בעיית "הנוסע החופשי" בחיי הנישואין • ד"ר זאב קרומבי

ד״ר זאב קרומבי. באדיבות מוסף עטרת חיה של שבועון בית משיח

בעיית ״הנוסע החופשי״ (Free Rider Problem) היא בעיה מתחום הכלכלה והסוציולוגיה שרלוונטית גם ליחסי נישואין.

הבעיה מתעוררת כאשר אדם נהנה מהמשאבים ומהמאמץ של אחרים, מבלי שהוא תורם את חלקו באופן הוגן או שווה. הבעיה עוסקת בטענה של אדם שעולה לאוטובוס – שאינו צריך לשלם על הנסיעה מכיוון האוטובוס במילא נוסע.

למעשה, בכל מסגרת חברתית, ובכלל זה גם ביחסי נישואין, יש אנשים שנהנים ממה שהמסגרת נותנת, אבל לא מוצאים לנכון לתרום את חלקם. למה זו ״בעיה״? כי היא יוצרת מצב לא הוגן, שיש כאלו שתורמים את חלקם, ויש אחרים שרק נהנים מהתרומה של הסובבים אותם בלי לתרום מאומה.

אם אנשים נוספים ינהגו ככה— לא יישאר מי שישלם, מי שישקיע, או מי שיתמוך, והמערכת כולה תקרוס. כלומר, נוסע חופשי הוא מי שמתבסס על כך שאחרים יתרמו וישקיעו במקומו, בלי שהוא יתרום את חלקו.

"בעיית הנוסע החופשי" בחיי נישואין?

בנישואין התופעה עלולה לקבל אופי רגשי עמוק פי כמה: האם אני יכול לסמוך על בן הזוג שייתן גם הוא מעצמו? במילים אחרות, במידה רבה, ״בעיית הנוסע החופשי״ היא הבעיה המרכזית בכל יחסי נישואין: ״אם אני אתן מעצמי, האם אני גם אקבל, או שאהפוך למי שמעניק בלי סוף, ובסוף נותר ריק?״. כפי שמדגישים חוקרי יחסים, הבסיס לשיתוף פעולה זוגי יציב הוא חוויה של הדדיות, ששני בני הזוג מרגישים שהם גם תורמים וגם מקבלים באופן מאוזן. כאשר צד אחד מרגיש שהוא משקיע יותר מדי, ואילו בן הזוג מתחמק מלהשקיע, הוא עלול פגיעה באמון.

לדוגמא, אסתר עובדת במשרה מלאה, כשהיא חוזרת מהעבודה היא מטפלת בילדים, מבשלת, מסדרת ומנקה. יעקב מצדיק את זה שהוא לא תורם בבית בכך שאסתר ״טובה בזה״ ולכן כמעט אינו עוזר לה. הוא נהנה מהבית המסודר ומהאוכל, אך אינו תורם את חלקו בעבודות הבית. עם הזמן אסתר מרגישה שהיא נושאת בנטל לבדה.

דוגמא נוספת: שלמה עובד שעות רבות, מנהל את התקציב, משלם חשבונות ודואג לחיסכון. מיכל אינה מתעניינת במצב הכלכלי, ולהצדקתה היא אומרת ״זה לא התחום שלי״. היא נהנית מהיציבות הכלכלית ומהביטחון, אך אינה משתתפת בניהול ובאחריות. עם הזמן שלמה מרגיש שהוא נושא בנטל לבד.

כאשר אחד מבני הזוג מתחיל לשאול את עצמו: ״האם אני רק אני משקיע בזוגיות הזו?״, הוא עלול להרגיש שהוא נושא יותר מדי על גבו, מה שעלול להוביל לעומס רגשי, עייפות וחוסר רצון להמשיך להשקיע בקשר. כל זה עלול לעורר עוד ועוד טינה, עד שהטינה הזו עלולה להתפרץ.

חלוקה הוגנת

סוגיית החלוקה ההוגנת ביחסי נישואין העסיקה מספר חוקרים שבדקו את הנושא ופיתחו את ״תיאוריית הצדק ביחסי נישואין״ (Equity theory and intimate relationships) כדי להסביר כיצד אנשים מעריכים הוגנות ביחסים. התאוריה מניחה שאנשים משווים בין מה שהם נותנים לבין מה שהם מקבלים, ומשווים בין מה שבן הזוג נותן ומה שהוא מקבל. ההשוואה הזו קובעת את תחושת שביעות הרצון מהקשר.

ביחסי נישואין, וגם במערכות יחסים אחרות, אנשים שואפים לחוויה של הוגנות, ולאו דווקא לשוויון מתמטי. הוגנות מוגדרת כמצב שבו יחס ההשקעה–תמורה של כל אחד מבני הזוג מרגיש מאוזן.

כלומר: לא חשוב כמה כל אחד נותן באופן מוחלט. חשוב איך כל אחד תופס את היחס בין תרומה לקבלה. אם אדם מרגיש שהוא תורם לקשר יותר ממה שהוא מקבל, הוא יחווה חוסר צדק לרעתו. אם הוא מרגיש שהוא מקבל יותר ממה שהוא נותן, הוא יחווה חוסר צדק לטובתו. שני המצבים הלא מאוזנים עלולים לפגוע באיכות הקשר. כאשר אנשים מעריכים הוגנות בקשר זוגי הם מביאים בחשבון לא רק לכסף או זמן, אלא גם השקעה רגשית, נתינה אינטימית, תמיכה נפשית, השקעה בילדים ובעבודות בית, הקרבה אישית, משאבים חברתיים, מאמץ פיזי ונפשי. כלומר, מדובר במכלול רחב של תרומות.

מה קורה כשהאיזון מופר?

או אז עלולים להתהוות שלושה מצבים: הראשון – ״אני מקבל פחות ממה שאני נותן״. הצד המתוגמל פחות חש רגשות כגון תסכול, כעס, טינה, חוסר שביעות רצון, תחושת ניצול, ירידה במחויבות.

השני – ״אני מקבל יותר ממה שאני נותן״. במצב זה הצד שמרוויח יותר מדי עשוי שלא להרגיש נוח ולסבול אשמה, מבוכה, וניסיון לחפות על עודף הקבלה, פחד מלהיחשב ״נצלן״, וכו׳.

המצב השלישי הוא מצב של הוגנות שבו כל צד מרגיש שהוא תורם ומקבל באופן הוגן. בני הזוג שחווים הוגנות מדווחים על יותר סיפוק, פחות כעס, יציבות רבה יותר, רמות גבוהות יותר של אינטימיות ואמון.

זוגיות כיחסים קומונליים ולא חליפין.

עם זאת, חשוב להבחין בין שני סוגי יחסי נישואין: ״יחסי חליפין״ ו־״יחסים קומונליים״. ביחסי חליפין כל אחד מבני הזוג בוחן את ההשקעה שלו ביחס לתמורה שהוא מקבל. ביחסים קומונליים אנשים נותנים משום שהם אכפתיים — לא משום שיש ״חוב״ להשלים.

עם זאת, גם בקשר קומונלי, כאשר הפערים גדולים מדי, וצד אחד מרגיש שהוא מעניק ללא הדדיות, עלולה להיווצר בעיה, כפי שכתב הרבי לאחת הנשים: ״נאכגעבן אלץ (=לוותר בכל) – צריך עיון גדול אם תוכל לקיים זה בפועל (או – בעלה מצדו), אין לזה גבול, וספק אם גם יועיל…״ (מבית המלכות ע׳ 50).

אז מה עושים?
הצעד הראשון הוא להכיר בבעיה.

"הנוסע החופשי" בזוגיות הוא לעיתים אדם שלא מודע לכובד המשא שבן הזוג שלו נושא.

שיחה פתוחה על תחושת הוגנות, ללא האשמות, אלא מתוך רצון לאזן מחדש את העומס, יכולה להציל את האוטובוס הזוגי. בסופו של דבר, זוגיות יציבה היא זוגיות שבה שני בני הזוג מרגישים שם השותפים מלאים. כשהאמון קיים והמאמץ משותף, הנסיעה הופכת להרבה יותר נעימה.
__
ד״ר זאב קרומבי הוא דוקטור לטיפול זוגי. 0547-822686