רוצו להתחסן – עוד מעט תזרח השמש…

הרב אלישיב הכהן קפלון

א גוטע וואך!

בלילה זה של מוצאי שבת (בקביעות שונה) במוצאי ב' אדר בשנת תשמ"ח – אמר הרבי שיחה יוצאת-דופן, שחלק מהקהל שהבין כלפי מה דברים אמורים הזדעזע עמוקות, זוהי השיחה הידועה בשם "השיחה על חשבונו של עולם".

שהיתי אז בחוץ, משום שלא הורשיתי להיכנס, ומבעד החלון שמעתי חלקים מהשיחה. הייתי בין אלה שלא קלטו בדיוק במה מדובר.. אולי בגלל ששמעתי משפטים קטועים.

אני זוכר את הטון של השיחה שהיה יוצא-דופן, אבל לא ניתן לתאר זאת בכתב, רק לשמוע את ההקלטה.

לענייננו, אני זוכר משפט שתקוע לי בראש עד היום:

"אם מתעורר איזשהו ספק – פרעגט מען ביי דריי חסידישע רבנים [= שואלים שלושה רבנים חסידיים], וכך עושים, ומתבטלים כל הספיקות!"

במשך השנים לא הבנתי מדוע הנושא של "לשאול שלושה רבנים" לא נהיה ליסוד עיקרי בהתנהלות כיום, עד שראיתי בשיחה זו ב'תורת מנחם' (ח"ד עמ' 403) שהרבי אמר אז גם כן:

"ולכן, בכל ענין וענין, הן בענינים הפרטיים והן בענינים הכלליים כו', יש להתנהג ע"פ הוראת הבד"צ של רבני ליובאוויטש (בכל מקום ומקום)".

את הדבר הזה אנו עושים, ואמורים לעשות ביתר שאת, ובזה נכללים כמובן "דריי חסידישע רבנים".

בימים האחרונים צפה השיחה ועלתה בזיכרוני עם זיכרון האוירה הכל-כך לא שגרתית שבה היו הכל שרויים אז, והבנתי שכדאי להזכיר לאנשים את השיחה הזאת דווקא עכשיו, בשל הבלבול המבהיל שנוצר סביב ענין החיסון:

בשל מניעים מוזרים ביותר, נמצאו אנשים בכל העולם שהפכו דיון עניני בתועלת או נזקי החיסון – לדת! מדובר באנשים בני דתות שונות, שמאוחדים – להבדיל.. – סביב הדת הקנאית הזאת שנקראת, כנראה, "אנטיחיסונות"..

תמצית עקרונות הדת החדשה:

מקרה אחד (של נזק) שווה-ערך למיליון מקרים, ומיליון מקרים (של תועלת) אינם שווי-ערך למקרה אחד. הגיון ייחודי למאמיני דת האנטיחיסונות.

ידיעת העתיד היא נחלת כל אחד מה"מאמינים" הללו, והספקנות ביחס לעובדות מוכחות היא כרטיס-הכניסה למועדון.

על מרידה במוסכמות אין צריך לומר; כל "איפכא מסתברא", הזוי ככל שיהיה, מתקבל בתשואות, וכל אמירה הגיונית מתקבלת בבוז ובחשדנות.

כל אחד מהמאמינים הנ"ל מחוייב לשנן לכל בני משפחתו ולכל מיודעיו את כל מה שהוא "יודע", ולהתאמץ ככל האפשר להישמע משוכנע במה שהוא אומר.

אבל בל נשכח את העיקר – להציל אזרחים תמימים מרדת שחת בזרועות הממשלה, שקשרה קשר עם כל ממשלות העולם לגרום נזק בלתי הפיך למיליארדי בני-אדם בכל רחבי כדור-הארץ, אשר על כן מצווה להשתדל ככל האפשר לגרום לאנשים להימנע מלהתחסן.

ובכן:

כיון שלצערנו גם בקרב יהודים שומרי-מצוות חדרה הפוביה האומללה הזאת, יש צורך להזכיר דברים פשוטים שנוגעים לאמונה בבורא העולם ומנהיגו, ובנוגע לרצונו שנתנהל על פי הוראות תורתנו הקדושה, ובהם: לשמוע בקול פוסקי ההלכה.

בתור חסידי חב"ד מתווספת לנו זכות יוצאת מן הכלל: לדעת מה דעתו של הרבי בנושא. ובנוסף למכתבים של הרבי בענין חיסונים שונים שכבר פורסמו – יש את הדברים האמורים של הרבי, בשיחה הנ"ל ועוד, אודות כוחם של הרבנים להחליט עבורנו.

מי שמסוגל לחשוב שדווקא משום שישמע לדברי הרבי שביקש שנשמע בקול "דריי חסידישע רבנים" הוא עלול להינזק – הרי שהוא מבולבל לגמרי..

אם נרחיק לכת (או לאו-דווקא) – אולי "לעת כזאת הגעת למלכות", שהרבי רמז אז במיוחד למאורע הזה!

*

הזעזוע שהביא עמו הנגיף לעולם כולו אמור לנתב אותנו – לא לעיסוק בלתי פוסק בדרכי ההתמודדות מולו ברובד הגשמי, אלא בעיקר לעיסוק מלא בשטורעם דקדושה – בגאולה הממשמשת לבוא, והדרך שבה נכין את עצמנו טוב יותר אליה.

הרבי הריי"צ כתב בשנת תר"צ לאחד החסידים בברית המועצות: "יתקיים ההבטחה האמורה בתר"ף כי יתפזרו העננים השחורים והשמש יזרח". הדברים נכתבו לאחר עשר שנים מאמירת ההבטחה, תוך ציפייה מתמדת למימושם, כאשר לפחות עד מות סטאלין היו "העננים השחורים" בתוקפם, בבחינת "ומאז באתי לדבר אל פרעה – הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (אג"ק מוהריי"צ' ח"ב עמ' רכח).

אבל זה קרה בסופו של דבר:

בתחילה, לאחר מלחמת העולם השניה בהצלה הנסית של חלק הארי של אנ"ש מעמק הבכא הסובייטי, שמהם נבנתה רוב חב"ד בדורנו בעשורים הראשונים, אך בבריה"מ עצמה המצב רק החמיר, עד למות סטאלין לאחר ההתוועדות הפלאית של הרבי בפורים תשי"ג. לאחר מכן היו ההבטחות והנבואה של הרבי על יציאת היהודים מבריה"מ, מה שאכן התחיל בסוף שנות הששים.

ולאחר המתנה של שנים רבות "השמש אכן זרחה" בשנות תשמ"ז-תש"נ, כאשר ברית-המועצות החלה קורסת מאליה בצורה מהירה כל-כך שלא נצפתה על ידי שום גורם שהוא!

לכן, אף אנן נאמר: תתקיים ההבטחה האמורה משנת תשי"א ועד שנת תשנ"ב "כי יתפזרו העננים השחורים והשמש תזרח" בהפתעה ובמהירות, וליהודים היתה אורה ושמחה, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש!