פורים קטן – גמר קבלת התורה דתורת החסידות

הרב שלום יעקב חזן, חבר מערכת 'אוצר החסידים'

בפורים קטן, תרנ"ז, שהה אדמו"ר הרש"ב נ"ע במוסקבה. הרבי נ"ע נסע למוסקבה לרגלי חלישות בריאותו לעסוק ברפואתו (אג"ק ח"א ע' קפה), הפרופסורים אמרו לו אז שנותרו לו רק מספר חדשים לחיות (לקו"ש ח"ד ע' 1324)!

גם בנו הרבי הריי"צ חלה אז, כפי שכותב הרבי נ"ע במכתבו, מי"ד אד"ר, פורים קטן, תרנ"ז, לגיסו הר"מ הארנשטיין (שם): "בראשית בואי לפה התחילה הטרדא בדבר ב'[ני] שיחי' הידוע לכם, וד' שבועות בכל-יום באו ב' ד'[קטורים] וישבו כמה שעות". 

הרבי כותב ביומנו (ע' רכד) מה שסיפר לו הרבי הריי"צ:

"בשנת [תר]נ"ז היינו במוסקבא, שאז היתה האפעראציא [= הניתוח] אצלי. סבלתי אז יסורים גדולים, עד שקרחו כל שערותי, אבל לא הוצאתי אנחה אחת. ובתור פיוס הי' אומר כ"ק אדמו"ר נ"ע דא"ח בשבילי".

בהמשך לאירועים אלו כתב אדמו"ר הרש"ב לגיסו את המכתב, ותוכנו ביאור כוונה העליונה בנסיונות הבאים על האדם שעל ידי זה באים לגילוי אור אין סוף שלמעלה מלבושי הטבע. 

בהמשך לזה אמר הרבי נ"ע את המאמר הידוע ד"ה "וידעת מאסקווא – תרנ"ז" (המאמר שהי' חוזר מזמן לזמן לטהר האויר (ראה סה"מ תרנ"ט ע' רכד)), ותוכנו ביאור ענין יחוד שם הוי' ואלקים – כח הגילוי וכח הגבול והצמצום שבאור אין סוף שכולא חד, והכוונה העליונה בנסיונות הבאים על האדם. וכפי שכותב הרבי (שם) המאמר הוא ביאור על המכתב – נראה לכאורה שיש שייכות בין אמירת המאמר לפורים קטן!

בקשר למאמר מיוחד זה אומר הרבי (סה"ש תש"נ ח"א ע' 263 (הערה 28)): "וידעת – מאסקווא" (על שם עיר גדולה של אומות העולם, בעת שהיו צוררי יהודים)! כי אמירת מאמר חסידות (גילוי פנימיות התורה)  ב"מאסקווא" – מדגיש ביותר היחוד דהוי' ואלקים, שרש הדין והצמצום, גם בהתחתון ביותר, על ידי זה נתברר המקום (בשעתו), שסוף-סוף יתבטל ההעלם וההסתר של מאסקווא ושל המדינה בעת ההיא.

בשנה ההיא, אף יסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ובהמשך כרת ברית עם התמימים (בשמח"ת תרס"א) וגייסם למלחמת בית דוד ללחום נגד אלו שחרפו עקבות משיחך [יש לציין שכמה ימים לפני הקמת הישיבה התקיים הקונגרס הציוני הראשון! בבחינת זה לעומת זה…]. 

בפורים קטן תרפ"ז – שלושים שנה לאחר זה, הי' מאורע היסטורי במוסקבה (כלשונו של הרבי – אג"ק חל"ג ע' קט). אדמו"ר הריי"צ נסע אז למוסקבה לרגלי עבודתו הקדושה בהחזקת והפצת היהדות ברחבי רוסיה, וערך שם התוועדות מיוחדת לבחורים הלומדים במסגרת "תפארת בחורים".

בהתוועדות המיוחדת הורה הרבי הריי"צ, שכל אחד מהם ישפיע על חבריו ומכריו ויעשה סביבה של תורה ומקבלי עול מלכות שמים במסירות נפש, ולעמוד בכל תוקף עוז נגד היעווסקציא ומפירי הדת.

 למחרתו אמר הרבי הריי"צ – בנוכחותם של חברי היעווסקציא – את המאמר הידוע – ד"ה וקבל היהודים.

הרבי הריי"צ מתאר ברשימה מימים ההם, את המצב המסוכן שהי' שרוי בו, שכל הזמן הוא הי' תחת מעקב של המשטרה החשאית (ראה סה"ש תרפ"ז ע' 128 ואילך, וראה גם מכתב אחד העסקנים על התקופה ההיא – סה"מ תרפ"ז ע' רפח ואילך). 

בהמשך לזה בהתוועדות פורים תרפ"ז, תבע הרבי הריי"צ מהחסידים שימסרו את נפשם בפועל ממש על חינוך הילדים, ותבע מהם למסור את נפשם – שיקפצו לתוך האש אבל לא ימסרו את הילדים לחינוך הקומוניסטי! 

ויש לומר שעל-דרך המבואר שבימי הפורים היתה גמר קבלת התורה, שהרי במתן-תורה כפה עליהם הר כגיגית, וקבלת התורה היתה מצד התגלות האהבה העליונה מלמעלה. ודוקא בימי הפורים – קיימו וקבלו בני ישראל את התורה, למרות שמצבם הגשמי והרוחני הי' בתכלית השפלות דחושך הגלות, מסרו נפשם בפועל על קיום התורה ומצוותי'. 

על דרך זה יש לומר, בדרך אפשר, בנוגע למתן-תורה דתורת החסידות, שבימי הפורים – פורים קטן ופורים תרפ"ז – היתה גמר קבלת התורה דתורת החסידות (ראה גם שיחת ש"פ בלק תשמ"ה. סה"ש תשמ"ז ח"ב ע' 459 הערה 36 בהמעלה ד"קיימו וקבלו" בתקופת י"ב תמוז לגבי ימי הפורים) –

אם כי מתן-תורה דתורת החסידות ותחילת התגלות תורת החסידות היתה ע"י רבינו הזקן, שמסר נפשו על זה, בישבו במאסר, אבל גילוי החסידות בעולם הי' באופן של מלמעלה למטה. ואכן ראינו שלאחרי הסתלקות אדמו"ר המהר"ש, כשהרבי הרש"ב מיאן במשך כמה שנים לקבל את הנשיאות, בתקופה ההיא הייתה חורבן ליובאוויטש, למרות שתורת החסידות הייתה נגישה לכולם, אבל לא הייתה בגלוי המשכת האמונה בפנימיות בישראל מה"רעיא מהימנא" בתקופה ההיא! ואכן בפועל הייתה אז נשירה גדולה מהיהדות והחסידות כידוע.

אך לאחר שאדמו"ר נ"ע קיבל על עצמו את הנשיאות ובמיוחד ביסוד ישיבת תומכי-תמימים ובאמירת מאמרי החסידות שלו כנ"ל, התגלתה מעלתם של תלמידי תומכי תמימים, שנתייסדה בתרנ"ז, בעומדם בחזית מלחמת הדת, במסירות נפשם בפועל על קיום והפצת היהדות והחסידות, ובמיוחד נגד הגזירות והרדיפות בתקופת הקומוניסטים, בראשות נשיא הדור – אדמו"ר הריי"צ, ולכן דווקא אז הייתה גמר הקבלה דתורת החסידות בשלימות.

ועל-דרך ההבדל בין משה רעיא מהימנא שהמשיך דעת באלקות שעל ידי זה באה האמונה בפנימיות לכל אנשי דורו, ומרדכי שהביא את האמונה דבני ישראל בדורו שתהי' באופן דמסירת נפש. כיון שבזמן מרדכי הוצרכו למס"נ בפועל, לכן נתגלה אז הענין דרעיא מהימנא עוד יותר מבמשה רבינו (ד"ה ואתה תצוה תשמ"א). 

עד"ז יש-לומר בדרך אפשר שאדמו"ר הרש"ב נ"ע, הרמב"ם דתורת החסידות, המשיך דעת באלקות לכל אנשי הדור, ע"י מאמריו בתורת החסידות, שהביא את הענינים העמוקים דתורת החסידות בהבנה והשגה דשכל האדם כעניינים מוחשיים ממש (לקו"ד ח"ב שה, א). ואדמו"ר הריי"צ גילה את כח המס"נ בכל אנשי דורו, כיון שרק אז הוצרכו למס"נ בפועל].

להעיר שהפעם הראשונה שהרבי הריי"צ אמר מאמר בהתחלה זו – וקבל היהודים, בקשר לימי הפורים, הי' בפורים קטן תרפ"ז!

ובזה קשר נוסף בין המאמר "וידעת מאסקווא – תרנ"ז" ויסוד ישיבת תומכי-תמימים בשנה ההיא, עם התקופה והמאמר ד"וקבל היהודים – תרפ"ז", שאז נתגלה מעלתם של התמימים, חיילי בית דוד, שהרבי נ"ע כרת ברית עמהם להתגייס למלחמת בית דוד, שעמדו במשך עשרות בשנים בחזית המלחמה על קיום היהדות והחסידות בברית המועצות, ועד לאחרונה – ששלוחי הרבי עומדים במסירות נפש בראש מצילי יהודי אוקראינה.

אחר-כך נמשך הבירור דמדינת רוסיה באופן שהם עצמם יגיעו סוף-סוף להכרה ויתחילו משם להרשות לבני-ישראל להתנהג בחפשיות בכל עניני יהדות, וגם לסייע ביציאת היהודים ממדינה ההיא (ראה בארוכה שיחת ש"פ קרח תנש"א). ושלב עיקרי בזה הי' על-ידי הרבי מלך המשיח בהפלת הרודן סטלין ימ"ש, באמירת המאמר ד"ה על כן קראו לימים האלו פורים, בעת ההתוועדות דפורים תשי"ג (ראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קפח ואילך). 

*

ובזה יומתק, היחס המיוחד של הרבי למאמר וקבל היהודים תרפ"ז. בנוסף לזה כמה וכמה ממאמרי הרבי מיוסדים על מאמר זה: 

א) לקראת ימי הפורים תשי"א, מיד לאחר קבלת הנשיאות באופן רשמי, הדפיס הרבי מאמר זה (למרות שכבר נדפס ב"התמים" בשנת תרצ"ז). והמאמר ד"ה וקבל היהודים, שאמר הרבי בעת ההתוועדות דפורים תשי"א, מיוסד על מאמר זה!

ב) במאמר ד"ה כי תשא תשי"ז, שלושים שנה לאמירת המאמר, וקיבל היהודים תרפ"ז, אמר הרבי:

"מאמר זה צריך לעורר ולפעול על כל הזמנים, אצל כל בני ישראל, ובפרט אצל חסידים, את ענין ההשתוות והמסירת נפש, שלא לחשוב אודות עצמו, אלא להיות מסור לרצון העליון, במסירת נפש. וכאשר כל אחד יפעל ענין זה בעצמו, יהי' די בכך (וועט מען דערמיט אפקומען), והיינו, שיוצאים ידי-חובתו במסירת נפש בכח, ולא יהי' צורך במסירת נפש בפועל".

ג) בהתוועדויות של הרבי בפורים קטן, תמיד מדגיש הרבי את האקטואליות לדורנו בקשר עם המאורע דפורים קטן תרפ"ז! ובמיוחד יש לציין את השטורעם שעשה הרבי ביובל השלשים (תשי"ז), הארבעים (תשכ"ז) והחמישים (תשל"ח) לאמירת המאמר, תוך הדגשה (בפורים קטן תשמ"ו) אשר הענין דפורים קטן מודגש יותר בדורנו זה, לאחרי פורים קטן דשנת תרפ"ז. 

הרבי אף הדפיס את המאמר כמה פעמים במשך השנים והורה על לימוד המאמר, ביחד עם ההוראה מזה על כל הזמנים: (א) אשר משה רבינו, והאתפשטותי' דמשה שבכל דור ודור – מחזק את האמונה לכל אחד ואחת מישראל שתהי' בפנימיות. (ב) נשיא הדור מגלה בכל אחד ואחת הכח למסירות נפש, ובדורנו – לא להתפעל מהמלעיגים על הפצת התורה והיהדות ובמיוחד בחינוך העוללים ויונקים. 

(ג) כמו שבשעתו מרדכי בעצמו קיבץ כ"ב אלף ילדי ישראל ועוררם ונתן להם כח למסור נפשם ולמד עמהם תורה במסירת נפש וחיזק את אמונתם ובטחונם בבנין בית המקדש ובזכותם היתה הישועה וההצלה (ד"ה וקבל היהודים תשי"א). עד"ז הרבי מלך המשיח קיבץ בתשמ"א את רבבות ילדי ישראל תחת ארגון צבאות ה' למלחמת ה' ולהבאת הגאולה נאו! (ראה אגרת לצבאות ה' מב' אדר ב' ה'תשמ"א – אגרות קודש חל"ג ע' קלא). בתקופה ההיא אמר הרבי את המאמר הידוע ד"ה ואתה תצוה, בו מבאר את עבודתו של נשיא דורנו – לעורר ולגלות את האמונה והמסירות נפש שבכל אחד מישראל שמצד עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות, והם שבורים שנמצאים בגלות, ואינו מאיר גילוי אלקות כמו שהי' בזמן בית המקדש, ועי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד