האוצר שנתעלם מן העין • טור לה' טבת

א. בן אליעזר

הדברים הבאים התפרסמו ב"אוצרות ליובאוויטש" גליון 79, בחודש תשרי. לקראת ה' טבת הבעל"ט אנו מביאים שוב את הדברים.

תארו לעצמכם שאתם נמצאים בארמון, ומראים לכם את האולמות המפוארים ואת החדרים המיוחדים שבהם המלך שוהה, עתים עם הציבור, עתים עם עצמו בהתבודדות עם "שמי השמיים", אבל מספרים לכם שאת אוצרותיו האישיים של המלך, שאותם ירש מאבותיו ומאבות אבותיו אין אפשרות להראות, כי נאסר על כל בריה לראות את האור הגדול הבוקע מאותם אוצרות זהב ופנינים.

האם לא היתה נפשכם משתוקקת להציץ ולו לרגע באותם אוצרות מסתוריים?! והלא "חסידישע גניבה" היא אחת המצוות החסידיות הנישאות הבלתי כתובות, ומה יהא על קיום מצוה נשגבה זו?!

אך כל זאת רק כאשר לא מרשים לכם לראות את האוצרות, אמנם כאשר מרשים לכם לראות את כל המופלא מכם – היכן כאן הקונץ?… זו הרי אינה חסידישע גניבה! ואין איש מתעניין באותן אוצרות, למרבה התמיהה והפליאה.

וככל הדברים האלה וככל החזיון הזה:

בתוך מהלך ד' אמות מבית חיינו שוכנת ספריית הרבי, הכוללת בתוכה את "הספרים והכתבים" המקוריים (!) של רבותינו נשיאינו, שעלֵי הישדדם בידי זרים זעק הרבי לאורך משפט הספרים, וכמו כן – פריטים נדירים של רבותינו נשיאינו, שאין בכל תבל כולה.

והנה, באם היתה הכניסה אסורה – ברור שהיו משתוקקים להיכנס ולו לרגע, כדי לזכות להביט באוצרות ח"ן אלה.

אך כיון שהכניסה חופשית לגמרי, ובמחיר של ג' דאלאר'ן יכול כל החפץ בכך, להיכנס ולשוטט בין כתבי יד קודש אשר בהם נגלו האלוקים – שוב אין בהם חפץ, שהרי רק מים גנובים ימתקו, כנודע.

ומכל מקום, כל בעל נפש אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו, יבוש לשוב לביתו מבלי לעלות אל המקום המקודש ההוא, ועיניו תחזינה מישרים בכל הטוב הצפון והגלוי באותם ארונות-קודש בספריית הרבי. ויזכה לראות גם בשוב הספרים והכתבים המצויים בשביה בגולת רוסיה, במהרה בימינו ממש!