770 – בית הנחמה החיות והאמונה • הגות

הרב שלום יעקב חזן

מעלות רבות נאמרו בקשר להגעה והשהייה ב"בית רבינו שבבבל". בראש ובראשונה, שיחותיו של הרבי מלך המשיח, בהן מתבטא הרבי בביטויים נפלאים ומיוחדים. החל מכך שבבית זה קבע הרבי הריי"צ את מקום מושבו הקבוע בעשר שנים האחרונות בחייו בעלמא דין; המשך במעלת המקום הגשמי שבו התפלל ולמד נשיא הדור (לקו"ש חל"ב עמ' 25 ואילך).

ומה לנו יותר מהביטויים הנפלאים והנדירים בקונטרס "בית רבינו שבבבל", שם מסביר הרבי ש-770 הוא בית המקדש שבזמן הגלות, ובמקום זה מתחיל המשיח לבנות את בית המקדש, כהקדמה לבניין בית המקדש השלישי בירושלים.

כאשר חסיד מתבונן בביטויים נפלאים אלו, והמשמעות העמוקה העומדת מאחריהם, הרי ברור לו הנחיצות לבקר, לראות ולהראות ב'בית חיינו'.

אלא שעדיין יכול ה'קלוגינקער' לבוא בטענה 'תורנית': גם אם נניח ש-770 הוא בית המקדש של זמן הגלות, הרי ברור שהיחס אליו לא צריך להיות יותר מאשר אל בית המקדש. בבית המקדש, ממשיך הקלוגינקער, היו מגיעים שלוש פעמים בשנה ולקחו משם התעוררות לכל השנה כולה. אבל… ההתעוררות הגדולה נבעה כתוצאה מגילוי האלוקות שהיה בבית המקדש, ואשר התבטאה בעשרה ניסים שנעשו כסדר בבית המקדש.

לכן, מסיק הקלוגינקער, גם אם נסכים ש-770 נמצא במעלת בית המקדש, הרי כל זה נכון עד ג' תמוז, כאשר ראינו את גילוי האלוקות אצל הרבי. אבל כעת, לאחר שבעיניים הגשמיות שלנו אנו לא רואים את הרבי, וגם לא את גילוי האלוקות - אין סיבה להגיע ל-770, ובוודאי שלא לעיתים תכופות.

אם אתה רוצה להיות 'מקושר', אם אתה רוצה להיות 'חסיד' אמיתי – תשב בביתך, תלמד את השיחות של הרבי ותקיים את הוראותיו. זוהי הדרך שהתווה הרבי להתקשרות אליו. אם אתה רוצה להרגיש ממש מושלם, ממשיך הקלוגינקער, תלמד שיחות של הרבי בענייני גאולה ומשיח. אין שום סיבה להגיע כיום ל-770.

יהיו שיאמרו: הנה עובדה, אלפי בחורים מגיעים ל-770 בתשרי, ורואים במוחש את ההשפעה הרוחנית האדירה שפועלת בהם השהייה ב-770. ראשי הישיבות והמשפיעים מעידים על תוספת חיות בלימוד התורה, עבודת ה', מבצעי הקודש ובעיקר מבצע משיח.

זה נכון, אבל עדיין יכול הקלוגינקער לטעון שמדובר בדבר שברגש. יכול להיות שבחורים מסויימים יקבלו יותר חיות אם יישארו בבית וילמדו שיחות ומאמרים של הרבי.

בחור שיישאר בבית ויעבור על כל השיחות של הרבי משנת תשנ"ב, ישכנע הקלוגינקער, יקבל חיות בענייני גאולה ומשיח הרבה יותר מחברו שיסע ל-770. זה דבר שברגש, ואי אפשר לומר שכ-ו-ל-ם חייבים להגיע ל-770.

*

את המענה לכל הטענות הללו, אפשר למצוא בשיחה מפורשת של הרבי, שנאמרה בשבת פרשת תרומה תשמ"ז.

נתעכב כאן על נקודה אחת מתוך השיחה: הרבי מביא את ביאורו של רש"י  שבפרשה (כה, ה), על השאלה מאין היו להם במדבר עצי שיטים לבנין המשכן? ומפרש רש"י "פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים".

שואל הרבי, מדוע יעקב אבינו היה צריך לנטוע עצי ארזים ולבקש את בני ישראל שיקחו איתם את הארזים בצאתם ממצרים, ואשר מהם יקימו את המשכן, דבר הכרוך בטירחה רבה. לכאורה, היה הרבה יותר פשוט שבני ישראל ירכשו את העצים הללו מתגרי אומות העולם, שכידוע הקימו דוכנים למכירה ליד מחנה ישראל במדבר.

מסביר הרבי, שכאשר שמע יעקב את הבטחת הקב"ה ש"אנכי אעלך גם עלה", הוא ידע שבקושי השיעבוד יהיו תקופות בהן ההבטחה לבד לא תעניק מספיק כח לבני ישראל לעבור את הגלות. בתקופות הקשות של הגלות, הנבואות הטובות ביותר לא מספיקות, וצריך משהו מוחשי. לכן נטע יעקב את הארזים, כדי שבתקופות הקשות יסתכלו בני ישראל בארזים, וכאשר יתבוננו בכך שבארזים אלה יבנו את המשכן לאחר צאתם ממצרים, הרי ההבטחה של הקב"ה תקבל מימד מוחשי ותחזק את אמונתם בהבטחת הגאולה.

[להעיר ששיחה זו נאמרה שבועות ספורים לאחרי שבש"פ ויגש תשמ"ז הכריז הרבי, שכעת החלה תקופה חדשה – תקופת בנין בית המקדש השלישי!]

שיחה זו יצאה כ'ליקוט' לש"פ תרומה בשנת תשמ"ח, שבוע לאחר הסתלקות הרבנית הצדקנית ע"ה (ולאחר מכן נדפסה בלקו"ש חלק לא). בשיחה המוגהת הוסיף הרבי נקודה מעניינת שלא דובר אודותה בהתוועדות: הארזים שנטע יעקב הם רמז לנשיאי ישראל שהקב"ה נוטע בכל דור ודור. הנשיא, שנמצא למעלה מהגלות, נותן ליהודים את הכח לעבור את הגלות ולבנות משכן לה'.

חודשים ספורים לאחר שהליקוט התפרסם, בי"ז אלול תשמ"ח, ערך הרבי הנחת אבן הפינה להרחבת בית הכנסת 770. אז הסביר הרבי שהנחת אבן הפינה נעשית כחלק ממבצע שנת הבניין, שעל ידי שמרחיבים את 770, שהוא בית חב"ד כללי, זה נותן כח לכל המוסדות והבניינים בעולם. אז עדיין לא ידעו שבעצם מדובר באבן פינה להרחבת בית המקדש של זמן הגלות, כהכנה לבית המקדש השלישי בירושלים.

בשנת תנש"א בישר הרבי ש"הגיע זמן גאולתכם", והורה לפרסם את נבואתו ש"הנה זה משיח בא". זמן קצר לאחר פירסום בשורת הגאולה, גילה הרבי (בקונטרס בית רבינו שבבבל) ש-770 הוא בית המקדש של זמן הגלות.

אם מתבוננים במהלך המאורעות, לאור השיחה בה מבאר הרבי את עניין הארזים שנטע יעקב, אפשר לומר שהרבי הכין אותנו בעצם למצב של העלם והסתר. הרבי ידע שנעבור את שני הכ"ז אדר, הרבי ידע שנעבור את ג' תמוז. הרבי ידע שנגיע לזמן של העלם והסתר נורא, ויהיו כאלה שבשורת הגאולה בלבד לא תספיק להם.

לכן, בד בבד עם בשורת הגאולה, רצה הרבי להמחיש לנו שאנו עומדים בפתחה של הגאולה. לשם כך הכין הרבי משהו גשמי, בית עץ ואבן, שהוא בית המקדש של זמן הגלות, והוא הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד. את כל זה גילה לנו הרבי, כדי שנדע שהקירות הללו של 770 הם חלק מבית המקדש השלישי שייבנה במהרה בימינו בירושלים, וזה ימחיש לנו עד כמה קרובה הגאולה, ויוסיף לנו מרץ וחיות בחיזוק האמונה בהתגלותו הקרובה של הרבי מלך המשיח ולזירוז בעשיה בפועל לזירוז הגאולה.

המעניין הוא, שממש שעות ספורות לפני שהרבי יצא להנחת אבן הפינה של בית הכנסת – 770, קרא הרבי להרב חודקוב הרב מינדל והרב פיקארסקי, ונתן הוראות ברורות כיצד להתנהג בזמן זה של העלם והסתר. לאור השיחה הנ"ל, הקשר בין האירועים ברור לחלוטין.

*

לאור כל הנ"ל, מובן שמבחינה זו אין הבדל בין 770 שלפני ג' תמוז ל-770 שלאחרי ג' תמוז. המקום הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד, ובתור שכזה חייב כל חסיד לעלות לרגל למקום זה, בו וממנו שואבים עידוד ונחמה, חיות ואמונה, ציפייה וגעגועים להתגלותו הקרובה של הרבי מלך המשיח.

זאת, מלבד האמונה וההרגשה החזקה שהרבי מלך המשיח נמצא ב-770, ומשפיע חיים לכל הבאים בשעריו בתודה, ובמקום זה תהיה תחילת התגלותו של הרבי מלך המשיח (כפי שהרבי אומר ברור בקונטרס בית רבינו שבבבל).

לפי כל הנ"ל ברור, שגם מי שטוען שאינו מרגיש שהרבי נמצא ב-770, וכו' וכו' - הרי הרבי קבע שבקירות של 770 יש השראת השכינה, והוא הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד.

ואם הארזים שנטע יעקב אבינו, שרק לאחר מאות שנים יהיו הארזים חלק מהמשכן, המחשה זו הספיקה לבני ישראל לעמוד חזק באמונתם בגאולה. על אחת כמה וכמה בקירות של 770, הרי, כפי ש"פירש – פירסם – רבי תנחומא", מנחמם של ישראל ("מנחם שמו"), הם חלק מבית המקדש השלישי שבונה הרבי מלך המשיח. ולכן כאשר עולים ל-770 מקבלים המחשה ברורה שנמצאים כבר על סף הגאולה, וכתוצאה מזה הרי-זה נותן חיות וכח לחיות בחיי היום-יום כמתאים לזמן הגאולה.

בנוגע למצוות הקהל אומר הרמב"ם (הל' חגיגה פ"ג ה"ו): "חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שנתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתירה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל".

ומבאר הרבי (לקו"ש חל"ד ע' 192): הטעם והצורך לכך שמזמן לזמן (בכל שבע שנים) צריכים לחיות מחדש (איבערלעבן) את מעמד בהר סיני בהקהל, אף שכל הנשמות היו בעת מתן-תורה –

הוא משום שעיקר החידוש דמעמד הר סיני ומתן-תורה הי' לא בלימוד התורה ושמיעת מצוות ה', ובפרט שזה הי' גם קודם מתן-תורה אצל האבות כו'. אלא החידוש הוא שאז הי' זה באופן של ראי', כמו שכתוב וכל העם רואים את הקולות גו', וזה הי' בעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.

ויש לומר שזהו הטעם שבכדי שהדור שלאחרי דור מתן-תורה והדורות הבאים "יראו את ה"א ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" – אינה מספיקה זכירת מעמד הר סיני – שזוכר דבר שהי' בעבר, שאז האדם הוא בריחוק מהדבר; אלא צריך-להיות ענין מיוחד, מצות הקהל, שכל ישראל, אנשים נשים וטף, נקהלים יחד כמו במעמד הר סיני "ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל.

ועל דרך זה, יש לומר, באם רוצים לחיות עם הרבי בהווה, לא מספיק בזה שנמצא איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ומתרפק על זכרונותיו של השנים הטובות שזכה להיות ב'ד' אמות של הרבי ב770 בעבר, אלא צריכים לבוא ל'בית חיינו' שם קבע הרבי את מקום מושבו הקבוע, ושם מתגלה הרבי בכל עצמותו.

וזוהי אכן הסיבה שדווקא במקום הזה מקבלים רבבות אלפי אנ"ש והתמימים עידוד וחיזוק בעבודת ה', ובהתקשרות לנשיא הדור, וכתוצאה מזה – הגברת הפעילות במבצעים הק' ובעיקר הפצת בשורת הגאולה וזהות הגואל.

*

בעמדנו בשנת השמיטה, והכנה לשנת הקהל הבאה עלינו לטובה, הנה באם בכל שנה החסיד מרגיש את החובה והזכות לבוא לרבי, הרי בשנת הקהל הוא ביתר שאת, וכפי שהי' בשנים קודמות – הרבי בעצמו הזמין כמה וכמה מאנ"ש ומשפחותיהם לבוא לחצרות קדשנו לשנת הקהל.

בכינוס השלוחים העולמי דשנת תשמ"ח, שנת הקהל, עבר אחד השלוחים בחלוקת הקונטרסים, לאחר שקיבל הקונטרס, נקרא לחזור ע"י הרבי שהושיט לו קונטרס נוסף באמרו: "פאר די פופצן יאר וואס מ'האט זיך ניט געזען" [= עבור חמש עשרה השנים שלא התראינו…]. על שאלתו שנהג לבוא מידי שנתיים-שלוש, ענה הרבי, שהכוונה לשנות "הקהל" שבהם לא ביקר בחצרות קדשנו – שתי פעמים (לקו"ש חל"ט ע' 356)!

זאת ועוד, ע"פ המבואר בלקו"ש חי"ט ע' 367 ואילך, בגדר מצות הקהל שהיא – מצוות המלך, שעליו להקהיל את העם, והאנשים הנשים והטף הן החפצא שעל ידם מקיים המלך את המצוה.

בשנה רגילה כאשר באים אל הרבי, הרי זה בגלל שהחסיד מרגיש שהוא חייב לבוא אל הרבי, לחיזוק ההתקשרות ולקבל ברכותיו בגשמיות וברוחניות.

שונה הדבר בשנת הקהל, כאשר באים אל הרבי בשנת הקהל אנו הופכים למעשה להיות ה"חפצא" של הרבי, שעל ידינו ואתנו יכול הרבי לקיים את מצוות הקהל את העם!

בודאי יעשה כל אחד ואחת כל התלוי בו לבוא לחצרות קדשנו בשנת הקהל הבאה עלינו לטובה, ועוד קודם לזה נזכה להתגלותו של הרבי מלך המשיח נאו ממש.

• • •

הכותב הינו עורך מגזין 'בית משיח' וחבר מערכת "אוצר החסידים"