להד"ם! [=למה, התקציב דווקא מאוזן]

מאת א. אברהם, בית משיח

– הבאת את הנתונים מהארמון?

– כן, שניה אני מוציא מהתיק.

– ויש מאיפוא לקצץ?

– מאז שהוד מלכותו קיצץ את גליית לא היו עוד קיצוצים. ובכלל זה לא בסמכותי, אני רק עורך מאזן. נתחיל בבכירים: שני נביאים במשרה מלאה, נתן וגד. ולזה תוסיף את המשיחה שהייתה עוד ע"י שמואל, מה שאומר קצבת שארים בגובה גשר המיתרים.

– שש…שלושה נביאים למלך אחד? שאול הסתדר מהתחלה עד הסוף עם נביא בודד, וגם לא התבייש בעצמו להתנבא כשצריך, אז איך אישרו כזו חריגה?

– פרעגסט מיר? רק רגע, אני רואה שגם המשורר הימן נחשב בדברי הימים לחוזה, ז'תומרת, יש לנו כבר ארבעה… כולם מקבלים לבן בתלוש, ניהולי-בכיר דרגה 32, וכל השאר נכנס בהטבות.

– מה עם עובדי הרווחה.

– לאן אתה רץ? בקושי התחלנו עם הצוות הרוחני! צדוק הכהן, במשרת כהן גדול, ולצדו בכהונה…

– בשביל מה צריך כהן גדול כשעוד אין בית מקדש?

– מישהו צריך לקרוא באורים ותומים ולתרגם לפקודות מטכ"ל. והתקשי"ר לא מאפשר חצי משרה בכהונה. עד שיעבירו בוועדה את מס מחצית השקל הכל מקופת המלך. ומה עוד יש לנו בבכירים? כן, עד התאבדות אחיתופל החזקנו אותו בתור מרן החצר. וכשאין מרן חי, יש יארצייטים, צריך למלאות את הארנה כל שנה.

– מבקר המדינה יאכל אותי חי. תמשיך, עד שתראה שהתעלפתי.

– המשוררים שעוזרים עם התהלים (הם כבר בקי"ט והוגבל ל-150 פרק). הקצבה לבני ברזילי הגלעדי. שלושים ושבעה גיבורים (מקבלים לפי ההסכם הקודם עם הצבא אז זה חוסך קצת). ואל תשכח שיש להוד מלכותו כמה וכמה ילדים להאכיל.

– הם לפחות במעונות של התמ"ת?

– נראה לך? כולם בגנים פרטיים ברחביה המתחרדת.

– ומה עם הקטן?

– שלוימ'ה? הוא עם מלמד פרטי, נוּ, ווי הייסט ער, שימי, לא, שמעי, שמעי בן גרא. משרד החינוך סירב לתת לו תקן אחרי התקרית שהוא קילל את האבא, בחינוך העצמאי גם עושים פרצופים כי הוא כתב פעם נגד הסיעה המרכזית, אז כמובן אנחנו צריכים להשלים…

– אני רואה עיגולים שחורים. תביא מהמגירה שלושה וואבן. ווייטער. חסכונות יש?

– בטח, מאה אלף כיכר אלף ברזל.

– נו, אז אולי נוציא חלק, בבורסה של סין זה התייקר בשנה האחרונה.

– אין אופציית מכירה, שמור לבית המקדש השלישי…

– דיייייייי! הניקוז בנחל קדרון לא שופץ כבר שנים, כל העיר פקקים, בשביל להגיע לביתר מחכים שעתיים בתחנה, אבל בשביל הדברים האלה מוציאים בלי חשבון. רק עכשיו היו שלוש שנות בצורת והכנרת ירדה מתחת הקו בארבע אמות. איך אפשר לנהל ככה תקציב?

– תשמע, אני צריך לזוז, יש עכשיו ישיבה בועדה לתיכנון בנושא משמרות הכהנים והלויים, אז כדאי שגם לזה תשאיר ברזרבה.

– רבנן שפירא! תעשה טובה, תיכנס בדרך לאחד הנביאים ותשים עליי קוויטל, חשבשקל בן ירוששורון. זייט מצליח.

* * *

"צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגות היום-יום הרגילים… עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא" (שיחת שופטים תנש"א).

תראו איזה חסכון לתפארת! בימות המשיח בהם נמצאים עתה, ישנו נביא הדור, שהוא גם "גדול הדור" בתורה, "שופטיך", וביחד עם זה יועץ הדור שנותן עצות בעניינים גשמיים, והוא הוא המלך משיח צדקנו עצמו (כמפורש בסעיף ט' בשיחה), וכבר ידענו שהוא גם ה"אהרן הכהן שבדורנו" (כבסיום שיחת בהעלותך תנש"א).

ומעניין שאין על כך שום ויכוח: תלחצו לקיר יהודי מאיזה חצר וחוג שלא יהיה, ותשאלו מי לדעתו הגדול ביותר בתורה בדור זה; ו"תחזיותיו"-נבואותיו של מי התממשו עד הפרט האחרון; ומי נותן דרך בעבודת ה' שאחריה נסחפו כל החוגים כולם; ומי אוהב ישראל הגדול שבדור. אתם הרי מנחשים את התשובה.

אבל: עיקר העיקרים הוא, שמלכתחילה אין כאן "אוסף" של מעלות – אלא נקודה אחת: כפי שהרבי החל להבהיר כבר בלקוטי-שיחות (כ"ג, פנחס-ב), שבמלך המשיח יחזור אופן המלכות כפי שהיה אצל משה רבינו ויהושע – נשיאותו ומלכותו (ה"גשמית" כביכול) תהיה המשך ותוצאה מנשיאותו בתורה! (שלא כמו בזמן שבינתיים, בה היו שתי סוגי שררות בהנהגת העם: מלך אשר יצא לפניהם במלחמה, ונשיא הסנהדרין המנהיגם בתורה).

וממשיך בזה ומרחיב ומדגיש ומפרט בכל אחת משיחות ה"דבר מלכות" של תנש"א-ב' העוסקות באישיותו של מלך המשיח:

החל משיחת ש"פ צו שבת הגדול – בה מבאר שמשה גואל ראשון וגואל אחרון הוא "איש האלוקים", שעניינו לחבר אלוקות ועולמות, ולכן בו עצמו, בגופו ונשמתו, מתחברים שני עניינים אלו ביחד.

עובר לשיחת ש"פ שופטים תנש"א, בה מי שציפה לשמוע על מצוות מינוי מלך שבפרשה, הופתע לשמוע דווקא על "נביא מקרבך מאחיך יקים לך ה' אלקיך – אליו תשמעון"! – שכן כאמור, אצל מלך המשיח, כל מהותו המשכת אלוקות עד לתחתון ביותר שבעולם הזה. ולכן, "ישנו מציאות גילוי הנבואה אצל משיח עוד לפני הגאולה… ולא חידוש ייפעל רק אחר הגאולה!" (שופטים תנש"א סעיף ט' הנ"ל).

– כלומר: ההתחלה היא הגילוי האלוקי העצום אצל משיח – וגילוי זה בוקע ומפעפע עד לגאולת עם ישראל במובן הפשוט הן לבן חמש למקרא והן לבן חמישים השומע להבדיל חדשות ברדיו.

לשון אחר: אין שום "הפרדת רשויות". כי כשם שלא תיתכן "גאולה גשמית" או הכנה אליה המנותקת חלילה מהגאולה הרוחנית אותה מתחיל מלך המשיח, כך בדור הגאולה אין שום עניין גאולתי-רוחני שאין לו ביטוי "למטה מעשרה טפחים" בגשמיות העולם הזה.

[וזכורני ששמעתי בעצמי – להבחל"ח – מרב עירנו שנלב"ע השבוע, הרב שאר-ישוב הכהן ע"ה, ששאל את הרבי מה בדבר משיח בן יוסף? (מתאים לשיטה הידועה שמדובר ב"תהליכים גשמיים" הקודמים לבוא משיח בן דוד. וד"ל). והרבי אמנם לא השיב לו – שכן הודיע זה מכבר את דעתו שלפי הרמב"ם מדובר באיש אחד, שהוא זה שמגלה פנימיות עתיק בעולם ונחה עליו רוח ה', והוא זה שמנצח כל האומות ויקבץ נדחי ישראל בגשמיות].

ויתירה מזו: "נביא שהעיד לו נביא אחר שהיא נביא – כפי שהוא אצל נשיא דורנו, וזה נמשך בדור שלאחריו ע"י תלמידיו כו' – הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה" (שופטים שם סעיף י"א). דברים מדהימים! – כלום בדקו בסרגל את אלישע אם הינו עושה "פי שנים" מופתים מאליהו כדי להאמין לו? בדיוק להיפך: בגלל ש"העיד לו" אליהו, ידעו מלכתחילה שגם המופתים הגשמיים שהוא עושה הם בהמשך לנבואתו;

– כך מאז שהרבי הריי"צ סמך ידיו על הרבי, ומינה אותו גם בגלוי להשפיע את "קרני הוד תורה" של נשמתא דאורייתא, "אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו", שכן "לא האמינו בו בגלל האות והמופת" אלא אדרבה, הריבוי העצום של הישועות בבני חיי ומזונא ובכולם רוויחא – הם המשך להיותו "מופת לרבים" בתורה ונגיד ומצוה לעמו.

ובשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב כתוב לאמור: כל פרטי פעולותיו של משיח לגאול את ישראל, הם כתוצאה והסתעפות מהתגלות מציאותו – העצם דנשמת משיח שלמעלה מתואר וגדר והיא חד ממש עם עצמותו ומהותו יתברך.

וכדי לחדד נקודה זו עוד ועוד, מבאר הרבי באריכות בשיחת ש"פ וישב תשנ"ב, שכדי להבחין בשינויים המתחוללים בעולם והמופתים בזמננו, נדרש להגביה מבט [שכן, "אמרתי / תרמתי / נסעתי / הדלקתי / אכלתי / השלם את החסר / ונושעתי" עוד אפשר למצוא זעיר שם זעיר שם, אבל] – כאן מדובר על רבי ש"לוקח" ניגון של השר שלמעלה ומעלה אותו לקדושה, וכל המדינה שם מתהפכת!

– נוּ, כאלו מופתים מישהו בכלל מתיימר לעשות בדורנו?

וחותם בצורה ברורה שאין למעלה הימנה בשיחת משפטים תשנ"ב: התהפוכות הגלובליות ומגמת צמצום הנשק, הם כתוצאה מ"פסק דין מסיני" ופעולותיו של משיח צדקנו בעולם. ואם התרחש דבר מה לטובה בפגישת ראשי המעצמות, או בהכנה דהכנה לכך בבניית הבניין ששם התרחשה פגישה זו – כלך אצל ביתו של נשיא הדור ב-770 איסטערן-פארקוויי, ותברר מה קרה שם באותו הזמן, אשר הקרין על כל העולם כולו.

איזה מודל כלכלי נפלא!

* * *

רבותיי, התקציב דווקא מאוזן, רק שאנחנו, במוחנו וליבנו, טרם הצלחנו לאזן בין גודל השעה והבשורה, לבין קוטן הכלים המצומקים שלנו. ומכאן הנהיה אחר שיטות חסכון טפשיות, כמו מיחזור וויכוחים בני חצי יובל, הכרזה בלי הסברה, הסברה בלי הכרזה, וכן רעיונות על זו הדרך, שמקומם לא יכירם בזמן השיא להחשת הגאולה; גאולה אשר עם ישראל כולו משתוקק לה, ומחכה בכליון עיניים למלך-הנביא-השופט-והיועץ שיוציאו מגלות לגאולה בפועל ממש, ויבנה מקדש במקומו שבירושלים, ויתקן העולם כולו – כולל עד אובאמה וממנו ומטה – לעבוד את ה' ביחד.

ושמא נובע הדבר מקיצוץ חד בתקציב ההתוועדויות והמשקה? אם כן, ייתכן שדווקא העמקת הגירעון לטובת סעיף זה תביא לצמיחה במשק, יחד עם צמיחת "צמח דוד עבדך" – אשר ידון על פי הריח אשר ינדוף מפה כל חסיד, וימדוד את יושר הליכותיו בהתאם להליכתו המתנדנדת האופיינית לימי הרחמים והסליחות (ואולי זהו הרמז באריכות אודות "שתיה" בסעיף י"ב בשיחה…).

– ואזי, מקומה מינוס ארבע של חניון בית המקדש יחלצו את החסידים אשר קרסו הרצפתה ובקבוקם בידם וסרטוקם כולו אומר פארברענגען וכובעם מי ימצאנו, ויביאום כמנחה בכלי טהור ויעמידום אל מול פני מלך חיים, מלך ביופיו תחזינה עינינו.