מה חשף ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין בספרו?

מאת: הרב אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

האלוף עמוס גלעד הינו אחד מבכירי המודיעין של ישראל מזה שנים רבות, שזכה להיות בצמתי הכרעה רבים של ישראל, ולעבוד לצידם של ראשי ממשלה, שרי בטחון ורמטכ"לים – רבים. מתפקידיו הבולטים: ראש חטיבת המחקר של אגף המודיעין, ראש האגף המדיני-בטחוני במרד הבטחון, מתאם הפעולות בשטחים, ראש "מערך ההסברה הלאומי" ועוד.

בסדרת שיחות ארוכה, שנפרסה על פני כשנתיים ונערכה בצורה של ספר ("המתריע" – עמוס גלעד, שמעון שיפר, "ידיעות ספרים") – חשף האלוף עמוס גלעד אירועים רבים, ופרטים מיוחדים על פרשיות בטחוניות ומדיניות שהוא היה מעורב בתוכן.

רבים מהפרטים הללו היו בלתי ידועים לחלוטין, והיה צריך אישור מיוחד של הצנזורה על מנת לחושפם. חלק מהחשיפות יובא לפניכם בתקופה הקרובה בעזרת ה' יתברך.

אחד הגילויים היותר מדהימים בספר, לענ"ד, הינו העובדה שהפיגוע הנורא ב"כביש החוף", היה יכול להיות מסוכל על ידי צה"ל, אולם בשל "אינטרסים מדיניים" – זה לא נעשה!

וכפי שיפורט בהמשך.

הפיגוע בכביש החוף

פיגוע זה, שהיה בשנת תשל"ח, נחשב לאחד מהנוראים בתולדות ישראל.

נרצחו בו 35 יהודים ה' יקום דמם, ונפצעו 71 נוספים. הפיגוע הנורא בוצע ע"י ארגון הפת"ח בראשות יאסר ערפאת שם רשעים ירקב.

המחבלים הגיעו דרך הים. ספינה העבירה אותם לקרבת ישראל, והם המשיכו בסירות גומי. 2 מהמחבלים רצחו אישה שעסקה בצילומי טבע ליד החוף, ולאחר מכן עלו על מונית. שאר המחבלים השתלטו תוך כדי ירי על אוטובוס שהיה עמוס בעובדי חברת "אגד" ובני משפחותיהם שחזרו מטיול. המחבלים קשרו את הגברים שהיו על האוטובוס, ושינו את נתיב נסיעתו, תוך שהם פותחים באש מתוך החלונות על כלי רכב חולפים – מירי זה נרצחו עוד ארבעה יהודים הי"ד.

בהמשך, המונית של המחבלים חברה לאוטובוס, ואז המחבלים החלו במרדף אחרי אוטובוס נוסעים נוסף, קו 901, שניסה לחמוק מידיהם. המחבלים הצליחו לעצור את האוטובוס הנוסף, והעלו את כל נוסעיו לאוטובוס הראשון שעליו השתלטו. ליד צומת גלילות, ירו שוטרים על גלגלי האוטובוס [שעכשיו הכיל בתוכו נוסעים של 2 אוטובוסים], והוא נעצר.

קרב יריות החל להתפתח בין המחבלים לבין השוטרים, וחלק מהמחבלים גם פרץ מהאוטובוס והחל לירות מחוץ אליו. אולם, הגרוע מכל היה שהמחבלים החלו לירות בנוסעי האוטובוס הצפוף, ואז, בצעד אכזרי מאין כמותו, פוצצו המחבלים את האוטובוס על יושביו רחמ"ל !!!

האוטובוס העמוס מאוד הפך למלכודת אש זוועתית, וכל נוסעיו נהרגו או נפצעו [מצורפת כאן תמונת האוטובוס].

שניים מהמחבלים נותרו בחיים, ושוחררו לצערנו הרב ב"עיסקת ג'יבריל".

עד כאן הכל היה גלוי וידוע. אולם, האלוף עמוס גלעד, חשף בשיחותיו עם שמעון שיפר ("המתריע" – חלק ב', פרק ה'), את העובדות המדהימות הבאות.

התרעה על פיגוע ומבצע סיכול

גלעד סיפר, שתקופה מסוימת לפני הפיגוע, הוא קיבל ידיעה על הימצאותו של מדריך מ"הכח הימי" של הפת"ח באימונים בדרום לבנון. על פי דיווחי יומינט [=מודיעין אנושי, להבדיל ממודיעין אלקטרוני וכו'] האימונים נערכו במתכונת של פיגוע שיגיע דרך הים.

לדברי גלעד הדיווחים "היו מבעיתים… זה נראה כאילו הם מכינים פיגוע רצחני". גלעד רצה להיפגש בעצמו עם המקור האנושי לידיעות, ואכן יצא מהפגישה משוכנע באמיתות הדיווחים. אמנם, קצין מודיעין אחר חלק עליו וקבע שהדיווח לא אמין, אולם המפקד של גלעד, נפגש בעצמו עם הסוכן הזר, וקבע שאכן הדיווח אמין. המפקד גם הצליח להביא איתו מידע קריטי נוסף – הפיגוע הרצחני אמור לצאת מאזור דאמור, מדרום לביירות.

כעת, נכנס לתמונה גם מודיעין חיל הים, והאלוף גלעד סיפר שהם איתרו את המקום עליו דובר, ואכן איתרו בצורה ברורה את ההכנות לפיגוע הקטלני. כעת, הוטלה המשימה על אנשי הקומנדו הימי – שייטת 13 – לסכל את ההכנות לפיגוע.

מבצע חשאי יצא לדרך. הלוחמים המובחרים הגיעו אל היעד בחוף הלבנוני, וגלעד סיפר ש"הם ראו בעיניים את המחבלים שדיברנו עליהם" [=דהיינו את המחבלים שעליהם דובר בדיווחים המודיעיניים]. אולם, בשל "היסוס" של הלוחמים, המבצע נגמר רק בפציעה של המחבל. מבצע זה רק דחף את המחבלים לפעול במהירות רבה יותר על מנת לבצע את הפיגוע לפני שישראל תפעל נגדם שוב.

חיל הים הכין עוד מבצע על מנת לסכל את הפיגוע. המבצע כונה בשם "בר מזל". מבצע זה הוצג לשר הבטחון עזר ויצמן על מנת לקבל את אישורו, אולם, כאן קרה הבלתי יאומן. לדברי גלעד, שר הבטחון, שהיה אמור אז לצאת לביקור בארצות הברית, אמר: "אני לא רוצה לפגוע בביקור".

והוא לא אישר את המבצע!

הסוף הנורא מובא לעיל בפירוט.

המחבלים יצאו לדרך, וביצעו את אחד הפיגועים הקשים ביותר שספגה ישראל!

בהמשך הדברים, מפרט עמוס גלעד שההתרעה על האירוע אכן הגיעה "לכל הגורמים הרלוונטיים, ובסוף הפיגוע קרה" – זאת אומרת, שלמרות שהוא כמתריע, עשה את עבודתו נאמנה, וכך גם צה"ל, שהיה מוכן לצאת במהירות למבצע נוסף, הרי שהדרג המדיני החליט – בשל שיקולים מדיניים גרידא – שלא לפעול נגד ההכנות לפיגוע.

בשבועות האחרונים, הבאתי בכתבות את דבריו של הרבי מליובאוויטש לאחר מלחמת יום הכיפורים, שבהם זעק הרבי על כך שה"דרג המדיני" לא איפשר לצה"ל לגייס במהירות את כל המילואים שלו, וגם לא איפשר להנחית מכה מקדימה על צבאות ערב, ולכן היו האבדות במלחמת יום הכיפורים רבות כל כך. הרבי זעק על כך שבעניני בטחון הדרג המדיני חייב לשמוע בקולו של הדרג הצבאי, שהוא המומחה לענינים אלו, ולא לערב בענינים בטחוניים של "פיקוח נפש" – שיקולים מדיניים.

דוגמא נוספת לדברים אלו של הרבי, ניתן לראות בפיגוע כביש החוף, וזאת משום שלמרות המלצת צה"ל וגורמי המודיעין, נמנע הדרג המדיני (שר הבטחון) מלאשר מבצע נוסף, וזאת אך ורק בשל שיקול מדיני – הצלחת הביקור בארצות הברית.

גם בדוגמא זו, כמו במלחמת יום הכיפורים, העדפתם של השיקולים המדיניים, על פני השיקולים הבטחוניים, הייתה הרת אסון. בשיחות קודשו, הדגיש הרבי מליובאוויטש, שאין לדבר רע על יהודים, וכל הסיבה שהוא מדבר על נושא זה (של החלטות הדרג המדיני ערב מליוהכ"פ), היא על מנת שנלמד כיצד לנהוג בעתיד, ובמיוחד, לגבי שטחי הבטחון ביהודה ושומרון, שנחוצים בדרך הטבע לישראל, על מנת לשמור על בטחונה וקיומה, ולכן, יש לדון על עתידם רק במסגרת של שיקולי צבא ובטחון, שיקולים של "פיקוח נפש", ואין לערב בכך שום שיקולים מדיניים.

חנוכה שמח ומאיר לכולנו!