נקודות להתוועדות יום הבהיר – ר"ח כסלו • הרב יעקב שלום חזן

במשך הרבה שנים, חגגו החסידים את יום הבהיר ר"ח כסלו, כיום של הודאה להשי"ת על הטבת מצב הבריאות של הרבי וחזרתו לעבודתו הק'.

ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, מתורתו של הרבי נוכל ללמוד על יחסו הפנימי של הרבי ליום הבהיר זה, ולמהותו של יום, ובמיוחד על חגיגתו לאחר ג' תמוז תשנ"ד:

בשמח"ת תשל"ח, אמר הרבי שיחה קצרה בחדרו הק', בה תיאר הרבי את מצבו הבריאותי ואי נוכחותו בהתוועדות, והורה למסור את תוכן הדברים לאנ"ש והתמימים בעת ההתוועדות: שהחלל והחסרון באי נוכחותו בהתוועדות לא צריך לגרום לגרעון אלא אדרבה זה יביא להוספה, והרי זה על-דרך הצמצום שהי' לצורך התהוות העולמות שהכריח את הגילוי!

ואכן מאז החלה תקופה חדשה בעבודתו הק', כדלהלן.

במכתבי הרבי בתשל"ח, מתייחס הרבי לראשונה, לר"ח כסלו כיום של 'גאולה', כמודגש בתאריך המכתבים שכתב בערב ר"ח ור"ח – "חודש הגאולה"! ואכן הרבי התבטא בפני ד"ר ווייס בי"ח חשון, שהוא מרגיש כמו במאסר, בגלל פיקוח הרפואי החזק עליו והגבלת פעילותו הק'…

בי"ד כסלו תשל"ט חגג הרבי את יובל הנישואין בהתוועדות מיוחדת. למחרתו – ביום ט"ו, פירסם הרבי מכתב כללי-פרטי, בו מתייחס הרבי למעלת יום ט"ו בחודש כסלו, להיותו יום האמצעי שבין גאולת יו"ד וי"ט כסלו, ויום זה הוא יובל שנה למאמר ד"ה כל הנהנה, שאמרו אדמו"ר הריי"צ בט"ו כסלו תרפ"ט, בסעודת השבע ברכות של הרבי והרבנית הצדקנית.

[העובדא שהרבי כותב במכתב רק את תאריך המאמר אבל לא מזכיר שנאמר בקשר לחתונתו! היא הוראה נפלאה עבורנו: במה צריך להיות ה"קאך" בעניני הרבי ובהוראותיו, ולא לחפש את עצמנו בסיפור… וכהמענה הידוע של הרבי במשפט הספרים – "כבכל אדמור"י חב"ד – היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל – בעצמו…)"].

במכתב מתייחס הרבי לתוכן המאמר על גודל השמחה בצאת בן המלך לחפשי מבית האסורים לבית אביו המלך, ובגודל המצוה דפדיון שבויים בגשמיות וברוחניות.

ויש-לומר שבמכתב זה ביטא הרבי גם את שמחתו משלימות גאולתו, כאשר ירדו ההגבלות הרפואיות, שהיו לו במשך כל השנה, כולל קבלת יחידות פרטית, שהחלה בסיום חודש תשרי תשל"ט, ועוד. ועפ"ז מובן מה שבשנים שלאח"ז בעת שהרבי הדגיש את היומי דפגרא דחודש כסלו, הוסיף ביניהם גם את יום ט"ו! והפליא במעלתו, שממנו הוא גם הנתינת כח לגאולת י"ט כסלו (שיחת ש"פ וישלח, תשנ"ב).

בשיחת ר"ח כסלו תשמ"ח, הפליא הרבי על היחודיות של ר"ח כסלו, משאר ר"ח דחדשי השנה, להיות שגם סיומו של החודש הוא – יו"ט חנוכה, שקשור למשיח, ולמספר שמונה שהוא למעלה מהטבע ולמעלה מסדר השתלשלות – ויורד למטה מטה ביותר!

[ביום זה אף התקיים אירוע נדיר, הרבי חילק לכל אחד ואחת מהשלוחים את המאמר ד"ה ושבתי בשלום אל בית אבי – תשל"ח].

בשיחת ש"פ תולדות תשמ"ט, מבאר הרבי שבר"ח כסלו – חודש החסידותי – להיותו ה'ראש' של החודש, כלולים בו כל מועדי החודש (יו"ד, י"ט וחנוכה). ובמיוחד עפ"י המובא באגרת אביו ר' לוי"צ: שעיקר הגילוי דפנימיות התורה הי' בחודש השלישי – כסלו.

באגרת כותב: שמספר הניסים בחודש כסלו הוא פ"ג – "יו"ד, י"ט, כ"ה, כ"ט" – כנגד פ"ג מחלות.

[אולי י"ל שתקנת לימוד יד החזקה לרמב"ם שיש בו 'פג' הלכות, בשנת הפ"ג לרבי בתשד"מ, הי' הקדמת רפואה למשפט הספרים שהחל בשנת הפ"ג לרבי. ולהעיר שבהתוועדות המיוחדת דמוצאי זאת חנוכה תשמ"ו, בעיצומו של משפט הספרים, ערך הרבי סיום מיוחד על ספר יד החזקה להרמב"ם, למרות שעדיין עמדו באמצע מחזור הלימוד! ואמר שלימוד פ"ג ההלכות דספר יד החזקה לרמב"ם הם רפואה לפ"ג מחלות!]

בשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב, קבע הרבי את ר"ח כסלו – ל"ר"ח של גאולה"! ומגלה שמהותו של ר"ח כסלו הוא – לידת והתגלות עצם מציאותו של משיח, שלמעלה גם מבחינת היחידה! (כמבואר בכ"מ שמשיח הוא היחידה הכללית), ורק לאחרי-זה באה התגלותו לעין כל ע"י פעולותיו.

[ובזה יומתק שפירסום הקונטרס הנפלא – 'ענינה של תורת החסידות', וביאור ענינו ותוכנו הפנימי של משיח הי' – בר"ח כסלו תשל"א]

להעיר שהמכתב הראשון של אדמו"ר הריי"צ לרבי שנדפס, הוא – מר"ח כסלו תרפ"ח!

*

מתיאור תקופה זו ביומנו של המזכיר ר' יהודה לייב גרונר ע"ה, שמספר על התהליך הרפואי, איך שהרבי ניהל את התהליך באופן שלמעלה מדרך הטבע – בטבע. התממש גם לעיני בשר שלנו, המפורש באגרת הקודש לרבינו הזקן (סכ"ז) ש"חיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים שהם אמונה אהבה ויראה", וכביאורו של הרבי (שיחת ש"פ בשלח תשל"א) שהכוונה היא שגם חייו הבשריים הם רוחניים. וע"ד המבואר בהתוועדות דיובל הששים של הרבי – י"א ניסן תשכ"ב (לקו"ש ח"ה ע' 137) בנוגע לרב יוסף שראו בגלוי לעיני בשר שחיות הגוף שלו הי' באופן שלמעלה מהטבע, בדוגמת המלאכים שחיותם הוא מצד יראת ה' וביטול. ויש לומר שבזה "פסק" הרבי גם על עצמו… כדלהלן:

הרבי לא קיבל הוראת הרופאים להתאשפז בבית הרפואה, ואמר שהרפואה תבוא משהותו בחדרו הק', ואמר שהדרך לחיזוק בריאותו היא – ע"י הגברת השמחה בשמח"ת, והתעסקות במרץ יותר בשליחותו ובמבצעים. ואף בעצמו המשיך בעבודתו הק' ללא הפסק אפילו שעה אחת!

להעיר, שהרבי כבר הקדים והכין על מצבו הבריאותי לפני המאורע:

בהתוועדות דש"פ עקב תשל"ז, אמר הרבי שגדולי ישראל שבכל דור ודור לוקחים על עצמם יסורים כדי לכפר על ישראל.

בהתוועדות די"ג תשרי תשל"ח, סיפר הרבי אודות מצב בריאותו של אדמו"ר הריי"צ, שידוע מה שאמרו הרופאים, אבל אעפ"כ הוסיף אדמו"ר הריי"צ בעבודתו הק' 18 שנים לאחרי זה, ובאופן דמוסיף והולך.

המשיך הרבי ואמר: במילא מתבטלים לגמרי כל עניני הזהירות מה שהרופאים אומרים בקשר להנהגה זו, שלא להתעייף וכו', ואדרבה זה נעשה באופן של הולך ומוסיף ועד שזה הולך ומתגבר.

מאידך, למרות שהרבי חלק על כו"כ מהמלצות וטיפול הרופאים לחיזוק בריאותו, והרופאים התנגדו בתחילה לכמה וכמה מהנהגותיו שלדעתם מזיקות לחיזוק בריאותו, לפועל רצה הרבי שהרופאים יסכימו להחלטותיו בכל פעולותיו והנהגותיו!

הרבי פקפק בדעת הרופאים שעבר התקף לב, וכמה פעמים שאל את הרופאים שבאו לבקרו האם לדעתם הוא עבר התקף לב? בכ"ז חשון אמר הרבי שהוא רוצה שישכחו בכלל שהיתה לו התקפת לב, זהו ענין שבעבר, ומהיום יחזור לחיים נורמלים כמקדם… גם בערב חנוכה התבטא הרבי שוב פעם שאינו מקבל את דעת הרופאים שעבר התקפת לב…

הרבי ביטל את חוו"ד של הרופא המומחה ד"ר לאן על מצבו הבריאותי, להפתעת כל צוות הרפואי…

כידוע צם הרבי בימי בה"ב, הרופאים חששו מאוד לבריאותו של הרבי והביעו את התנגדותם שהרבי יצום בבה"ב שאחרי תשרי, הרבי עמד על דעתו ואמר שהצום הוא על אחריותו! גם כשהמזכיר העיר אודות הצום ביום הכיפורים שעפ"י השו"ע צריך לשמוע לרופא. אמר הרבי שהנידון אינו דומה כי שם מדובר כאשר הרופא בטוח שהצום יזיק לבריאות, ואילו כאן זו רק השערה…

[להעיר משיחת אחש"פ תשי"ב, שהתעניות אצל רבותינו נשיאינו אינם עינוי אלא תענוג, ואז מקבל הגוף חיות ישירות מהמוח ללא אמצעות הלב והכבד…].

כאשר הרבי רצה להכנס למנין התפילה בשבת בזאל למעלה, והרופאים רצו להניאו מזה, והביאו חיזוק מא' מחשובי החסידים שגם הוא בדעה זו. אמר הרבי שהוא פסימיסט! כשהעיר הרופא שהחסיד אומר זאת מצד התקשרות ודאגה לבריאותו של הרבי. אמר לו הרבי אם כך צריך להיות לו יותר אמונה בכוחות שלי!

באחד הימים שאל הרבי את המזכיר הריל"ג למה נכנסים הרופאים כל הזמן לחדרו. ענה הריל"ג שהרופאים דואגים לבריאותו של הרבי ורוצים לתת הטיפול הטוב ביותר. אמר לו הרבי אני נהי' בריא יותר מיום ליום והם נהיים שוטים מיום ליום…

בהזדמנות אחרת אמר הרבי לריל"ג שהרופא מתעקש לומר דברים שאינם מתקבלים אצל הרבי, שהוא שוטה שמתעקש לומר דברים שלא רוצה לשמוע…

כאשר שאל הרופא הסיבה שהרבי יושב על המיטה ולא על הכיסא שנוח יותר. ענה הרבי שכשהוא יושב על המטה פניו לחלון, ואז כשהרופאים נכנסים הם לא יכולים לראות את השינויים בפניו…  גם הגהת השיחות היו בשעות של אמצע הלילה ולפנות בוקר כשהרבי יושב על המטה!

פעם אחרי אמירת השיחה, בדק הרופא את לחץ הדם והי' שבע רצון. אמר הרבי א"כ אני יאמר שיחה בכל יום וכך ישתפר ויתחזק הלחץ דם.

בהזדמנות אחרת, לאחר אמירת השיחה שארכה שעה, הרופא שאל את הרבי למה הפסיק את השיחה בשעה 9, האם זה בגלל חלישות הבריאות. ענה לו הרבי כי לא רצה להפריע לשיעור גמרא של הרב טייץ שמשודר ברדיו!

בר"ח חשון, דיבר הרבי עם ד"ר ווייס על רצונו לפצות את החסידים על אירועי שמח"ת, ובכוונתו לערוך התוועדות מיוחדת עם כוס של ברכה. הרבי רצה לעשות זאת כבר בהתוועדות י"ט כסלו, אלא שהרופאים ביקשו מהרבי לדחות זאת לזמן מאוחר יותר. ואכן בזאת חנוכה הפתיע הרבי את קהל החסידים, חברי המזכירות וצוות הרופאים, וקיים התוועדות מיוחדת ובסיומה חילק לכאו"א כוס של ברכה. ובנוסף לזה קיים התוועדויות עם חלוקת כוס של ברכה בעוד 5 הזדמנויות במשך השנה! מלבד החלוקות הרגילות שבכל שנה. גם בהתוועדות מוצש"פ נצבים חילק הרבי כוס של ברכה ואמר שזה בתור השלמה. בס"ה חילק הרבי בשנה ההיא 10 פעמים! (על הקשר דכוס של ברכה למשיח – ראה שיחת ש"פ תשא תשמ"א, אודות כוס של ברכה דלעת"ל, וענינה – גילוי הקשר העצמותי של הקב"ה וישראל שלמעלה מתומ"צ, התקשרות עצם בעצם. ובשיחת אחש"פ תשמ"ו נתבאר שכוס של ברכה מרמז על החידוש בגילוי פנימיות התורה שע"י משיח צדקנו).

משום מה השתרש אצל החסידים שהרבי חגג בזאת חנוכה התוועדות-סעודת הודאה… אבל נראה שזו הייתה התוועדות השלמה לשמח"ת [כמבואר גם בהתוועדות דזאת חנוכה תשל"ח, אודות הקשר דחג הסוכות לימי החנוכה, וזאת-חנוכה הוא כנגד שמע"צ ושמח"ת. ובמיוחד שזאת חנוכה הוא ספירת המלכות (ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע קט ואילך) וקשור במיוחד עם הרבי שהוא ספירת המלכות], להמשיך שפע ברכה והצלחה לכלל ישראל, והשלמה זו נמשכה לאורך כל השנה, כנ"ל!

הרבי לא רצה שיביאו מכונת רנטגן בכדי לא להגביר הפחד אצל אנ"ש ברחבי תבל. ובכו"כ מהטיפולים הרפואיים שהוצעו התחשב הרבי איך ישפיע הדבר על החסידים!

כמו כן הורה הרבי להסיר השולחנות שחסמו את העוברים ושבים על המדרכה ממול חדרו הק', בכדי לא להפריע למנוחתו של הרבי. הרבי נגש לחלון, וכשראה שהדלת הראשית של 770 נעולה – הורה לפתוח הדלת. ובהמשך אף שאל למה הוא לא שומע את הקול תורה בזאל, ואמר שהרעש לא מפריע לו. גם ביקש להוציא את כל המכונות הרפואיות שעמדו בגן-עדן התחתון, שנראה כבית רפואה, ואם לא יוציאו – הוא לבד יוציא אותם!

בכלל הרופאים ניצלו את שהותם אצל הרבי וביקשו לדעת את חוו"ד בעניינים רפואים, כמו, למה היהודים סובלים במחלות הקיבה. הרבי הסביר שזה בגלל שלא שומרים כשרות… וביקש שהרופאים יעשו ע"ז מחקר רפואי ולפרסם התוצאות.

כמו"כ הרבי העיר לד"ר טישהולץ (בכ"ח חשון) על מחקר רפואי שהביא לרבי, למה הרופאים משתמשים במונחים יוונים ולטיניים ולא בשפת האנגלי, להבנת כולם. הרבי הסביר שזה ההבדל בין חרטומי מצרים למשה רבינו שהביא התורה לכל ישראל. ולהבדיל גם הפרוטסטנטים הבדילו עצמם מהקאטולים, בכדי שיוכלו לומר תפילותיהם באנגלית, ואמריקה נחשבת פרוטסטנט.. הרי בודאי שהרופאים צריכים לכתוב מחקריהם באנגלית שכולם יבינו. הרבי ביקש מד"ר טישהולץ שישפיע בנידון.

אח"כ שאלו הרבי מה משפיע על הלב יותר לחץ פיזי או לחץ רגשי כדיבור. הרבי אמר שזה נוגע לפועל בקשר להתוועדות י"ט כסלו, האם כדאי לדבר מהחדר או להתוועד עם הקהל בבהכנ"ס, הרבי שאל מה קל יותר על הלב. ד"ר טישהולץ שאל מה רוצה הרבי. ענה הרבי שהוא רוצה להתוועד…

בי"ב חשון אמר הרבי לרופא שנגמרה תקופה של ג' שבועות והוא רוצה לחגוג, הרופא הציע לעשות בדיקה עם המוניטור. אמר לו הרבי זה לא חגיגה… אלא שרוצה לרקוד. הרופא נבהל ואמר שעדיין מוקדם, אמר הרבי אני לא מתכוון לפועל אלא תיאורטית, שהרופאים יסכימו שהוא כבר יכול לרקוד, גם למחרת התעניין הרבי אם כבר דיבר עם צוות הרופאים ע"ז.

בכ"ב חשון מסרו ר"א חיטריק ור"א שם טוב בג"ע הת' לרבי שני ביכלאך כתי"ק של רבותינו נשיאינו שהגיעו מוורשה, הרבי הודה להם מאוד. לאח"ז הרופאים בדקו ומצאו שדפיקות הלב מהירות יותר, הרבי אמר להם שזה בגלל ההתרגשות מקבלת הביכלאך…

יש לציין, שביכלאך כתבי-יד אלו הם קבוצת הביכלאך הראשונה מספריית אדמו"ר הריי"צ שהגיעה לרשותו ולבעלותו הבלעדית של הרבי ללא שום ערעור! שהרי לספרייתו של אדמו"ר הריי"צ לא הייתה לרבי גישה חופשית עד למשפט הספרים.

בכ"ח מרחשון יצא הרבי לראשונה מ-770 לספרייתו לראות את הכתי"ק של רבותינו נשיאינו שהגיעו מהשבי בוורשה (הרבי לא רצה שהבחורים ידעו מזה ויעמדו בחוץ לראות…), מהתבטאותו של הרבי על יחסו לכתבים אלו שהם חלק מחייו, ועל השמחה הרבה מחזרתם מהשבי לחיק המשפחה, אין ספק שהנח"ר מביקור זה בוודאי הביאה לחיזוק בריאותו הק', וכפי שהרבי אכן התבטא בסיום הביקור בפני הרופא שהוא בהתרגשות רבה… ואכן ביום שלאח"ז הוא הלך לראשונה לביתו.

מעניין שבתחילה, תכנן הרבי ללכת לספרי' עוה"פ למחרת לעיין בכתבים, אבל למחרת בבוקר אמר הרבי לריל"ג שהוא מבטל את הביקור, ובמקום זה יגיה השיחות שאמר במוצ"ש ושישתדלו להדפיס לפני ש"ק! שוב רואים את מסירותו של הרבי לכלל ישראל שגוברת על הנח"ר האישי שלו מהכתי"ק!!

גם בכ"ח כסלו שאז נסע הרבי, לראשונה מאז שמע"צ, לאהל הק' לאחר הליכתו למקוה, וכידוע הרבי לא אוכל לפני נסיעתו לאהל. כשחזר מאהל הכניסו לרבי להגהה את השיחה שאמר בנר ב' דחנוכה, למרות המאמץ הרב ביום זה, הרבי הגיה מיד את השיחה, בכדי שיוכלו לנצלה מחר למבצעים!

לפני חזרתו לביתו התנגד לעצת הרופאים להביא הבייתה את מכונת בדיקת הלב, לבדוק את הרבי שם. ואמר שהבית איננו בית רפואה! ושם הרחוב הוא – פרזידנט, ולא פיישענט….

כשדובר מתי יחזור הרבי לביתו, אמר הרבי – ביום חמישי בלילה, כי הוא רוצה שזה יהי' כבר בר"ח כסלו! ויומתק ע"פ מה שכתב הרבי (בא' כסלו תשכ"א) למו"ה יצחק שניאורסאהן, בקשר למצב בריאותו: "ובפרט אשר נכנסנו בחדש כסלו, חדש ההצלחה לבני המשפחה, מתחיל מהראשונים".

הרבי לא רצה שהבחורים וקהל רב יהיו בעת שיוצא לביתו, ולכן שלל את הצעתו של הרופא על ההליכה לביתו בשבת כי אז יהי' כמו הפגנה (כוונתו לקהל הגדול שיתאסף), וכידוע – הרבי אמר – שהוא מתנגד להפגנות, כולל הפגנות של שלום…

בי"ט כסלו אמר הרבי לד"ר וייס שבקשת הרופאים שילך בחוץ במשך היום לחיזוק בריאותו לא מוסיפה לו כלום, וחיזוק בריאותו תהי' ע"י שהרופאים ירשו לו לעשות מה שרוצה: התוועדויות בלי הגבלה והליכה לאהל!

כך גם כתב הרבי לר' ראובן דונין (אג"ק ח"ל ע' פח) ולר' חיים גוטניק שמילוי השליחות וההתעסקות במבצעים מחזקת את בריאותו.

ובשיחת כ"ד טבת תשל"ח (לקו"ש חכ"א ע' 275) אומר הרבי מפורשות: רואים בפועל שאהבה ויראה אמיתיים פועלים על בשר הלב כפשוטו, ואדרבה, על ידי זה נעשה הלב בריא יותר, כיון שהוא ממלא את תפקידו להיות דירה לו יתברך!

ואכן, בנר ב' דחנוכה, הרבי עמד על רגליו בבית הכנסת הגדול סמוך לדלת הכניסה כשעה וחצי, וחילק דמי חנוכה לאנשים נשים וטף. לאחר החלוקה בדק הרופא את הרבי והראה שהכל כשורה, הרופא שאל את הרבי איך הוא מרגיש. הרבי: מעולם לא הרגשתי כל-כך טוב!

[להעיר שלפני החלוקה הסביר הרבי טעם חדש למנהג חלוקת דמי חנוכה – להיותה מזרזת את הגאולה!

באגרות קודש כרך לא ע' כו, מגלה הרבי טעם פנימי לחלוקתו דמי חנוכה, ש"על ידי נתינה זו מדגיש שמתקשר עמו בקשר נפשי, על דרך "ונפשו קשורה בנפשו"!].

*

לאחר ההתוועדות המיוחדת כתב ר' אברהם העכט מכתב מיוחד לרבי, בקשר למצבו הבריאותי של הרבי בין השאר הודה על זכותו להשתתף בהתוועדות, על מכתבו כתב הרבי: "ראה הקדמת הזהר".

בהקדמת הזהר מובא בארוכה סיפור נפלא של ר' חייא שלא קיבל את הסתלקותו של רשב"י, ואמר שחי הוא וביקש לראותו, לאחר תעניות רבות זכה לעלות ולראות את הרשב"י בהיכלו, ובנתיים הגיע מלך המשיח להיכלו, וכשראה את ר' חייא הוא שאל מה עושה כאן בן אדם מעוה"ז, ורשב"י הפליא במעלתו, אמר לו המשיח א"כ ישאר ר' חייא כאן בהיכל, ענה הרשב"י ניתן לו עוד זמן לחיות בעוה"ז. וסיים ר' חייא אשרי חלקו של רשב"י שזכה לכך, עליו נאמר הכתוב להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

וכנראה הציון לסיפור זה הוא רמז על התקופה שלאחרי שמח"ת תשל"ח.

יש לציין, שבהתוועדות די"ט כסלו תשל"ח וההתוועדויות שלאח"ז ערך הרבי סיום על ששה סדרי משנה, וביאר בארוכה גם את הפסוק "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", ונקודת ההדרן היא – שהתכלית הוא בירידת הנשמה למטה דוקא ובעבודתה בפועל להשלים הכוונה דלעשות דירה לו יתברך בתחתונים, ורק עי"ז מגיעה הנשמה לתכלית העלי', שהיא "להנחיל אוהבי יש" – חיבור הנשמה עם עצמות אין-סוף (בשיחה שם הביא גם את פירוש הקדמת הזהר הנ"ל על הפסוק!).

גם בהתוועדות דמוצש"ק נח שלפנ"ז, ביאר הרבי הטעמים המובאים בקבלה וחסידות בסיבת בריאת עוה"ז התחתון: א) בגין דישתמודעון בי', ב) לגלות שלימות כוחותיו, ג) הטעם האמיתי – נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. ונתבאר שם שבכדי להשלים כוונה זו (דכל ג' הטעמים) הוא ע"י ירידת הנשמה למטה ופעולתה בפועל בעולם הזה דוקא.

והרי 'צדיקים דומין לבוראם', ויש לומר שבשיחות הנ"ל הרבי גם מרמז על אופן עבודתו הק' לאחר שמח"ת. ובהקדם:

כיוון שכל מאורע אצל רבותינו נשיאינו הוא בהסכמתם (ראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' שכד), הרי לא שייך לומר שההגבלות ממצבו הבריאותי של הרבי הי' העלם והסתר אצלו. רק להיות שעיקר ענינו של הנשיא שהוא רוען ונשיא ישראל (ראה סה"מ שם), לכן ההעלם וההסתר דהמאורע שהי' בנוגע לחסידים וכלל ישראל, שלא זכו לראות את פני קדשו, בבחינת והיו עיניך רואות את מוריך בתפילות וההתוועדויות, הוא גם העלם אצל הנשיא. ולכן בהגאולה מהמאורע, כשהחושך נהפך לאור, נעשה יתרון האור גם אצל הנשיא!

[להעיר, שבשבת הראשונה לאחרי שהרבי הלך לביתו הוא ביקש מד"ר רעזניק לתת קידוש, באומרו: בקידוש הרי מנגנים ורוקדים!]

טעם הראשון לבריאת העולם הוא, בגין דישתמודעון בי', כל-זה בא לידי ביטוי ע"י ריבוי ההתוועדויות, הגהת לקו"ש בלי הפסק, בנוסף להגהת השיחות שאמר בשבועות הראשונים לאחר שמח"ת, והחל משנת תשמ"ז הגיה גם השיחות שאמר בהתוועדויות במשך כל השנה. פתיחת מכון להדפסת כל כתבי תורת החסידות דרבותינו נשיאינו. והבאת מעיינות החסידות עצמם לכל מקום, באמצעות הדפסת התניא בכל המדינות.

טעם השני הוא לגלות שלימות כוחותיו. ובהקדם: אצל רבותינו נשיאנו במצבים דומים, הי' הפסק באמירת דא"ח והפצת המעיינות ועסקנות הכלל, וכביאורו של הרבי (לקו"ש חכ"ה ע' 219): "מה הזית הזה כשכותשים אותו הוא מוציא שמנו", שבעת הכתישה אינו זית ואינו שמן. אצל הרבי, לא רק שלא הפסיק לרגע מעבודתו והשפעתו הק', אלא אדרבה עוד הגביר ביתר שאת ויתר עז! וכפי שכתב במכתביו לאלו ששיגרו את איחוליהם: "בחסדי ה', רופא כל בשר ומפליא לעשות, ובזכות תפלת רבים שעמדה לי, הוטב מצב בריאותי, ותהלה לא-ל המאזרני חיל להמשיך בעבודתי".

כל זה בא לידי ביטוי בהנהגתו הנפלאה בימים ובשבועות שלאחרי שמע"צ, כנ"ל. ובעיקר – בהשפעתו של הרבי על כלל ישראל ועדת החסידים במשך השנים שלאח"ז, שהיתה באופן רחב יותר: במיוחד ע"י הוספת המבצעים והתקנות הק', והקמת בתי חב"ד בכל רחבי תבל, והפצת ז' מצוות ב"נ לכל עמי הארץ. מלחמת ה' על שלימות העם, התורה והארץ, מעמד חלוקת הדולרים והקונטרסים, שבמעמד זה נתן הרבי האפשרות לרבבות אלפי ישראל ולכל עמי הארץ להתקשר עמו ולקבל השפעותיו וברכותיו, אנשים נשים וטף.

וכל זה מוליך למטרה אחת ויחידה, שהוא הטעם האמיתי לבריאת עוה"ז: לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ועל זה היא השליחות היחידה והמבצע האחרון והעיקרי – מבצע משיח: להכין כל העולם כולו לקבלת פני משיח.

בי"ט כסלו לפני ההתוועדות נכנס ר' שלום העכט לחדרו של הרבי והביא את חבילת הדולרים לחלוקה לטנקיסטים. אמר לו הרבי: חדש ימינו כקדם מיט א [= עם] שמחה גלוי' און א הוספה. ר' שלום העכט אמר: כל העולם אומר שהרבי משיח. ענה הרבי: משיח קומט באלד!

ויש לומר, שבר"ח כסלו תשל"ח, נתגלה שלב פנימי ונעלה יותר בהתקשרות בין הרבי לחסידים, בד"כ מבואר שהתקשרות היא ע"י לימוד תורתו וקיום הוראותיו של הרבי. אך בתשל"ח התגלה הקשר העצמי של רבי וחסידים – הענין ד"להנחיל אוהבי יש" כנ"ל. וכפי שהרבי בעצמו גילה בשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב, שבר"ח כסלו הוא לידת והתגלות עצם מציאותו של משיח, שלמעלה מכל ה' הדרגות דנר"נ וחי' יחידה שבנשמה, ורק לאח"ז באה התגלותו לעין כל ע"י פעולותיו.

*

מכל הנ"ל רואים שהרבי חוגג את ר"ח כסלו: א) החלת תקופה חדשה בהנהגתו הק' ובהפצת תורת החסידות, ושלב חדש ועצמי בהתקשרותו אל כל אנשי הדור, ב) יום של גאולה, ג) יום שבו הוא לידת והתגלות עצם מציאותו של משיח. אלא שהחסידים לא תפסו את עומקו של יום וחגגוהו רק כיום של הודאה…

תהליך רפואתו האל-טבעית והנהגתו הפלאית וחייו הק' של הרבי בהמשך לאירוע הבריאותי בתשל"ח, הוא גם מורה דרך איך צריך להיות המבט החסידי לחייו הגשמיים והנצחיים של הרבי גם לאחרי ג' תמוז תשנ"ד, וכדבריו המפורשים של הרבי בתקופת משפט הספרים שחיי הצדיק נצחיים הם גם בגשמיות העולם. וכאשר חוגגים את ר"ח כסלו הוא לא רק על הנסים בתשל"ח, אלא החגיגה והשמחה היא גם ביטוי לחייו האמיתיים והנצחיים של נשיא הדור.

ויומתק ע"פ המבואר בשיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ג, אודות יחודיותו של חודש כסלו לגבי כל חודשי השנה (כולל תשרי וניסן), שמודגש בהם ענין הנצחיות! כיון שבחודש זה חלים ימי החנוכה, שאין בטלין לעולם.

ובזה יומתק מה שהרבי רצה שהליכתו לביתו לראשונה תהי' כבר בר"ח כסלו, להיותו קשור עם נצחיות!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד