כך מכוננים מלכות • טור דעה

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח'

כך מכוננים מלכות

מלכות בית דוד לא נוצרה באחת. אירועים מורכבים ומהלכים דרמטיים עברו על דוד המלך ואוהביו עד לכינון מלכותו. זכינו, ופסוקי התנ"ך המתארים את האירועים הללו מביאים לפתחנו הכוונות ברורות ונקודות ציון משמעותיות, השופכות אור וסוללות דרך עבורנו כחסידי הדור השביעי המצווים על חידוש מלכות זו; 

מהלכים אלה, עשו את העבודה עבורנו, ומלמדים אותנו כבעלי ניסיון וותק רב שנים ששינו את ההיסטוריה, כיצד גם אנו נוביל לכינון מלכות בית דוד הנצחית בדורנו זה דור השביעי, בהגלות נגלות עלינו אותו המלך "מבית דוד" שיחזיר את מלכות "בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה". 

נקודה אחת מני רבות טמונה בסיפור אהבתו הפנימית של יהונתן לדוד, שהביאה להצלתו של דוד ובסופו של דבר לכינון מלכותו; 

השבת נקרא בפרקי אבות את המשנה שחושפת את עוצמת האהבה העזה ששכנה בין דוד ליהונתן, עם תיאור האהבה הגבוהה ביותר שאינה תלויה בדבר ואינה בטילה לעולם – "זו אהבת דוד ויהונתן" (פרק ה', משנה ט"ז).

זו ההזדמנות להתעמק בגישתו הייחודית של יהונתן, וללמוד דבר ושתיים מהדמות שנשכבה על גדר חצר המלוכה אך ורק בשביל לכונן את מלכות בית דוד הנצחית בעולם, במטרה להביא לבניין בית המקדש ולגאולה האמיתית והשלימה.

1. בחירה מכריחה ויתור

יהונתן אהב את דוד באהבה אמיתית, "ויאהבו יהונתן כנפשו", "כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ", אהבה פנימית שהובילה אותו למסקנה שדוד המלך צריך למלוך על ישראל. אך הבחירה הזו בדוד הצריכה אותו לשלם מחיר כבד…

ביטוי עומק אהבתו של יהונתן לדוד התבטא בעיקר ברצונו לכונן את מלכות דוד על פני מלכות שאול אביו, וכפירוש 'הברטנורא' על משנתנו המתארת את אהבתם העצומה: "דאמר לו יהונתן לדוד – אתה תהיה למלך על ישראל ואני אהיה לך למשנה".

אם נתבונן מעט בפרטי האירוע, המסר יהדהד מאליו: יהונתן יודע שכסא המלכות מובטח לו. הוא המיועד האולטימטיבי לירש את כס המלוכה, הוא יורש העצר וממשיך דרכו של מלך ישראל הראשון, שאול אביו, ובכל זאת הוא בוחר בדוד המלך! הוא מוכן לוותר על כסאו תמורת הקמת מלכות בית דוד!

לא מדובר באישיות זעירה חסרת-יכולות מנהיגותיים וכשרונות ניהוליים המוותרת על מקומה המעורער הבלתי-מובטח בלאו הכי, הרי יהונתן הוכיח את עצמו פעמים רבות כגיבור חייל בהריגת נציב פלשתים ובמלחמות מול צבא פלשתים כאשר צבא שאול כולו היסס ופחד, ויהונתן לבדו אזר אומץ ופתח את זירת המלחמה והוביל לניצחון ביד רמה. 

הוא היה מלך בטבעו, אבל ליהונתן יש מטרה עמוקה יותר. הוא מניח בצד את תושייתו המנהיגותית וכישוריו הרבים שהפכו לשם ולתהילה, ובאהבתו העצומה והפנימית אומר לדוד ”וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן” (שמואל א, פרק כ"ג, פסוק י"ז) = אני מכופף ראש אליך, מוותר מתוך בחירה על המקום הראשון במלוכה, אני תחתיך, אתה המלך. 

דרכו הייחודית של יהונתן לא נמצאת הרבה בנוף יורשי העצר במלכות ישראל, אם בכלל. רוב הסיפורים גדושים במקרים הפוכים בתכלית בהם היורש עושה הכל למען טיהור השטח מקוצים ודרדרים המאיימים לקוצץ ולדרדר את מלכותו המובטחת. אבל יהונתן אפוף ב'ענן כבוד' אחר, מהותי ופנימי יותר. 

אולי, אולי זה המקום והזמן להפנים שכך אנו נוביל את השלמת כינון מלכותו של הרבי כמלך המשיח, המשלים את שושלת מלכי בית דוד לדורותיהם: לא תמיד הבחירה במלך היא נוצצת ומשתלמת. בחירה אמיתית מצריכה ויתור קשה, לפעמים על תפקידים נחשקים או על חזונות עתידיים, אך מלך יש אחד ”וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה".

2. אהבה עצמית – נרכשת 

לכל אחד מקננת השאלה בלב: יהונתן ויתר על הכל תמורת מלכות דוד כי הייתה לו אהבה עצמית לדוד, אך מה לי ולאהבה עצמית גלויה לרבי מלך המשיח? בפנימיות ובהעלם ודאי שהיא נמצאת, אבל בגלוי? החץ ממך והלאה… 

בשבת זו בשנת תשל"ג, ביאר הרבי ביאור נפלא אודות מהות אהבת יהונתן לדוד, בקשר למשנה זו בפרקי אבות, הפותח לנו צוהר להסתכלות חדשה ולשייכות עמוקה לסגנון אהבת יהונתן (שיחת ש"פ בחוקותי תשל"ג, סעיף כ"ו): 

אהבת יהונתן לדוד לא התחילה באהבה עצמית! בשונה מאהבת אמנון לתמר שהחלה באהבה עצמית (מצד קרבתם המשפחתית, שהיתה אחותו מאביו) וגלשה לאהבה התלויה בדבר, מסלול האהבה של יהונתן היה בדיוק הפוך: לא היה ביניהם קשר עז או קרבה גרעינית, יהונתן הביט בדוד פעם-פעמיים, אהב את אופיו הפנימי ומראהו המלכותי החיצוני, ואט אט דבק יהונתן בדוד עד לאהבה עצמית – "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד".

המסר מדבר לליבו של כל חסיד: אין מקום לטענה שאין לי מספיק אהבה עצמית למלכות הרבי. אהבה אמיתית רוכשים עם הזמן ועם הרבה כח רצון, וכדברי הרבי בשיחה: "שהרי אין הכרח שמלכתחילה תהיה אהבה עצמית, ואדרבה, הסדר הוא שתחילה מכירים איש את רעהו ואחר כך מדברים וכו', ועד שסוף כל סוף נעשית אהבה באופן ש"נפשו קשורה בנפשו"". 

עלינו לרכוש אהבה עצמית לרבי, רכישה ששזורה מנימים רבים ומגוונים; להתבונן באהבתו ומסירותו הגדולה של הרבי אלינו, להביט בדמות קודשו, לצייר את פניו, ללמוד את שיחותיו, להעמיק במאמריו, לשחות באיגרותיו, ללכת באורחותיו, לציית לפקודותיו ולבצע הוראותיו, וכך אהבתנו תגבר ותלך עד לאהבת יהונתן לדוד, שתתבטא ממילא במסירת רצוננו ושאיפתנו למען כינון מלכותו.

*

חסידים, כך נכונן ונשלים את מלכותו של הרבי כמלך המשיח: לצד אהבה עצמית נרכשת, שגוברת ומתעצמת עם הזמן, נוותר על 'כיסאות המלכות' השונים והמגוונים העומדים לרשותנו כשהללו יתנגשו במטרת העל העיקרית העומדת מול עינינו – להביא את עצמנו ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו!

כך כוננה מלכות דוד, כך נכונן בשלימות את מלכות מלכנו משיחנו!