"ילד כאפות במזרח התיכון" • מנחם ישראלי

מנחם ישראלי

רוצים להבין מהו "ילד כאפות"?

אז הנה לכם סיפור אישי.

נער הייתי, ילד כאפות עמנואלי, וזה סיפורי:

לבית חבד"י נולדתי, ובו גדלתי וחונכתי.

אבי ע"ה גדל בבית ספרדי טוב, ברבות הימים, מתי שהוא באמצע שירותו הצבאי הוא נפגש בחבדניקי"ם והחליט להתחזק בתורה ומצוות ובחר בדרך של חסידות חב"ד בהנהגתו של הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח, תקופה הוא למד בישיבת כפר חב"ד, ועוד תקופה הוא למד בישיבת "הדר תמימים" של הרב זעליג זמרוני ציק ע"ה.

בילדותי לא היה בית ספר חב"ד לבנים בעמנואל, ולכן הורי שלחו אותי למוסד תורני אחר שהיה בעמנואל. בכיתות הנמוכות היו עוד כמה ילדים חבדיי"ם בכיתה, אך ככל שגדלנו, החבדיי"ם התפזרו למקומות אחרים ונשארתי אני לבדי, חבדני"ק בודד, בבית ספר ממש ממש לא חבד"י.

הימים היו בתקופה שלאחר ג' תמוז תשנ"ד, חסידי חב"ד רבים לא קיבלו את המשמעות הפשוטה של ג' תמוז, וטענו בלהט שהרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח והוא חי וקיים. רבים רבים מחסידי חב"ד המשיכו וממשיכים עד עצם היום הזה לשיר "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

העולם החרדי דאז לא הסכים לקבל את הרעיון של הזרם המשיחיסט'י "חי וקיים" וכו', והנוער החרדי היטיב ללעוג ולקלס את החבדניקי"ם אפילו באמצע רחוב.

ואני ילד חבד"י, מחונך בחיידר תורני לא חבד"י, אינני יודע הרבה בענין של "יחי". אבל כמובן ופשוט, הייתי מושא לעגם של הילדים בכיתה, ילדים הם לא רעים, אבל לא תמיד הם מודעים לסבל ולעלבון שהם גורמים לאחרים, וכך היו צוחקים בנוכחתי על חבדניקי"ם-משיחיסטי"ם ואפילו על הרבי בעצמו.

ואני, חסיד של הרבי, הרבי שלי, הרבי היקר מכל, וככה צוחקים עליו… מפעם לפעם היתה מתפתחת תגרה עם אחד מהילדים שהגדיל ללעוג ולצחוק, ואז כמובן כל הילדים החמודים תופסים צד, וכמובן לא בצד של החבדני"ק…

התוצאה היתה עגומה ביותר, ביריון אחד משכיב ילד על הריצפה, הזאטוט מנסה להלחם בכל כוחו, אבל שאר הילדים מתעללים עוד קצת בעלוב הזאטוט שחוטף מכות. וכך כל ילד בתורו מחטיף עוד קצת למסכן האומלל החבדני"ק.

מיותר לציין שהמלמדים עמלו רבות לחנך את הילדים, ומיותר לציין שהרבה מהילדים המתוקים הללו (ואולי אפילו כולם) הגיעו וביקשו סליחה, כל אחד בתורו. האחד לפני יום הכיפורים, השני בסיום שנות הלימודים היסודי, והיו כאלה אפילו לאחר שנות הישיבה ואחרי החתונה שבאו לבקש סליחה.

אבל לא אני הענין, כל זה סיפרתי כדי לשֹבר את האוזן, מהו ילד כאפות? וכמה כיף להחטיף לו? או לפחות להבין את גודל התענוג להיות חלק ממקהלת המעודדים במנגינות שונות ומשונות "חבדניק נקניק" "יאלה מכות יאלה" "לא ראינו קטשוף" (דם) ועוד שלל שירי הילדים במצבים כאלה.

א קיצור: ילד אחד מסכן, מול כל הצופים המאושרים ועוד כמה ביריונים.

וזה בדיוק סיפור האומללות של מדינת ישראל.

עמית סגל מעלה תהיה רבתית בטלגרם:

התובע הכללי בהאג מבקש צו מעצר נגד נתניהו, גלנט…

וזה כשמאות משאיות נכנסות כל יום לראשונה בתולדות מלחמות העולם.

ובכן, מר עמית סגל. הנה ההסבר לתהייתך.

מדינת ישראל בחרה להיות "ילד כאפות" אבל לא כמו אותו ילד בבית ספר תורני, אלא במזרח התיכון ובג'ונגל העולמי.

בחרנו להביא הנה מחבלים באוסלו.

בחרנו למסור להם את עזה ויריחו תחילה.

בחרנו בהמשך לתת להם את חברון.

בחרנו לברוח מכל רצועת עזה ולהשאיר אותה לחמאס.

בחרנו להלחם רק בטילים המטפטפים עלינו (באמצעות כיפת ברזל) במקום להלחם בחמאס.

בחרנו לכבות שריפות, במקום להלחם בעזתיים מפריחי הבלונים (בלוני התבערה למי שזוכר).

והנה, הילד כאפות שוב אוכל כאפה ביום חגו הנעלה, שמחת תורה.

ומה בחרנו? לציית בית הדין האגגי. ולהכניס מלא מלא סיוע הומניטרי.

כאילו אנחנו רק מחכים שיבוא עוד אנטישמי ויצחק עלינו בבוז עוד קצת.

והם – האנטישמיים – לא מכזבים ולא מפספסים שום הזדמנות.

אנחנו לא מפספסים להיות "ילד כאפות" (אתם זוכרים שנתניהו התקשר לארדואן כדי להתנצל על סיפור ה"מרמרה").

והאנטישמיים מריחים זאת ולא מפספסים לבוא ולעקוץ עוד קצת, ולפחות לפחות להיות מלהקת המעודדים באוניברסיטאות השונות ברחבי הגלובוס.

זה הטרגדיה של "ילד הכאפות מהמזרח התיכון".

וראה זה פלא, דווקא כאשר אנחנו פתחנו במתקפה, במלחמת ששת הימים, הפתענו את אוייבינו, והכנו אותם שוק על ירך. דווקא אז כל העולם כיבד אותנו.

ודווקא עכשיו, כאשר אנחנו מתנקנקים ומתייפיפים ומתחנחנים בעיני אומות העולם, דווקא עכשיו הם בזים לנו במלוא פה ומבקשים צו מעצר בינלאומי.

האם הפעם מדינת ישראל תפיק את הלקח? ימים יגידו.

מסקנה לסיום, ובגאוה, ובראש מורם:

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"

כי רק ככה יכבדו את איש המאמין.

ארץ ישראל שלנו, כי כך החליט בורא העולם.

הפסקת סיוע הומניטרי באופן מוחלט.

כיבוש מלא של רצועת עזה.

הריגת כל חמאסניק באשר הוא.

גירוש תושביה תומכי החמאס.

והתיישבות יהודית בחבל עזה.

כי רק כך יכבדו את עם ה'.

**

אי אפשר שלא לציין את הנסים הגדולים שהיו אתמול, כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו החליט לטפל בנשיא איראן – ראיסי.

הרבי שליט"א מליובאוויטש הורה לפרסם את הנסים, ולהודות ולהלל לשמו הגדול.

הטור אורח חיים (סימן נו) מסביר מהו קדיש? "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", זה הולך על מללמת גוג ומגוג כאשר הקב"ה יתגדל בעולמו, ויטפל בכבודו ובעצמו בכל שונאי העם היהודי.

וה יהיה באופן שכולם יראו שזה יד ה'!!!

במלחמת העצמאות, מבצע קדש, ואחר כך בששת הימים, הפוליטיקאים שלנו התגאו בצבא המוצלח שלנו, בטכניקות, במטוסים ב"כוחי ועוצם ידי".

היום, חצי שנה לאחרי "טבח שמחת תורה", כאשר צבא של טנקים ומטוסים, כיפות ברזל וטילים מדוייקים, ולא מצליחים לחסל זעקת "אללהו אכבר" של כמה עכברים במחילות שבעזה.

היום כבר מבינים טוב יותר, שלא בכוח הטנקים ננצח, רק בכוח האמונה. צריך טנקים, צריך מטוסים, אבל בלי אמונה זה לא יעבוד, כי בלי אמונה, צריך אישור מביידן ובית הדין האגגי על כל פעולה…

אתמול ראינו הצצה קטנה לאמונה, הקב"ה התגלה על האומה הפרסית, וזה רק הפרומו.

ככל שתגבר האמונה, כך יגדלו הנסים.

סיכוי טוב שתתפתח שם מלחמת אזרחים פנימית (בדומה למה שהיה בסוריה) ומכאן תצמח הישועה לעם ישראל.

כך הכריז הרבי נביא דורנו:

בדור הגאולה הננו.

אוטוטו,

ומשיח כבר פֹה.