עמי פייקובסקי
איך אפשר לקבל את פטירתו הטראגית של ידידנו האהוב למעלה והנחמד למטה, השליח המסור הרב מוטי ענתי כפי שקראנו לו כולם בלשון חיבה?
מוטי הוא אחד החיילים המסורים והנאמנים של הרבי. זכיתי להכיר איש אמת, חבר שמוכן לתת לך הכל, אבל ממש הכל. הוא האמין בכולם. אהבת ישראל היתה חלק מחייו. וזו הסיבה להצלחה שלו.
ובימים אלו של תשעת הימים שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. מוטי כאב מאד שאין אחדות בינינו. הוא כאב את זה. זכיתי בחודשים האחרונים להתכתב איתו רבות על העניין לאחר התפרצות הנגיף, בעקבות התעוררות הגדולה שחלה בנושא.
הוא תמיד אמר לי "למה חסידים לא יכולים לעבוד ביחד? הרי יש לנו אבא אחד ורבי אחד".
וגם אני שואל או יותר נכון זועק, למה?
הרי אהבת ישראל זוהי יסוד היסודות במשנתו הקדושה של הרבי להבאת הגאולה, ללא אהבת ישראל אי אפשר להגיע לכלום. איך אפשר להיות מקושרים לרבי ולפעול תחת שליחותו אם העיקר חסר. הרי כל המאמר הראשון של הרבי וכל היסוד והתשתית של הרבי הונחה על בסיס אהבת ישראל ללא פשרות.
מוטי תמיד דרבן אותי להמשיך ולנסות להביא שלום בין השלוחים, ותמיד אמר לי אל תוותר. אולי כעת כשאתה שם למעלה בשמיים תחת כסא הכבוד המצב יתהפך לטובה ותדרוש את הגאולה ואת האחדות בין החסידים, שכהבטחת הצמח צדק היא היא תובילם לגאולה השלמה.
אצטט תגובה אחת שכתב לי מוטי ענתי לפני כחודשיים על יוזמת האחדות של השלוחים:
"נחמו.. נחמו.. עמי! מעריך ומוקיר את פועלך למען השלום והאחדות. שמחתי ממה שכתבת וניכרים דברי אמת באגרת ששלחת, אלא שזה נופל לאוזניים ערלות, לב נטול רגש. בכל אופן מחזק את ידיך תמשיך לפעול בדרך העולה בית א-ל, והאמת והשלום אהבו. שבת שלום ומבורך, חודש אייר ״אני ה׳ רופאך״".
מוטי כאב מאד את חוסר האחדות והפרגון דווקא מצד אלו שהם וותיקי השלוחים. מוטי ציפה שדווקא וותיקי השלוחים הם אלו שיפתחו את הדרך לשלוחים נוספים מתוך אהבת ישראל ופעילות משותפת.
מוטי בפטירתך ציוית לשלוחים כולם להילחם בחירוף נפש למען האחדות ואהבת ישראל. אני מבטיח לך מוטי, לא נרפה מכך לרגע. יש לנו רבי אחד, חב"ד אחת ונהיה כולנו באחדות, זה הפיתרון לנגיף הנורא המשתולל כעת בכל העולם.
השלוחים רצים בכל העולם לקרב עוד יהודי מצד אהבת ישראל. כעת הרבי רוצה מאתנו שבתוך הבית פנימה נרדוף ונחפש אהבת ישראל באמת. כמה נחת רוח יהיה לרבי שאפשר לשבת ביחד. מי שרוצה כיום לגרום נחת לרבי ולהביא להתגלותו של הרבי זאת המשימה העיקרית.
קשה מאד לכתוב על מוטי בלשון עבר, זה צורב זה מזעזע, אבל בטוחים אנו שזה לרגע קט ותיכף ומיד נוכל להתראות שוב עם מוטי בגאולה השלימה תיכף ומיד ממש והקיצו ורננו שוכני עפר.