לבבות של חסידים לא נשארים אדישים!

הרב זלמן נוטיק ע"ה – משפיע בישיבת תות"ל ראשון לציון, אה"ק

בשיחות רבות בקשר ל'יומי דפגרא' חסידיים, מבאר הרבי מלך המשיח שליט"א את תוכנו ומשמעותו של המאורע, את הקשר והשייכות שלו לתאריך בו הוא קרה, ויותר מכך: כיצד ביום זה נפעל עוד שלב בדרך לגאולה האמיתית והשלימה.

לדוגמא: בשיחות מתקופת כ"ב שבט תשנ"ב מסביר הרבי את התאריך כ"ב – "אחד עשר שבאחד עשר" – ואת משמעותו, ומבאר שבכ"ב שבט תשמ"ח התחילה תקופה חדשה בדרך לגאולה (ראה באריכות בקונטרס "ב"ך יברך ישראל"). דהיינו שמלבד הסתלקות הרבנית חיה מושקא ע"ה בכ"ב שבט, שזהו המאורע החיצוני שקרה ביום זה, נפעל בו גם משהו פנימי בהכנת העולם לקראת הגאולה.

בשיחות רבות נאמרו הדברים במפורש; אמנם, כשמתעמקים בשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב, אפשר לדלות התייחסויות (מרומזות לפחות) בקשר לאחד הימים הטובים החשובים בדור השביעי: היום הבהיר להודות לה' – ראש חודש כסלו.

ר"ח כסלו של גאולה

תוכן הביאור בשיחה הוא שבסיום החודש ישנו העלם, הרומז לגלות, ובכל ראש חודש – במולד הלבנה – מתחיל הגילוי הקשור לגאולה. אלא שבכל ראש חודש זהו רק תחילת הגילוי, הרומז על כך שהגאולה עדיין אינה שלימה; אך בר"ח כסלו מודגש שתחילת הגילוי כולל בתוכו בהעלם את שלימותה של הגאולה, ואת כל הגילויים העתידים.

על מנת לחוש יותר את הענין, ניתן לראות זאת בלשון קודשו של הרבי בשיחה: "בר"ח כסלו מודגש ענין הגאולה . . באופן נעלה יותר מאשר בכל ר"ח"; "חודש כסלו נקרא "חודש הגאולה", החל מר"ח כסלו (שכולל כל ימי החודש), "ראש חודש של גאולה""; "שהשלימות האמיתית דלעתיד לבוא . . מודגשת בעיקר בר"ח כסלו".

בשיחה, מסביר הרבי את מעלת הלידה, אף שהתינוק עדיין קטן, לגבי הזמן בו הוא גודל ומתפתח. הרבי מסביר שאף שבלידה לא מתגלים כל הכוחות הטמונים בו, והם יתגלו רק בעתיד – בכל זאת, בלידה טמונה כל המציאות, כיון שברגע הלידה האדם יוצא מהעלם אל הגילוי והופך למציאות ממשית. וממילא, כל כוחותיו ופעולותיו – שורשם הוא מרגע הלידה.

הרבי מקביל את הדברים למציאותו של משיח: ברגע שישנה לידת מציאותו של משיח, למרות שעדיין אין את שלימות פעולתו, כבר ישנה את המציאות שכוללת את כל מה שיקרה לאחר מכן. וזה – נקודת הלידה – זהו החידוש העיקרי.

התגלות מציאותו של משיח בתשל"ח

אם נשווה זאת לאירועי ר"ח כסלו תשל"ח, נראה שגם אז היה העלם והסתר, שהוא מוכרח עבור ההתגלות החדשה שהופיעה בראש חודש. וגם כאן ראינו את לידת־התגלות מציאותו של משיח, הכוללת את שלבי הגאולה שבהמשך אליה.

בתשל"ח זכינו לשלב עיקרי בגילוי מציאותו של משיח. מאז, האוויר שאותו אנו נושמים הוא אוויר של ימות המשיח. וזה נמשך כבר 40 שנה (תשל"ח־תשע"ח).

ארבע עשרה שנים לאחר מכן, בשנת תשנ"ב (כמרומז בפסוק שנתבאר בשיחת ש"פ חיי שרה, "שלח נא ביד תשלח" – י"ד שנה לשנת תשל"ח) – מאיר הרבי את עינינו ומסביר את משמעותו של האירוע שקרה 14 שנה קודם לכן, ודורש מאיתנו שנפקח את העיניים, ונבין שמשיח שאנו מצפים לו כבר נמצא בעולם.

איפה אני בתמונה?

לבבות של חסידים אינם יכולים להישאר אדישים כשמול עיניהם נראה נשיא הדור המכריז ואומר: יהודים יקרים, התקופה לה מצפים מששת ימי בראשית כבר הגיעה. האדם המחולל את השינוי הזה כבר נולד ונתגלה. באיסטינקט טבעי, מסתכל כל אחד על עצמו במראה ושואל: איפה אני כאן? איך אני קשור לזה?

משל לחסיד החושב לישון שעה וחצי לפני שבת בבגדי החולין שלו, ומתעורר כעבור מספר שעות בתוך בית כנסת, בשיאה של תפילת "לכה דודי". זוהי החוויה הנפשית שעוברת עלינו בלימוד השיחה: כיצד אנו מסתובבים בלבושים (רוחניים) של חולין, ובחוסר התאמה קיצוני של מחשבותינו דיבורינו ומעשינו למציאות האמיתית של תקופתנו?!

והרבי מתרגם זאת למשמעות מעשית ופשוטה: ההכרזה "יחי אדוני המלך דוד לעולם". הכרזה זו פועלת שהעצם יתפשט ויתגלה, עד לגילוי המושלם בגאולה.

אבל לא בזה מסתכמת הדרישה של הרבי – ישנה גם דרישה חווייתית ורגשית. הדרישה שבכל רגע ורגע שהאדם חי ונושם יחוש בנשימתו ובעצם חיותו את ימות המשיח, וזה גופא יגרום להתגלות בפועל ממש, הן של ימות המשיח והן של העצם דישראל.

השפעת האוויר של משיח

ידועים דברי הספורנו (בראשית י, כה) שעיקר בריאות האדם תלויה באיכות האוויר שהוא נושם; ודבר זה היה הגורם העיקרי לתוחלת החיים הארוכה שהיתה בתחילת בריאת העולם.

ולפי דברי הספורנו הנ"ל יש לומר, וביתר שאת וביתר עוז, שעצם זכותנו לחיות בדור זה, לנשום את האוויר של ימות המשיח הנוצר מקיומו של הרבי מלך המשיח שליט"א בדורנו, משפיעה בצורה מכרעת על אנשי דורנו.

עלינו להתחבר למציאות האמיתית של קיומנו, ולזמן החשוב שבו נמצאים, וכך נפעל את והתגלות העצם בבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!