-
"תהיה בן טוב. תהיה יהודי טוב". בצעירותי, עשיתי להיפך. התמרדתי כנגד מוסדות הלימוד, כנגד הוריי וכנגד מורשתי. אבי היה חסר יכולת להסביר ולפשט את החוקים והמושגים של בגרות מודרנית, ואני התמרדתי אם כן, גם נגד עצמי • בנו של אלי ויזל ז"ל בטור לרגל יום השנה לפטירתו • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ו בסיון ה׳תשע״זמאנגלית: חנוך ה. העכט
כש'היארצייט' הראשון של אלי וויזל מתקרב (כ"ו סיוון, ה-20 ליוני), בנו היחיד מספר על המתנה הנפלאה שקיבל מאביו. (פורסם באתר 'Jewish week' בשפת האנגלית).
ככל שמחלת ה'סרטן' ל"ע התפתחה בגופו בפראות, ואבי התקרב יותר ויותר אל קיצו, הייתי תכופות שואל מה אני יכול לעשות בשבילו. ומחייך, הוא היה מחזיק את ידי ומביט אל תוך עיניי באומרו: "רק תהיה".
שום דבר לא יותר מזה. לא היו עוד שום בקשות. שום מסר שהוא צריך היה שאפרסם, גם שום הוראה שהוא רצה שאספוג. כעת, הדבר היחיד שהוא רצה לגלות, זה את אהבתו אלי, ואת האמונה שלו בדרך שאני עתיד להוליך בה את את חיי. הוא רצה שאני אבין במה המציאות שלי נחשבת אצלו, לא במובן של 'בן', כי אם את ה'אני' העצמי, הטוב והרע, העקום והמוטעה, את החבילה בשלימותה. "רק תהיה".
החינוך שנתן לי אבא, התחיל עוד בגיל צעיר מאוד. כשהייתי רק בן כמה שנים, הוא מילא אחר ההדרכות – ככל יכולתו – של גדולי התלמוד, אשר אמרו כי על אב ללמד את בנו לשחות. כיוון שאבי לא יכל לשחות, ואמי היתה נחרדת כל פעם שהיה הולך על יד בריכה, הוא ארגן לי הדרכה.
דרישותיו החינוכיות, היו יותר אולי מתאימות ללפני כ-30 שנה, אך עם אפילו לא טיפה אחת פחות של אהבה וביטחון עצמי – מבחינתי. "היה תלמיד טוב", הוא אמר. "היה בן טוב. היה יהודי טוב". בצעירותי, עשיתי להיפך. התמרדתי כנגד מוסדות הלימוד, כנגד הוריי וכנגד מורשתי. אבי היה חסר יכולת להסביר ולפשט את החוקים והמושגים של בגרות מודרנית, ואני התמרדתי אם כן, גם נגד עצמי.
האהבה שלו נראתה ככבידה מדי להכיל, הביטחון שהיה לו בי וביכולותיי, לא מצאה אצלי מקום.
ישנו סיפור חסידי על ה'בעל שם טוב', שפנה אליו חסיד אחד והתאונן על עד כמה סרח בנו מן הדרך. תשובתו המפתיעה של ה'בעל שם' היתה: "אהוב את בנך יותר".
איך אהב אותי אבא כמו שאהב, בזמן שחוצפתי היתה כל כך נוראית?
אבי כנראה שמע את הסיפור הזה, כיוון שהוא 'חי' על פיו. הוא האמין בי אפילו כשאני לא האמנתי בעצמי. הוא האמין בי כשיצאתי ל'מסע' אשר היה עתיד לקחת אותי רחוק מאוד מהיהדות, וממנו – אבי. הוא האמין בי אפילו כשהתרסתי כלפיו שאינני רוצה דבר במשותף עם דתו, אני, רציתי להיות היוצא מן הכלל בכל משוואה.
הוא ואימי היו מתארים את חיי כמי שיהיה אתאיסט או בודהיסט, כל דבר שחוץ ממה שאבי אכן אמר לי להיות.
אבי לא חדל מלדרוש ממני להיות "תלמיד טוב, בן טוב ויהודי טוב". אך גם כשהוא דרש, קולו היה רך ומלטף.
הוא תמיד הראה דוגמה חיה-בלימוד תורה, באזכור שמות הוריו שלו, ובהגנה על יהודים ועל ערכי היהדות.
יתכן והוא למד יותר ממה ששמתי לב – בזמן שהביט על המדריך שחיה שלי – שהדבר החשוב ביותר בחינוך הוא ה-לעזוב, לשחרר.
איך אהב אותי אבא כמו שאהב, בזמן שחוצפתי היתה כל כך נוראית?
האהבה שלו אלי היתה אהבה בלתי מוגבלת, והאמונה שלו בי היתה אין סופית. והיום, גם לי ישנה אותה אמונה אין סופית. רק שלאבי היתה דרך משלו להכיל אמונות בלתי מוגבלות, אמונה שאינה מוגבלת בשכל ומחשבה הגיוניים.
אני מאמין שהוא עודנו עמי, ועדיין מאמין בי. בשעה שהוא נפטר, הוא עבר מלהיות 'היכן שהו' ללהיות ב'שום מקום' – אך אז הוא כבר נעשה בכל מקום. זה היה כמו שיכלתי לחוש את הבריאה כולה מהדהדת עם אהבתו אלי, כמו אומר: "אני עודני אוהב אותך. אני אוהב אותך לעד. אני איתך בכל אשר תלך".
אני מסוגל לחוש גם היום את אהבתו אלי, אם אני רק פותח את עצמי לזה.
"רק תהיה".
דיברה איתי לאחרונה ידידה אחת, על כך שתמיד הרגישה בילדותה שאף פעם לא היתה טובה מספיק בשביל אביה. היה תמיד עוד איזה גביע, בכדי לנצח. שלב ומדריגה נוספת בבית הספר או בקורות החיים – להוסיף.
כששאלתי אותה על היחסים שלה עם אביה, היא אומרת כי היא יכולה עוד לשמוע אותו לוחש באוזנה: "לא טוב, לא מספיק". מה היא תשמע למשך כל חייה לאחר שאביה יפטר מן העולם? ומה זה יעשה לה?
אני מבלה זמן רב בימים אלה בחשיבה על איך אני רוצה שילדיי יזכרו אותי. יום אחד בני או בתי יברכו על ה'קידוש' ויאמרו את ה'יזכור' בשבילי. האם הטעויות שלי ייחקקו בזכרונם יותר מכל הדברים הטובים שעשיתי? האם הם יזכרו אותי כמי שאהב אותם אהבת נפש, וכמי שהאמין שהם מסוגלים לעשות ככל אשר לבם או מוחם מייחל?
'יזכור' הוא בשביל המתים ובשביל החיים. הוא תזכורת ל'אנושי' האישי שלנו. זוהי תזכורת להחליט איך אנו רוצים להיות ואיך אנו רוצים להיזכר.
האם אתה אומר כל אשר אתה צריך לומר – כמו שאבא שלי נהג – עד שלא נשאר לך דבר? האם אתה סוחט כל טיפה של ניסיון מתוך זמנך על האדמה הזו? האם למישהו היה יום טוב יותר בגלל משהו שאמרת או עשית?
אם אתה הורה שילדיך עדיין מתגוררים עמך, האם אתה לפעמים חוזר הביתה מוקדם מהעבודה בשביל לשחק ולהשתעשע עם הילדים שלך? האם אתה מברר איך ללמד את הילדים שלך – ומתי להפסיק מללמד אותם ולהתחיל לבטוח בהם, ולהתחיל גם לקלוט שיתכן וזהו יהיה ה'שיעור' הכי חשוב מכולם?
וכשהם שואלים אותך מה השלב הבא שעליהם לעשות, או מה הם יכולים לעשות בשבילך, האם כל סנטים בהוויה שלך תאמר להם: "רק תהיו"?
אלישע וויזל הוא בנם של מריאן ואלי וויזל.
תגיות: אלי ויזל