בשעה שהקדימו "יחי המלך" ל"עשו כל אשר ביכולתכם"

הרב שלום יעקב חזן

הרה"ח ר' יחזקאל (ר' חאטשע) פייגין הי"ד, מזכירו של הרבי הריי"צ, היה דמות חסידית ייחודית ורבת אנפין. במכתביו שנדפסו במהלך השנים, מתגלה חסיד לבבי שרגש החסידות וההתקשרות פועם בעומק פנימיות נפשו. רבים ממכתביו מתמקדים בסוגיית ההתקשרות בין חסידים לרבי, כאשר הכל ספוג בלחלוחית חסידית מיוחדת.

במכתב ששיגר בו' אייר תרח"צ לידידו הרד"מ רבינוביץ מבוסטון – הוא מספר על התבטאות מעניינת של הרבי הריי"צ כאשר השד"ר הרה"ח ר' מרדכי חפץ שב ממסע שליחות מוצלח לארצות הברית, וביקש להכנס ליחידות. הרבי התבטא כך: "האיינט וועל איך אפ נעמען א פ"ש כללי, און נאך מתן–תורה וועל איך הערן בפרטיות אי"ה [= היום אקבל פרישת–שלום כללי, ולאחר מתן–תורה אשמע בפרטיות אי"ה]".

"בשמעי דברים אלו", כותב ר' חאטשע, "חשבתי כי יש בהם עומק, ואציע דעתי בזה לכבודו בפירוש הדברים.

כי לדעתי, אחד הדברים הטובים שפעלה נסיעת הר"מ חפץ, הוא שפעל על אנ"ש בענין ההתקשרות לכ"ק יותר, וענין ההתקשרות הוא כידוע המסירה ונתינה למעלה מטעם ודעת. ועל–דרך כמו שמצינו במתן–תורה שהקדימו נעשה לנשמע, שקשרו עבור זה שני כתרים – הגם כי איזה יתרון בזה? הלא בכל אופן טרם השמיעה לא יעשו כי אינם יודעים מה לעשות?! מכל–מקום, הנה קבלה זאת שמקדים נעשה לנשמע, היינו גם דברים שנגד שכלו מקבל לעשות – זהו ענין המסירה ונתינה האמיתית.

"ומבואר בחסידות כי הקדמת נעשה לנשמע הוא מכח עצם הנפש ועצם הרצון שבנשמה שלמעלה מכחות הפרטים הגלויים, ואחר–כך מתחיל העבודה בפועל בכחות הגלוים בכל כח בפרט.

"וזהו לדעתי הכוונה שעתה יקבל פ"ש כללי, אין הכוונה מכלל כולם, כי באמת שמע גם מפרטים, ורק הכוונה מהכללי של כל אחד מההתעוררות הטובה בענין ההתקשרות כפי שמסר הר"מ".

ממשיך ר' חאטשע ומבאר לידידו, מדוע צריך הרבי לשמוע אחר–כך גם פרישת–שלום פרטית, היינו דיווח על הנהגת החסידים כתוצאה מאותה התקשרות כללית עליה כבר שמע:

"בכל זה אמר כי אחר מתן תורה רוצה לשמוע פ"ש פרטי, והוא על–דרך המבואר בפירוש המשנה דמאמר ר' יהושע בן קרחה "מתחלה יקבל עליו עול מלכות שמים ואחר–כך יקבל עול מצות" – דלכאורה, אחר קבלת עול מלכות שמים שהוא הקבלה כללית הנ"ל על כל מה שיצווה, איזה קבלת עול צריכים עוד? הרי הי' צריך לומר "ואחר–כך יקיים המצות". אמנם, באמת צריך להיות גם קבלת עול מצות, כי יכול להיות התעוררות כללי שזה בא מעצם הנפש אשר לסבה מהסבות יכול לפעול התעוררות והתגלות העצם, ואחר–כך כשחולף ההתעוררות ובא לקיום בפועל בכחות הגלויים – נעשה בקרירות שלא לפי ערך כלל ההתעוררות. ועל–כן צריך להיות קבלת עול מצות בפועל, להמשיך כח ההתעוררות של הקבלת עול מלכות שמים בקיום בפועל".

מכתב זה, שהתפרסם לראשונה ב"בית משיח" – שופך אור מיוחד על כמה משיחותיו של הרבי בענייני גאולה ומשיח:

מבין מאות השיחות ששמענו מהרבי בענייני גאולה ומשיח, שתי השיחות המפורסמות ביותר הן השיחה על הכרזת "יחי המלך", והשיחה הידועה בה תבע הרבי "עשו כל אשר ביכולתכם כדי להביא את המשיח"; היום, יותר מתמיד רואים כיצד מי ש'חי' עם הכרזת 'יחי המלך', שמשמעותה ביטול מוחלט למלך וקבלת מלכותו – הוא גם מהעומדים ראשונה בחזית הפעילות לזירוז הגאולה בכל האופנים האפשריים.

הרבי מלמד אותנו לדייק מאוד בדברי רבותינו נשיאינו, כולל דיוק בזמני אמירת השיחות והמאמרים. וכאן רואים דבר נפלא: שיחת ב' ניסן תשמ"ח אודות הכרזת "יחי המלך" קדמה בכשלוש שנים לשיחת כ"ח ניסן תנש"א, בה תבע מאתנו הרבי לעשות ככל יכולתנו להבאת הגאולה, אורות דתוהו בכלים דתיקון.

בהמשך להסברו הנפלא של ר' חאטשע, אפשר לומר גם בעניינו:

כפי שכולנו רואים במוחש, בשונה משאר מבצעי הקודש של הרבי – הפעילות בענייני משיח נתקלת בקשיים הגדולים ביותר, מבית ומחוץ, ודורשת התמסרות מוחלטת להוראת הרבי מלך המשיח, לעיתים אף מסירות למעלה מטעם ודעת.

אולי זוהי הסיבה שהרבי הקדים את שיחת ב' ניסן, בה דובר על הכרזת "יחי המלך" – שמלבד המשמעות העמוקה המבוארת בשיחה בארוכה, שהכרזה זו פועלת הוספה בחיי המלך ומזרזת את הגאולה, הרי המשמעות הכי בסיסית ופשוטה של הכרזה זו, היא קבלת מלכותו של המלך, על ידי העם, מתוך התבטלות מוחלטת.

כי לאחר שמקבלים את מלכותו של הרבי מלך המשיח, ומכריזים יחי המלך לבטא את התבטלותנו המוחלטת כלפיו – אז אפשר להמשיך לשלב הבא, שכאמור דורש תעצומות נפש להתגבר על כל המכשולים.

דברים דומים משתקפים במאמר חז"ל "למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות".

שלכאורה לא מובן: מדוע צריכים קודם קבלת עול מלכות שמים, הרי מי שמקבל עליו עול מצוות – בוודאי יקיים את המצוות כפי שקיבל עליו?

מבאר על כך הרבי הרש"ב (בספר המאמרים תרס"ג חלק ב' ע' קפז), שהוא על–דרך הכתרת המלך – שתחילה צריכים בני המדינה להתבטל לעצם המלך, 'קבלת מלכותו'; ורק אחר–כך ממשיכים לשלב השני שנקרא 'קבלת גזרותיו'. שלב זה מגיע רק לאחר מעמד ההכתרה, כאשר עוברים להנהגת המדינה בפועל.

בהמשך הדברים מציג הרבי הרש"ב שני הבדלים בין הביטול לעצם המלך, לבין הביטול לרצונותיו – שמתוך כך נבין מדוע יש צורך דווקא בשני השלבים, ודווקא בסדר הזה?

א. הדרגה אליה מתבטלים: הביטול אל 'עצם המלך' הוא במדריגה גבוהה ונעלית ביותר. גם משום שהמלך הוא מופלא ומרומם מהעם, וגם משום שהביטול אליו הוא אל 'עצם המלך' שלמעלה עדיין מגילוי רצונותיו בהנהגת המדינה. לעומת זאת כאשר מתבטלים אל רצונות המלך, הרי מדובר בדרגה נמוכה אצל המלך עצמו, שכן זהו גילוי רצונות המלך שלפי ערך העם והנהגתו.

ב. עוצמת הביטול: הביטול אל עצם המלך הוא בתוקף וחוזק יותר, מה שנקרא בלשון החסידות 'הנחת עצמותו', שמניח את מציאותו בצד, ומבטל את עצמו לכל אשר יצווה ויגזור, ובמילא יקיים רצון המלך אפילו במסירות נפש בפועל ממש, אף כאשר נדרש להשליך חייו מנגד, מצד ההתקשרות וההתאחדות אל עצם המלך, ויעמוד חזק נגד כל מונע ומעכב. ואילו כאשר הביטול הוא רק אל רצונות המלך – הוא יקיים את רצון המלך רק כאשר זה מסתדר בשכלו; אבל כאשר ציווי המלך יהיה נגד הטעם והדעת שלו, הוא לא יקיים את רצון המלך, כיוון שהביטול שלו למלך אינו בבחינת 'הנחת עצמותו' לגמרי.

הסברו של הרבי הרש"ב מבהיר מדוע צריכים את שני סוגי הביטול: תחילה צריך להיות 'קבלת מלכותו' כדי להבטיח ביטול לדרגה הגבוהה ביותר, ולעוצמה החזקה ביותר. אך דווקא משום שמדובר בביטול 'עצמי' – לפעמים כאשר מגיעים לפרקטיקה המעשית, בבחינת הגילויים – ההתעוררות הרוחנית נעלמת… ולכן צריכים גם את הביטול של 'קבלו גזרותיו', וכל אחד משלים את השני.

לפי זה מובן מדוע קדמה ההוראה על ההכרזה "יחי המלך" ל"מבצע משיח", וכל אחת מהן מגיעה בפני עצמה – כי לאחר שיש קבלת המלכות ומסירות אמיתית לרבי, קיום ההוראה של הפצת בשורת הגאולה תהי' בעוצמה ללא התחשבות בתנאי וקשיי המקום והזמן.

כאשר ראש הממשלה מר מנחם בגין הגיע לפגישה עם הרבי ב–770, אמר הרבי לכלי התקשורת, שהכבוד שראש הממשלה הראה בהגיעו אל הרבי איננו עניין אישי, אלא בזכות תנועת ליובאוויטש ששמרה על גחלת היהדות ברוסיה.

הרבי הדגיש בדבריו את המסירות נפש של תנועת ליובאוויטש, ולא הזכיר את עבודת ליובאוויטש ברחבי תבל! ללמדנו, שהיסוד של תנועת ליובאוויטש בנוי על מסירות נפש לקיום התורה ומצוותי', ובדומה לכך גם היחס שבין חסיד לרבי יסודה – התקשרות ומסירות אמיתית לרבי.

הכרזת "יחי המלך" מוסיפה בקיום התורה והמצוות

להכרזה "יחי המלך", בנוסף לתוכנה המפורש – קבלת המלכות, הרי יש בה גם ענין נוסף – נתינת כח לעמוד נגד הנסיונות ומלחמת היצה"ר בקיום התורה והמצוות ובחיזוק ההתקשרות לנשיא דורנו.

על–דרך המפורש בתניא ספכ"ה: "למה צוה משה רבינו ע"ה במשנה תורה לדור שנכנסו לארץ לקרות ק"ש פעמים בכל יום לקבל עליו מלכות שמים במסירת נפש, והלא הבטיח להם פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו'. אלא משום שקיום התורה ומצוותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו שיהי' קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו, כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה".

הרבי מוסיף (בשיעורים בספר התניא) שזה כולל גם נתינת כח לתקופה שלאחרי הסתלקותו של משה רבינו, כאשר "וקם העם הזה וזנה גו'".

על דרך זה – הכרזת "יחי המלך", כאשר יהודי מכריז הכרזה זו, היא מזכירה לו את מסירותו והתקשרותו לרבי, וביחד לזה – נותנת לו כח במלחמת היצה"ר וחיזוק בקיום התורה ומצוותי' וחיזוק בקיום הוראות הרבי והליכה בדרכי החסידות.

כידוע, שהרבי הורה לכמה וכמה שהתלוננו על הנסיונות הרוחניים שעוברים בחייהם, להחזיק תמונת הרבי ולהסתכל בה, כנתינת כח במלחמת היצר.

[על–דרך הנתבאר בשיחת י"ט כסלו תשכ"א, אודות יוסף הצדיק, שהסיוע לעמידתו בנסיון הי' על–ידי "שנראית לו דמות דיוקנו של אביו", שלא הספיק רק הזכרון אודותו, אלא יש צורך בראיית צורת הפנים דווקא, שרק זה נתן לו כח לעמוד בנסיון ולא להכנס לחשבון ושקו"ט שמצד הדין אינו חייב למסור נפשו על זה. וההוראה מזה, כאשר יהודי בא לידי נסיון, אזי צריך שתהי' "דמות דיוקנו של אביו" נראית לו בחלון].

נתינת כח של הרבי לקבל פני משיח

בסה"מ מלוקט ח"ה ע' שטז (מאמר י"ב תמוז תשכ"ט), מבאר הרבי למה מדגיש רבינו הזקן בתניא שם "צוה משה רבינו", לכאורה הול"ל "למה נצטוו הדור שנכנסו לארץ כו'", ומה נוגע בזה שהציווי לקרות קריאת–שמע הי' על–ידי משה רבינו?

ומבאר: כי מסירות–נפש הוא ענין הביטול, והאדם להיותו מציאות, הוא היפך הביטול, ולכן בכדי שיהי' אצלו ענין המסירות–נפש בגילוי, צריך לזה נתינת כח מיוחדת, והנתינת כח הוא על–ידי משה, כי משה הוא עניין הביטול. ועל–ידי הציווי שלו ניתן הכח לכל אחד ואחת לזכור ענין המס"נ שלהם. ועל דרך זה באתפשטותא דמשה שבכל דור ודור, רבותינו נשיאנו, נותנים הכח למסירות–נפש לכל אנשי הדור.

ועל דרך זה יש לומר בנוגע למבצע משיח – אשר בכדי להכין את העולם (מלשון העלם והסתר), שמצד עצמו מעלים על תכלית בריאתו – גילוי אלקות בעולם הזה הגשמי והחומרי, צריך לזה נתינת כח מיוחדת ממשה רבינו – הרבי מלך המשיח, שנותן כח לכל אנשי הדור להכין את עצמו ואת סביבתו לקבלת פני משיח צדקנו. הרבי התחיל להכין את העולם (כעדותו בחוה"מ פסח תשמ"ח) מעת בואו לארה"ב! ונתן הוראות רבות ומפורטות, ביחד עם נתינת כח – בידעו "שישנו קושי ("עס קומט אן שווער") להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו "לחיות" בעניני משיח וגאולה" (שיחת ש"פ בלק תנש"א) – איך להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה, וההוראות – הם באין ערוך יותר מההוראות שהורה הרבי בשאר המבצעים והתקנות!

וכעת אין הדבר תלוי אלא בנו, בקיום ההוראות ולהביא בפועל ממש את התגלותו של הרבי מלך המשיח נאו ממש.