מהפאבים לישיבה: מונולוג מרגש על היכרות עם ישיבת דעת

מאת: תומר גואטה

אני רוצה לספר לכם איך הכרתי את הרב ערד ואת ישיבת דעת.

זהו סיפור של השגחה פרטית מופלאה.

כפי שחלקכם זוכרים, ישיבת דעת הייתה ממוקמת פעם באזור הפאבים ברחובות.

יום אחד קבעתי עם החברים שלי ממזכרת בתיה להיפגש בפאב שנמצא ליד, כפי שהיו נפגשים שם פעמים רבות.

הגעתי כרבע שעה לפני החברים. בזמן שחיכיתי, אמרתי לעצמי שאני אקנה בירה מהקיוסק שמול הפאב. כשחזרתי מהקיוסק לכיוון הפאב, התחיל לרדת גשם מאוד מאוד חזק, רצתי במהירות לכיוון הפאב כדי להסתתר מהגשם. אך השומר לא נתן לי להיכנס כיוון שהיה לי בירה ביד ואסור לכנס לפאב עם שתיה מבחוץ. לא נותרה לי ברירה אלא להתכסות מתחת לגגון שליד פתח הפאב. הסתכלתי שמאלה וראיתי שהמקום היחיד שיש לי להיכנס אליו הוא הישיבה. כיוון שכבר חשבתי באותה תקופה  להכיר קצת יותר את היהדות, החלטתי להיכנס למעלה ולראות מה זה.

מיותר לציין שלפאב כבר באותו יום לא ירדתי ונשארתי בהתוועדות חסידית שהייתה באותו יום בישיבה.

מאז ועד היום, כבר 17 שנה, 'דעת' ואני זה דבר אחד.

זכיתי להכיר את הרב ערד ואת הישיבה ומאז אני לא נפרד מהם. הם הכירו לי את היהדות ולימדו אותי איך צריך להתנהג כיהודי וחסיד. שם למדתי איך מתקשרים לרבי ואיך מתנהגים כחסידים.

דעת ליוותה אותי בימי כבחור, ליוותה אותי בכניסה לחופה ובהקמת המשפחה, וגם עכשיו ב"ה בגידול המשפחה וחינוך הילדים.

זכיתי לראות וללוות את הפעילות והתפתחות הישיבה, את המעבר של הישיבה למרכז העיר רחובות, את הגדלת הפעילות והפצת המעיינות, את התרחבות השיעורים וההדרכות. כל כך הרבה פגישות אישיות והדרכות של הרב ערד והרבנית הלנה, כל כך הרבה אנשים שנעזרים בהם, זה פשוט לא יאמן.

זכיתי גם לראות בשנים האחרונות את הקמת הישיבה החדשה לצעירים. לפעמים אני חושב לעצמי חבל שבגיל שלהם לא זכיתי ללמוד ולהתחנך כפי שהם מתחנכים היום, אבל הכל בהשגחה פרטית כמובן, והעיקר שעכשיו אנו משתדלים להיות במקום הנכון.

זה היה בשבילי הכי טבעי להתגייס לקמפיין של דעת היום. כשראיתי את הסיסמה של הקמפיין "פותחים את הלב ומרחיבים את הדעת" אמרתי לעצמי, זה לא רק סלנג, זה באמת ככה. אני יכול להעיד על זה. אני פונה גם אליכם, בואו תעזרו ותהיו שותפים, כדי שמה היה איתי יוכל להיות מוכפל עוד ועוד בעזרת ה'.

תומר גואטה, יחי המלך המשיח.

בתמונות: תומר – אז והיום