותו בהרגשה בלב. ההבנה ש'הכל זה אלוקות' מתאמתת בתפילה.

במילא אז מרגישים ביטול אמיתי, וכך ניגשים לתורה עם תחושה שמתחברים ל'נותן התורה'. כאשר מתפללים ב'עבודה', אז ניתן להתקשר לרבי שליט"א באמת ובתמים. בצורה פנימית. כאשר מתפללים באריכות, אפשר 'לחיות משיח' כבר עכשיו בצורה אמיתית, שתתבטא בהנהגה בכל היום. אבל צריכים להשקיע בזה בקביעות.