דברי הרבי בקשר למצב הלא יציב בעולם

המצב הלא יציב בעולם

במכתב כללי, דבין יום הכפורים לחג הסוכות, ה'תשמ"א (לקמן – יא'נשא) כותב הרבי (תרגום חפשי):

למרות שאנו שרויים עדיין בגלות, כאשר "החושך יכסה ארץ", אורה של תורה אור, האור האמיתי המצוי אך ורק בתורה – "אין אור אלא תורה" – עדיין אינו מאיר במלוא המדה ועדיין לא החדיר את העולם ואת הנהגתו היום יומית, דבר המתבטא לפעמים אף בפועל – באשר ליחס אל היהודים, ואצל יהודים מסויימים – באשר ליחסם ליהדות.

. . אסור לעובדה זו של הימצאנו בגלות להפריע להכנות בשמחה לקראת זמן שמחתנו, ולא לשמחת יום טוב של החגים, שכולם הם "מועדים לשמחה", ובמיוחד חג הסוכות (כולל – חול המועד, שמיני עצרת ושמחת תורה) המצויין באופן מיוחד כ"זמן שמחתנו".

שכן עוד בהיותנו בגלות, "בארץ מצרים", הרי – "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם" אצל כל יהודי, בכל מקום בו קובע מושבו, שורר אור, מכל הבחינות והדבר נותן לו אפשרות לזרז עוד יותר את הגאולה, על ידי שיוסיף ב"נר מצוה ותורה אור", בלימוד התורה וקיום המצוות, ולזרז את קבלת פני משיח צדקנו.

וכאן מיתווספת עוד נקודה, שהיא גם עיקר גדול באמונתנו ותורתנו: בטחון בהשם, בטחון מלא ואמיתי בקב"ה, המנהיג את כל העולם כולו ומשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית.

. . הבטחון האמור, שיסודו הוא האמונה הפשוטה של כל יהודי, מאמינים בני מאמינים עד לאברהם אבינו ראש המאמינים, מאחד את כל בני ישראל,

. . הוא יוצר את "הקהל את העם" לאמיתו, כשהעם כולו נעשה קהל אחד ומציאות אחת, כי האמונה הפשוטה חודרת ומקיפה ומנחה את כל הענינים בהם הם שונים זה מזה (כפי שהם מנוים בכתוב): ישמעו, ילמדו, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

במכתב כללי מז' מ"ח, ה'תשמ"א (יא'שסג), מתייחס הרבי גם למצב בעולם (תרגום חפשי):

הרי רואים בגלוי שהעולם נע ונד ומזדעזע, מפעם לפעם יותר ויותר,

מאידך בני ישראל, "עם לבדד ישכון", הם, יחד עם זה, כפי שקראנו בפרשת וזאת הברכה בשמחת תורה – ברבים ובפרהסי' ובשמחה רבה: "וישכון ישראל בטח בדד גו', אשריך ישראל מי כמוכה, עם נושע בהשם, מגן עזרך".

ובמכתב כללי מיוחד מי"ג אייר (יא'תקג) מעורר הרבי, את "כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם":

מצב הרוחני והגשמי – בעולם כולו, בנוגע ליהודים ובנוגע ליהדות,

הלא יציב בכלל וההולך ומתדרדר ר"ל, השם ירחם ברחמיו הרבים,

בודאי אין דורש ביאור באריכות ואפילו – לא בקיצור, כי גלוי הוא עתה לכל, אפילו לאלו שעד עתה הרי מסיבות שונות ומשונות עצמו עיניהם ואטמו אזניהם משמוע ומראות את הנעשה סביבם – כולל בסביבתם ממש.

ואין צורך ולא זה המקום לכתוב אודות זה, שהרי, אדרבה, חובת כל אחד ואחת וזכותם לשמח את לב כאו"א והלוך ומוסיף בזה –

בהתוועדות דא' דר"ח אייר, ה'תשמ"א, האריך הרבי על המצב הלא יציב בעולם:

מעמד ומצב העולם עתה, הוא באופן כזה שמוכרחים שהקב"ה יתנהג עם כל אחד ואחת מישראל באופן ד"בעל-שם'סקע הנהגה". כמדובר כמה פעמים אז די וועלט שאקלט זיך [העולם מזדעזע], ובדרך הטבע הנה בכל יום המצב נעשה גרוע יותר.

מתרחשים בעולם מאורעות שאף אחד לא הי' יכול לשער שיהי' כן – "וסכסכתי מצרים במצרים", מצרים בישמעאל וכו', ו"מצפון תפתח גו'", וכיו"ב. אם היו לומדים תורה במקום לקרוא עיתונים, לא הי' פיזור הנפש ובלבולים וכו' מענינים אלו, אבל מאחר שקוראים עיתונים, רואים שבכל יום נוסף עוד ענין היפך הטוב, שביום שלפניו לא היו יכולים לשער שכך תהי' התפתחות הענינים.

מדובר אודות אנשים ומנהיגי מדינות שיש להם ציור אדם, רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכאילו בדעת ידבר, ואף על פי כן הנהגתם בפועל היא באופן פראי, לא באופן ד"ילכו מחיל אל חיל", אלא אדרבה, אין לך יום שלא מתחדשת בו אפשרות של מחלוקת ומריבה נוספת.

ורק בחסדו של הקב"ה – ש"לב מלכים ושרים ביד ה'" – מתנהלים הענינים למעלה מדרך הטבע.

במכתב הנ"ל מציע הרבי:

בכ"ז בודאי גם זה, מצב זה, לטובה בטוב הנראה והנגלה – ע"י שנתעורר ונוסיף בכל השייך לטוב האמיתי, אין טוב אלא תורה ומצוותי' ובמעשה בפועל כי המעשה הוא העיקר,

והשנה היא שנת הקהל – מדגישה ההכרח להקהל את העם האנשים והנשים והטף ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת, ובזעקך יצילוך קיבוציך.

והצעה למעשה בפועל – להקהיל לעתים תכופות, וימי סגולה בזה ה"ה ימי הקריאה בתורה, שהם גם ימי כניסה, ובפרט – כהוראות הרב מרא דאתרא או המדריך הרוחני וכו', כינוסי תורה שתהי' בתחלתם או בהמשך שלהם תפלה בציבור ונתינת צדקה ברבים – שלשה דברים שעליהם העולם (כפשוטו, וגם העולם קטן זה האדם) עומד וקיים,

בכל אסיפות או כינוסים באיזו תכנית ולאיזו מטרה שתהי' – להכניס בסדר היום אמירת דברי תורה, תפלה בציבור ונתינה לצדקה, וכמובן – בתור עיקר, שהרי המדובר בתומ"צ, שבשבילם נברא העולם והאדם וכל צבאיהם ועניניהם.

וכ"ז שייך גם בטף באופן המתאים להם, ובלשון הכתוב "על פי דרכו", ולכן גם מוכרח בנוגע לטף, עליהם נאמר אל תגעו במשיחי, הבל שאין בו חטא שבשבילם העולם מתקיים,

וברוב המקומות בטח בקל יותר לערוך זה בשבילם בבתי הספר בם לומדים.

ובקשה נפשית, בכל לשון של בקשה – לאחד את כבנ"י ועד – לאיחוד אמיתי מיוסד במצות תורת אמת ואהבת לרעך כמוך, ע"י קיום מצוה זו במעשה בפועל, וכל המרבה ה"ז משובח.

__________________________

מתוך המבוא לאגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א כרך ל"ג – הנמצא בדפוס – בעריכת הרב שלום יעקב חזן