הרבי על קביעות יום השואה: "אין דעת חכמים נוחה מכך"

בקשר עם היום בו מציינים באה"ק את השואה האיומה ורצח ששת מליון הקדושים ה' יקום דמם, אנו מביאים קטע משיחת י"א ניסן תשל"ז, בה מדבר הרבי אודות ההנהגה לזכור את הנרצחים בליל הסדר, וקביעת יום השואה בחודש ניסן, דבר שנעשה כנגד דעת הרבנות הראשית באה"ק, כיון שההלכה אוסרת ענינים של היפך השמחה בחודש זה:

ישנה ההמצאה (ומן הסתם כוונתם לטובה), שבליל הסדר יעשו זכרון לקדושים וכו', עד כדי כך שישנם מקומות שהכניסו זאת להגדה, שבמקום פלוני צריך לומר כך וכך וכו'.

ולכאורה הענין של זיכרון לקדושים והטהורים הי"ד, אזי הוא דבר טוב, ובפרט כאשר כל המשפחה יושבת ביחד, ונמצאים במעמד ומצב רגוע, אזי מדוע לא להוסיף את זה?

וההסברה בזה היא שנוסח ההגדה וכל פרטי ההגדה, הם דברים שנקבעו על ידי גדולי ישראל במשך הדורות, ולאחר מכן נתקדש על ידי מליוני יהודים במשך דרורות, ובמילא זה קיבל גדר של מ"ע ומצות לא תעשה, וכפי שהרמב"ם אומר בהלכות ממרים (בתחילות, פ"ב ה"ב) שדבר שנתקבל בכל תפוצות ישראל, נהיה בגדר של מ"ע ומל"ת, ולכן יש עליו את הענין של "לא תוסיפו".

לאחר מכן ישנו ענין נוסף: בנוגע לימים טובים ישנו ציווי שצריך להולסיף ב"מועדים לשמחה", ולא להיכנס לענינים של היפך השמחה, ולכן ביום טוב אסור להתענות

וכן אסור בכל הענינים שהם היפך השמחה, ובמילא מובן שלהכניס ביו"ט ועל אחת כמה וכמה בהגדה ענין שהוא להיפך השמחה לגמרי, זה נוגד דין פשוט ומבואר לא רק מדרבנן אלא גם נגד דין מהתורה.

עד כדי כך ההקפדה היא שבכל חודש ניסן לא לעשות ענינים של היפך השמחה (טושו"ע או"ח סתכ"ט), שלכן אין דעת חכמים נוחה מכך שקבעו את היום [=יום הזיכרון לחללי השואה] בחודש ניסן, במקום לדחות לחודש אייר, כדי לא לבלבל בחודש ניסן, ואין כאן המקום להאריך בזה.