התוועדות ח"י אלול עם הרב רחמים אנטיאן ע"ה

תמלול ועריכה: גב׳ לילך שניידר

ח״י אלול הוא יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעש״ט יוצר תנועת החסידות ואדמו"ר הזקן מייצר שיטת חב״ד. המשותף לשניהם הוא המאמץ העילאי והייחודי להפצת פנימיות התורה, בזכותה אנו עתידים להגאל. כשעלה הבעש״ט הקדוש להיכלו של הרבי מלך המשיח הוא שאל את המשיח ׳אימתי קאתי מר ?׳ אמר לו המשיח, ׳כשיפוצו מעיינותיך החוצה׳.

בא הבעש״ט הקדוש והחל לגלות את סודות בריאת העולם, את פנימיות התורה באופן כזה שלא נעשה עד לדורו. והדברים מהבעש״ט עד לרבי מלך המשיח שליט״א, נעשו ברוחב כזה שלא הותיר שום סוד לגבי בריאת העולם והסוד של מהו יהודי, עד שכל רבי ורבי מחב״ד עבר מאסר וקטרוגים, החל מהאלטע רבי שידוע הרי שבגלל הפצת פנימיות התורה נאסר, ועד לפרידיקע רב׳י שהיה עליו גזר דין מוות בעוון הפצת היהדות ופנימיות התורה. ובסופו של דבר, מה היא האמת? כפי שמציגים אותה הרביים של חב״ד, כפי שהביא אותה האדמו"ר הזקן, וזה מובא גם ביום יום, החסידות מציבה את היהודי מול האינסוף, מול האמת היחידה שהיא האמת על חייו של היהודי.

הרבי מלך המשיח, כשרצה להדפיס את המשך תרע״ב, את המשך המאמרים של האדמור הרש״ב, התבטא בהתוועדות, ׳ויי לי גלינא, ויי לי לא גלינא׳. אוי לי אם אגלה את הסודות האלה, אוי לי אם לא אגלה את הסודות האלה. והרבי ביקש מכל יהודי שנכח בהתוועדות הזו ומכל חסיד חב״ד, להשתתף בדולר אחד בהדפסת המשך תרע״ב, כדי שכוח הרבים יציל אותנו מקטרוגים על גילוי הסוד הגדול והמופלא.

בתחילת נשיאותו של הרבי, בשנת תשי״א, אומר הרבי בפרשת בחוקותי, מברכין חודש סיוון, זו שיחה מוגהת, ובה אומר הרבי דברים שאוי לו למי שגילה את הדברים האלה בדורות הקודמים, אף אחד לא העיז לגעת בנקודה הזו.

אומר הרבי כך:

״וגילוי זה יהיה לעתיד לבוא בעולם הבא בדרגה ב׳ שבתחיית המתים. וזה מה שלעתיד יבוא יתגלה, שהיש הנברא הוא היש האמיתי. היינו, היש הנברא, שבהרגשתו מציאותו מעצמותו, הרי בהרגשה שלנו אנחנו לא יודעים בעצם מאיפה באנו, כל אחד בטוח שהוא עצם הדבר, הרי זה גופא ומצד שהתהוותו היא מהעצמות, שמציאותו מעצמותו, ולעתיד יתגלה ביש הנברא שהוא הוא עצמו היש האמיתי.״

מה שהתחיל לומר הבעש״ט הקדוש, שבכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל ממש, והתופס במקצת העצם תופס בכולו. אומר פה הרבי בפשטות ובצורה הרבה יותר חזקה, כל יהודי הוא למעשה בורא בגוף. נכון, שאין עוד מלבדו, ׳אתה הוא קודם שנברא העולם (מלשון העלם) ואתה הוא לאחר שנברא העולם, אני הוויה לא שניתי׳. אצל הקב״ה אין שום שינוי ושום התפעלות מבריאת כל העולמות, זה א׳ ב׳ של חסידות.

פקיחת העיניים

יש נקודה אחת שווה בכל העולמות, מלשון העלם והסתר, והיא כמו שאומר אדמו״ר הזקן, בעל השמחה, שאף על פי שנראים לו העולמות ליש, הוא שקר גמור. אומר האלטער רבי בפרשת ׳כי תשא׳ בתורה אור, שזה שנראה לנו העולם למציאות, זה שקר גדול וגם מקח טעות. כל הדמיון שלנו שהעולם הוא מציאות נפרדת מאלוקות הוא דימיון שווא. האם המציאות של היהודי היא גם כן שקר גמור ? אומרת לנו תורת הסוד, לא רק שהיא לא שקר, אלא ההוייה היהודית היא האמת היחידה בכל העולמות.

כל אחד מאיתנו נושא בקרבו ב׳ הפכים. אחד הוא היש הנברא, שזה כל מה שמעלים ומסתיר לנו על הווייתנו האמיתית, ואחד הוא היש האמיתי שהוא הבורא יתברך כפי שנמצא בקרבנו. לא רק שכתוב ׳והתהלכתי בתוככם׳ כפי שכתוב בפרשת בחוקותי, כתוב ׳ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׳, בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל, שבעצם בנקודה הפנימית, בכל אחד מאיתנו יש בורא ממש. כדי לגלות את האמת הזו שבקרבנו, מה שהולך להתגלות בכל רגע בגאולה אמיתית והשלמה, צריך להתחיל להסיר את כל המסכים, את כל ההעלמות וההסתרים שעל עינינו ווזה מה שנקרא פקיחת עיניים, זה מה שאומר הרבי מלך המשיח, מה שנותר הוא לפקוח את העיניים כדי לראות שבעצם היש הנברא הוא היש האמיתי.

בדבר מלכות, בפרשת כי תצא שלמדנו, אומר שם הרבי מלך המשיח, שבעצם בכל יהודי יש שני כוחות. כוח אחד הוא הכוח הנברא, שהוא בא לידי ביטוי ב׳תצא׳. כהשהאלוקות יצאה אל העולמות, יצא קודם כל היהודי. כשהיהודי יוצא לשליחותו פה בעולם הזה הוא מתלבש בתוך גוף שמעלים ומסתיר על אלוקות. אומר הרבי דבר מדהים, ׳שהכי תצא׳ הזה, הכתוב מדבר (רש״י) על מלחמת רשות.

איך זה יתכן ? נשמתך יצאה מהאלוקות כדי להתלבש בגוף, ולצאת להלחם במה שנראה לנו שקר גמור כדי להסיר אותו ולהכנס אל האמת, איך יתכן שזו מלחמת רשות? זו הרי מלחמת חובה להסיר את כל ההעלמות וההסתרים ולהגיע אל האמת האמיתית שאין עוד מלבדו. אומר פה הרבי דבר מדהים, כל יהודי נושא בקרבו את החלק האלוקי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש, שהוא נתן רשות לברוא את כל העולמות.

פרשת ׳כי תצא׳, אומר הרבי כך, כיון שישראל הם חלק הווייה, ׳ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד׳, ישראל והקב״ה הם דבר אחד ממש. הרי הם למעלה לגמרי משייכות למציאות העולם ולעבודה בעולם. ירידתם לעולם היא באופן של יציאה ממקומם האמיתי, כפי שהוא חד ממש עם הקב״ה. זאת אומרת שבמימד מסוים שהוא למעלה מאותיות, למעלה מהווייה, באותו מימד שנקרא לו רק לצורך הביטוי באותיות, בורא ממש, אותו בורא ממש החליט לצאת ולהתלבש באותיות התורה, בגופותיהם של עם ישראל, כי בעם ישראל כל גוף הוא אות, ראשי תיבות ׳יש ששים ריבוא אותיות לתורה׳ – זה ישראל.

אומר הרבי, ברשותם של ישראל כביכול, שבהם נמלך לברוא עולם, ולכן ירידתם לעולם ועבודתם בעולם היא בבחינת מלחמת הרשות.

בסגנון אחר אומר הרבי, מצד מציאותם של ישראל כפי שנבראו בעולם, כפי שאנחנו פה במימד הזה שהוא תחת זמן ומקום, הוא באופן של חובה. יש בי צד שנברא, אני נבראתי לשמש את קוני.

אבל, אומר הרבי, מצד מציאותם האמיתית של ישראל שלמעלה מהעולם, שמודגשת בדיוק הלשון ׳תצא׳, שבריאתם בעולם אחרי יציאתם ממקומם האמיתי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, עד כדי כך שבהם היתה ההמלכה על בריאת העולם, עבודתם היא באופן של רשות, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. זאת אומרת שכל אחד מאיתנו נושא בקרבו את אותו מימד שהוא למעלה מזמן וממקום, את אותו בורא שהחליט להתלבש בגופנו, בהסכמתנו, ברשותנו, ורק אחרי זה ירדנו להתלבש בתוך גופותינו.

כשנחשוף את המימד הזה, נגאל. וזה הולך לקרות עכשיו, לא מחר ולא מחרתיים, היום הזה ממש, העולם כבר מוכן, עיניהם הפקוחות של ישראל כבר רואות את גאולה האמיתית והשלמה.

מוסיף ואומר הרבי, כדי שתיווצר כאן דירה בתחתונים למרות כל המסכים, למרות כל ההעלם וההסתר, יש צורך שבירידתם למטה של נשמות ישראל יהיה ניכר מוצאם האמיתי, ׳כי תצא׳, ממקומם האמיתי בעצמותו יתברך. החידוש, אומר הרבי, שבירידת הנשמה למטה, הוא שגם בהיותה בבחינת מציאות, הרי היא חד עם עצמותו יתברך, ולכן נעשה החידוש שגם בתחתונים נעשית דירה לעצמותו יתברך. זה החלק שכל יהודי נושא בקרבו.

אנחנו בדר״כ בהוויתנו היום יומית מתחברים לעולם בזכות הגדרות. כל אחד בונה לעצמו באיזשהו מקום סדרה של דימויים שקריים, יש לנו תואר, מראה פנים, מה המעמד שלו בחברה, מעמד בקהילה, כמה כסף יש לו, כמה חסכונות, עם מי התחתנה הבת שלו, עם מי הולך להשתדך הבן שלו,  מי מקבל את העליה למפטיר, מי זו שמארגנת את הכנס, כל אחד מארגן לעצמו שורה שלמה של תארים ודימויים עצמיים שהם למעשה הזוהמה שהטילו נחש וחווה.

מה פירוש הזוהמה שהטיל נחש וחווה? מה היא שבירת הכלים שמדברים עליה כל כך הרבה בקבלה? שמעתי את זה מכמה משפיעים שמביאים דוגמא שמבוססת על דברי האר״י והרשב״י, שלמעשה, את האינסוף, כדי לסבר את האוזן, למעשה מציירים את זה כדף לבן חלק, יש לו אינסוף יכולות להתבטא, כי הדף הלבן סובל הכל, אפשר לכתוב עליו איזה סיפור שרוצים, ברגע שבאה נקודת הדיו הראשונה על הדף הלבן, ודיו זה אותיות י ו ד שזה הי׳ הראשונה שבה נבראו העולמות, כבר נוצרה זוהמה.

שבירת הכלים פירושו של דבר להתחיל לכתוב סיפור, ברגע שהתחלת לכתוב, התחילו חסרונות, כי הדף הוא כבר לא לבן.

לכן האר״י הקדוש קורא ל י׳ק׳ו׳ק׳ בתוך ארבע חסרונות, י׳ זה חסרון אחד, ה׳ זה חסרון שני, ו׳ זה חסרון שלישי וה׳ האחרונה זה חסרון רביעי. למה זה ארבע חסרונות? כי זה ארבע שיטות להעלמה על הלבן. ארבע אותיות שבהם העלים עצמו האינסוף ברוך הוא. ובאמת, בספר היצירה כתוב שבשלושה נבראו העולמות, בספר בסופר ובסיפור. ברגע שהתחלנו לכתוב נוצרה שבירה, מתחיל עולם הדימויים העצמיים, מתחילה הזוהמה של הנחש. להגיד ׳אני ואפסי עוד. המציאות שאני נפרד לכאורה חס ושלום מהבורא יתברך זה סוד הנחש הקטנוני, הזוהמה שבאה על הדף הלבן. ככה כל אחד מאיתנו ספוג בזוהמה הזו של הגדרות. אני עשיתי ואני באתי ויש לי מעמד כזה ולו יש ולי אין, אין סוף של מרדפים שאנשים עוברים בימי חייהם בריצה מטורפת בלי לדעת לאן.

האדמו"ר הזקן אומר ׳בתורה אור׳ שהדבר הראשון שהנשמה רואה שהיא יוצאת מהגוף שהכל מקח טעות. הכל הלך לשקר וריק. כי מה המציאות האמיתית של יהודי? שהוא למעלה מכל ההגדרה. הוא הבורא כפי שהוא בחר להשתכן בגופי. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. שכל יהודי הוא חלק והארה משם הוויה ממש. אבל לפני רגע אמרנו ש׳יק׳ו׳ק׳ למרות היותו הארה הוא העלם והסתר, הוא מעלים על הדף הלבן, הוא מעלים על המציאות האמיתית של הבורא.

אומר הרבי, וזה חידוש גדול, גילוי סוד גדול, ׳ולא רק ההוויה שבנאצלים אלא גם ההוויה שבמאציל, ולא רק ד׳ אותיות שם ההויה, אלא גם בחינת קוצו של י׳, היא גם העלם והסתר, שלמעלה משם הויה, ועד לבחינה שבקרבך שהיא למעלה גם מקוץ הזה, לא נתרמיז בשום אות וקוץ כלל׳.

שאי אפשר לדבר בדרגה הזו בשום קוץ ובשום אות. מדובר על דף לבן חלק, ונקי לגמרי, עד לעצמותו יתברך. זאת אומרת, שיש בקרבנו את אותו דבר שעליו מדבר הבעש״ט, שהתופס במקצת העצם תופס בכולו, שכל אחד מאיתנו נושא בקרבו מימד אלוקי שהוא האמת האמיתית, הוא הבורא יתברך. רק שלא נוח לנו לחיות עם המימד הזה. ברגע שאתה יודע שבקרבך נמצא הבורא, ושבעצם במרכאות כפולות ומכופלות חוץ ממך אין כלום, כי בעצם אין עוד מלבדו, ואם אתה נושא את הבורא בקרבך אז גם אין עוד מלבדי, אז מתחילה אחריות לכל צעד ושעל שלך.

זו כבר לא אותה מערכת יחסים שבה אתה מגיע לביה׳כ ומתפלל לאיזה מפלצת, שעל כל עברה שורף אותך בתנור אחר. אין יותר אני ואתה, האמת האמיתית היא שאנחנו חד ממש, ישראל וקב״ה כולא חד.

בכל קליפה שאתה משיל מעליך, כל מסך שאתה מוריד מעל עיניך, אתה בעצם מגלה שהאין עוד מלבדו הוא קודם כמו שהוא עכשיו בדיוק, רק שהעיניים שלי, שעליהן יש כרגע עננים, מסתירות לי מלראות כרגע את האמת שבעצם חוץ ממנו וחוץ ממני שזה בעצם דבר אחד, אין כאן שום דבר.

שבעת המלכים שנפלו בשבירת הכלים

על זה מביא הרבי בפרשת ׳כי תבוא׳ תשנ״א, שכדי לחשוף את המימד הזה, צריך להביא ביכורים. מסביר הרבי שבעצם על ידי הבאת הבכורים חושף היהודי את אותה אמת שעליה דיברנו, על ידי הבאת הביכורים הוא יוצר כלי, הטנא, על ידי הקרבת הכלי, היהודי חושף שבעצם הוא והקב״ה זה דבר אחד ממש. מה יש בביכורים האלה? מדובר בשבעת המינים. באמת האר״י הקדוש מביא שכל אחד מהמינים רומז על אחת הספרות שבהן נבראו העולמות. אם ניקח את החיטה, אומר האר״י הקדוש, חיטה בגימטריה כ״ב, כנגד כ״ב האותיות שבהן נבראו העולמות, שזה הולך על ספרת חכמה.

מדובר פה בכללות על שבע אופני התבטאות כנגד שבע הספרות, כנגד שבע המידות שמסתירות את האלוקות. כי ברגע שחל הניתוק בין המוח למידות שבלב על ידי הגרון, גרון זה המיצר, זה חרן, ברגע שהאלוקות באה לרדת, מכאן יש כאן מיצר, ואז הוא מתחיל להיפרד מהאלוקות על ידי המיצר הזה, עד הירידה ללב.

שבע מדות שבלב, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד מלכות, אלה שבעה מלכים שנפלו בשבירת הכלים וכנגדם יש לנו מצווה להביא את שבעת המינים בטנא.

מה זה שבעת המלכים האלה? אלה שבעת אופני ההתבטאות והדימויים העצמיים שכל אחד מאיתנו חוטא בהם בעולם הזה. אלה המלכים שנפלו בשבירת הכלים. אם זה באהבה ואם זה בשנאה ואם זה כעס או רוגז, כל שבעת האופנים שמעלימים ומסתירים, בזכות אותם דימויים מטופשים שנדמה לנו שהעולם הזה הוא מציאות נפרדת מהאלוקות.

את כל שבעת המינים האלה, את כל הביכורים האלה, אתה מביא לאלוקות. אתה מסדר את האותיות של התורה בסדר חדש, בסדר שהוא כמשקפיים שלא מסתירות יותר על האלוקות. ואת הדבר הזה, להביא את הביכורים האלה, את זה הטיל עלינו מלך המשיח שליט״א, את זה ציווה עלינו הרבי לגלות. אני את שלי עשיתי, עשו אתם כל שביכולתכם. והדברים האלה לא תלוים באף אחד אלא בנו.

אומר הרבי כך, ׳בכל הנ״ל, נוסף לימוד מיוחד בנוגע לגאולה שצריכה לבוא תכף ומיד ממש. השלמות של ׳כי תבוא אל הארץ׳, תבוא חזרה אל השורש שלך, לבורא שבקרבך, בלי שום הפרעה לקיום מצוות ביכורים בפשטות, תהיה בגאולה האמיתית והשלמה כפי שהיה ׳בימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳.

אומר הרבי, והיות שענית ואמרת שמצוות הביכורים באה מיהודי, שיהודי מביכורי ישראל, הנברא שבנו הוא הבן הבכור של הקב״ה כיוון שהמציאות האמיתית שלנו, אומר הרבי, היא כולה חד עם הקב״ה. וענית ואמרת לפני הוויה אלוקייך, מה יש לפני י׳ק׳ו׳ק׳? דף לבן, אינסוף. מובן שענית ואמרת, בכל יהודי יש את הכוח להביא את הגאולה בפועל. כפי שצעקת אל הווייה בגלות מצרים, ושמע הווייה את קולנו. בכל יהודי יש את את האפשרות לבקוע את כל שבעת סוגי דימויים עצמיים שלו, את כל שבעת המלכים שנפלו בשבירת הכלים, את כל אותן אותיות אלוקיות שהסתדרו בסדר הפוך עד שנדמה לנו שהעולמות הם ׳יש׳, והם נפרד מאלוקות, בכוחו של כל יהודי לסדר את הדימויים העצמיים שלו ואת האותיות האלוקיות שלא יפריעו לגילוי חלק העצמי שבכל יהודי.

ואיך עושים את זה? אומר הרבי במאמר אחר שמי שחושב שאפשר לעשות את הפעולה הזו של החשיפה העצמית, של האלוקות שבקרבך, בלי להתקשר לרבי מלך המשיח שליט״א אז חבל על הזמן.

אומר הרבי כך – למה אי אפשר להגיע לדרגה הזו בלי רבי?  פרשת שקלים, מברכים על חודש אדר שני תשי״א,״ומזה מובן גודל ההכרח בענין ההתקשרות לרבי, משה שבדור, התפשטות דמשה בכל דור ודור. בהקדמה שאף שהלשון היא התפשטות דמשה, כיוון שמדובר אודות עצמי, אודות עצמות ומהות כפי שהוא בגלוי במשה רבנו, הרי זה באופן שהעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו. זו תורת הבעש״ט על רגל אחת. כך שגם בהתפשטות במשה שבדור יש את העצם כולו ועל ידי ההתקשרות לרבי מלך המשיח משה שבדור, שיש בו את כל העצם של משה, מקשר הרבי את הסטין שבנשמה על ידי  סטין שבתורה, את החלק הפנימי שבנו עם הסטין שבקרבנו שהוא קודשא בריך הוא ממש. לכן כל ישראל צריכים לידע, שעל ידי קיום תורה ומצוות בלבד, ללא התקשרות לרבי וללא פנימיות התורה שהתגלתה על ידי הרביים, מגיעים אמנם לדרגות הכי נעלות שבקדושה אבל חסרה ההתקשרות של עצם הנשמה, עצמות ומהות אינסוף ברוך הוא.

בלי רבי, שזה הכלי הממוצע, הכלי העדין, שיכול להעביר אותנו מנברא לבורא, והרבי נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו, כמובן שיש גם רבי בגשמיות, מוכרח שיהיה משה שבדור בגוף גשמי חי ממש. ובהכרח שתהיה ההתקשרות לרבי משה שבדור שיש בו את כל העצם של משה שהוא מקשר את הסטין שבישראל, את החלק הנעלם שבקרבנו עם פנימיות התורה שהתגלתה על ידי הרביים, זאת הנקודה.

הגיע הזמן שנחשוף בקרבנו את הבורא, כי זאת הגאולה. בזוהר הקדוש מביא רשב״י בפרשת תולדות, שבגאולה האמיתית והשלמה כל יהודי יתחיל לברוא עולמות בגלוי, אינסוף עולמות.

ברגע שאתה חודר את המסך, את עב הענן הזה שמסתיר על אלוקותך שבקרבך, ברגע שחשפת שאתה בעצם בורא בגוף, כל האופציות קיימות בפניך, אתה יכול להגביל את הבורא במשהו ? רק צריך לקום.

כמו שכתוב בפרשת כי תבוא, עשרה עקשנים או שלושה שיטקסו עצה איך לפרוץ את המסך האחרון הזה שמעכב.

למדתי לא מזמן בכתבי האר״י בפרשת שופטים מדובר שם על מצוות מצוות עגלה ערופה, מסביר שם שהעניין של עגלה ערופה זה שמצאו חלל באדמה. אומר הארי הקדוש שחלל באדמה זה גימטריה 120, זה כל אפשרויות הצירוף של שם אלוקים. אלוקים בגימטריה הטבע, כל סוגי הדימויים העצמיים שלנו, של השקר הזה, של העולם הזה שנדמה לנו ליש, שהוא נפרד מאלוקות והוא שקר גמור, מה צריך לעשות עם החלל הזה באדמה? עלה בראשנו הרעיון שבעצם אלול זה בגימטריה חלל, מה זה החלל ? החלל זה האותיות שבהן נבראו העולמות שהתרוקנו מתוכנן האמיתי. כי התוכן האמיתי של כל אות, של כל יהודי, שהוא חלק אלוקה ממעל ממש, הוא הבורא ממש בגוף. מה עושים עם החלל הזה? צריכים לחיות אותו להכניס בו חיות כזו שתתגלה בו האלוקות, זה ח״י אלול, אלול זה חלל, מי מכניס את החי לתוך החלל הזה ? האלטער רבי והבעש״ט, שזה יום ההולדת שלהם, של שני המאורות האלה. הם מכניסים חיות בחלל הזה שבקרבנו שאוטם את עינינו לראות את המציאות האמיתית שישראל וקב״ה הם דבר אחד ממש.

תודות רבות לגב׳ אלין בן יוסף, שהקליטה את שיעוריו מתוך הכרת חשיבותם.