רפואה אמיתית בחודש של הארת פנים

הרב שימעלה פיזם, מגזין דרך המלך

כאשר מסתיים חודש ניסן – חודש של אור עליון, של פסח וגאולה אנו נכנסים לחודש אייר. החודש שבא מיד אחרי ההתגלות של "וראו כל בשר יחדיו", ומביא איתו מציאות נעלית – שקטה יותר, אך לא פחות עוצמתית.

בחודש ניסן, ההארה היא מלמעלה. הקב"ה פוסח מעל הטבע, חושף את אורו האינסופי שלמעלה מהגבלות, ובני ישראל נמשכים אחריו באמונה פשוטה. אולם, דווקא אחרי כל האור הזה, בא אייר. חודש שבו מתחילים לספור יום אחר יום, להתקדם צעד אחר צעד. לא בריצה, אלא בהליכה. זהו חודש העבודה הפנימית, חודש הספירה, חודש של רפואה.

"אני הוי' רופאך" – רפואה מהשורש

על המילים "אני הוי' רופאך", מוסבר בחסידות שאין מדובר רק ברפואה לגוף – אלא רפואה לנפש, לשורש המציאות. הרבי מסביר שהרפואה הבאה מהקב"ה היא באופן כזה שלא נשאר ממנה שום רושם כלל! לא צלקת, לא כאב, לא חוויה טראומטית. זה ריפוי מהשורש. כמו שלא היה כלל.

ובשיחת קודש מוסיף הרבי חידוש מבהיל: שגם אם הרפואה מתבצעת דרך רופא בשר ודם, וגם אם היא באה באמצעות סממני רפואה – עדיין, כאשר זה נעשה בכוח התורה, יכולה הרפואה לפעול באופן כזה שלא יישאר שום רושם. שכן "התורה היא בעלת הבית על כל המציאות – כולל מציאות הרפואה"!

ובהמשך לכך, אפילו רפואות טבעיות – שלרוב משאירות סימנים, תופעות לוואי או זמן שיקום – בכוח התורה יכולות גם הן לפעול ריפוי מושלם. אין זה חלום, אלא מציאות שיש לה שורש בעולם: "ברפואה טבעית עצמה ישנם סוגי ריפוי שעוקרים את החולי מיסודו – אלא שרפואות אלו נדירות, אבל ישנן". והנקודה היא: בכוח התורה, ניתן למשוך השפעה כזו – גם לרפואה המצויה – שתפעל ריפוי מוחלט. זה הכוח של חודש אייר.

להתחיל מאמונה – אחר כך מרפא

בזוהר הקדוש מובא בקשר לאכילת מצה בשני הלילות הראשונים של פסח – שהראשון הוא מיכלא דמהימנותא (מאכל האמונה), והשני הוא מיכלא דאסוותא (מאכל הרפואה). והסדר פה חשוב – קודם אמונה, אחר כך רפואה.

לכאורה, זה פלא: אם אדם חולה, קודם צריך לרפא אותו ורק אחר כך לדבר על אמונה. אבל החסידות מלמדת את ההיפך. כשיש אמונה, כשיש חיבור לנקודת האמת – אז מתחיל תהליך הריפוי. כי האמונה היא יסוד המציאות. היא המקור שממנו שואבים כוח לרפא, לעלות, להתחדש.

ואיזו אמונה? "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". לא רק באלוקות כללית, אלא באמונה בקדושה שמתגלה דרך נשיא הדור. האמונה ברבי – שהיא היא האמונה בקב"ה. כמו שאמר ר' מענדל: "דאס איז דער זעלבער 'ויאמינו' – זה אותו 'ויאמינו'".

הרבי מלך המשיח – רופא הדור

הרפואה של חודש אייר מגיעה מההתקשרות הפנימית והעמוקה לרבי – נשיא הדור ומלך המשיח. לא מדובר כאן רק במושג רעיוני – אלא במציאות שפועלת. התקשרות לרבי היא חיבור למקור החיות של כל הדור, למשה רבנו שבדור, ללב שפועם עבור כל ישראל.

כשניגשים לרבי, זו לא גישה של "הכול מובן לי" או "יש לי זכויות". אלא מתוך ביטול, מתוך רגש של יראת כבוד עמוקה: "של נעליך מעל רגליך". כי הרבי – הוא לא "עוד אדם". הוא הארון שמכיל את לוחות הברית. הוא המקום שבו שוכן הדיבור האלוקי. ולכן כל מבטו – הוא מבט של אלוקות. כל עצמותו – רצון אלוקי.

בריא – כי הוא בן של אחד עשר

בלשון החסידות, בריא אמיתי הוא זה שמחובר לשורש שמעל לעשר – לאחד עשר, הספירה שלמעלה מהשתלשלות. "בריא" מלשון בר – בן. בן של "י"א'" – של האחד עשר. בן שמחובר לאור של "אחד עשר בתשרי", ליום שאחר יום כיפור, לדרגה שמעל הסדר, למקום שבו אין חולי, אין ניתוק, אין מציאות פרטית – אלא רק חיבור תמידי אל המקור.

לכתחילה אריבער – לבחור באור

וכאן נכנסת ה'סיסמה' החסידית של הרבי המהר"ש: "לכתחילה אריבער". הגישה של חסיד היא – לא לעקוף מכשולים, אלא לרומם את המבט. להסתכל על כל המציאות דרך עיניו של הרבי. כל החלטה, כל פעולה, כל שיקול – מתחיל בשאלה: "מה הרבי רוצה?". האם זה מה שמקרב את ההתגלות של משיח צדקנו?

זו לא רק הדרכה – זו מציאות. כך חיים חסידים. כך בריאים חסידים. ככה בונים בית חסידי, משפחה שלמה, דור שמתחנך לאור האמונה.

הצעד הבא: מתוך אחדות ואהבה

ולסיום – אייר קשור גם לל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי. היום שבו מודגש כוח האחדות של עם ישראל. הרבי מלמד שכל חיבור אמיתי מתחיל מתוך אהבה – אהבה לישראל, אהבה לרבי, אהבה לאמת.

כשאנו מחזיקים יחד, באחדות אמיתית – מחברים בין האור של ניסן לבין עבודת אייר – אנחנו ממשיכים אור חדש לעולם. רפואה שאין לה זכר למחלה. חיים בלי צלקות. מציאות של גאולה.

לחיים לחיים, יחי המלך! שנזכה בחודש הזה לא רק להרגיש בריאים – אלא להיות מחוברים באמת למקור הרפואה, למלך הרופא, לרבי שלנו – ולפעול מכוחו את הריפוי והגאולה בעולם כולו.