ר' אבי טאוב ע"ה בהקמת המצבה באוהל רבי לוי יצחק

לרגל פטירתו, שבעים שנה להסתלקות רבי לוי יצחק שניאורסאהן ע"ה, אביו של הרבי מלך המשיח, אנו מפרסמים תיעוד בלעדי מהקמת המצבה החדשה על הציון באלמא-אטא, על ידי המנוח הרב אבי טאוב ע"ה, ויבדלחט"א הרב דוד נחשון.

המצבה הוקמה לאור המדורה, באחד הלילות האחרונים של שנת תשמ"ט, כאשר השניים נכנסו למדינה במסווה של סוחרי יהלומים.

על הפרשיה בהרחבה סיפר הרב נחשון בראיון לאברהם רייניץ בעיתון בית משיח:

שבת ט"ז מנחם אב תשמ"ח, שבת נחמו, ב'בית חיינו' 770. אלפי חסידים משתתפים בהתוועדות ושומעים את הרבי מדבר באריכות אודות אביו הגדול, הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסאהן, ומסירות נפשו למען היהדות ברוסיה. ביטויים נפלאים השמיע הרבי באותה התוועדות, ובין השאר אמר כי "לאחרי יציאת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממדינה ההיא – נשאר הוא נכדם היחידי של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצ"צ המנהיג במדינה ההיא, ולכן פנו אליו גם בענייני הדרכה וכו' וכו'".

במקביל לדיבורים על מנהיגותו, נשמעו גם ביטויים כואבים על הגלות הקשה בה שהה רבי לוי יצחק. "אבי הלך בגלות, ונמצא בגלות" התבטא הרבי בכאב.

עבור החסידים הנוכחים בהתוועדות, היה משפט זה חלק מפסיפס של תיאורים אודות גלותו של רבי לוי יצחק, אולם עבור הרב דוד נחשון, מנכ"ל ניידות חב"ד באה"ק, וידידו הקרוב אבי טאוב, היה זה משפט תמציתי שביטא יותר מכל את מה שהם עצמם חשו אך כשבוע קודם לכן, כאשר ביקרו במקום קבורתו של רבי לוי יצחק באלמא-אטא. אכן, למרות שחלפו 44 שנים מאז הסתלקותו, אביו של הרבי היה עדיין בגלות במלוא מובן המילה.

באותן שנים מסך הברזל היה מוגף עדיין, וכל מי שהיה בפנים – רצה לצאת. מי שזכה להיות מחוץ לרוסיה הסובייטית – לא רצה להכנס לתוך לוע הארי. מלבד חסידי חב"ד שנשלחו על ידי הרבי בשליחויות חשאיות ללבות את הגחלת היהודית, וחרפו את נפשם להפיץ את המעיינות ולעורר את הלבבות. בין אלו הבודדים, היו הרב דוד נחשון, מנכ"ל ניידות חב"ד באה"ק, וידידו הקרוב אבי טאוב, שהסתובבו ברחבי ברית המועצות בשליחות חשאית מהרבי: להקים אוהלים על ציוני רבותינו נשיאינו הקדושים ברחבי רוסיה ואוקראינה, כולל אוהל על קבר אביו רבי לוי יצחק באלמא-אטא.

חודשים ארוכים עשו השנים ברוסיה בשליחות מיוחדת זו, כאשר הם מתחזים לאנשי עסקים שבאו לרוסיה לסחור ביהלומים, במסגרת עסקי היהלומים של ר' אבי טאוב. בנסיעתם הרביעית לרוסיה נסעו השניים לאלמא-אטא. הם הגיעו לעיר בשעות הצהריים המאוחרות של יום ראשון ג' מנחם אב, ומיד החלו בחיפושים אחר מקום בו יוכלו לטבול בטרם יגשו לציונו של רבי לוי יצחק. לאחר שטבלו, יצאו לכיוון בית הקברות יחד עם ידידם הת' נחום תמרין, ששימש אז כמתורגמן שלהם.

כאשר הגיעו לפתח בית הקברות, הם היו בטוחים שנפלה כאן טעות. מדובר בבית קברות גדול מאוד של גויים, ומכל צד ופינה ניבטים צלמים וכל מרעין בישין. בין המצבות היו נטועים עצים, ועל המצבות היו תמונות של המתים או פסלים שלהם, וכמובן שהמראות הללו גרמו להם לתחושה קשה מאוד.

השעה הייתה מאוחרת, השמש שקעה אט אט, ובבית הקברות החלו חיי הלילה. כן, גם שם יש חיים - עשרות שיכורים ואנשי העולם התחתון קובעים בלילות את משכנם בבית הקברות, ובין יצורים כאלה צעדה החבורה החסידית כאשר הם מחפשים אחר קברו של רבי לוי יצחק. הם הלכו שעה ארוכה עד שמצאנו את מקום מנוחתו של רבי לוי יצחק. צמוד לקברו של רבי לוי יצחק קבורים כמה יהודים, אולם בסך הכל חלקה קטנה מאוד בתוך ים של קברי גויים. אחר-כך סיפרו להם, שכאשר קברו את רבי לוי יצחק, קנו כמה חלקות-קבר נוספות סביבו, וכך נוצרה חלקה יהודית קטנה.

הם עמדו מול קברו של רבי לוי יצחק, עם תחושה קשה מאוד. מטרים ספורים הפרידו בינו לבין מאות הקברים הגויים, וההרגשה הייתה איומה.

השמים החשיכו מרגע לרגע, והשלושה מיהרנו למדוד את המקום, לכל הפחות מדידה שטחית, כדי שיוכלו לתכנן את בניית האוהל סביב המצבה. הם הבינו מיד שיהיה קשה מאוד לתחום את המצבה באוהל, כאשר הקברים האחרים סמוכים מאוד. הם יצאו מבית הקברות, שבורים לחלוטין. באותו שבוע הגיעו לבית חיינו, ומסרו לרבי את רשמיהם הקשים ממקום קבורתו של רבי לוי יצחק, במסגרת הדו"ח המדוייק שמסרו לרבי על כל הנסיעה.

כעת, כששמעו את הרבי אומר בכאב שאביו עדיין נמצא בגלות, הבינו זאת יותר מכל חסיד אחר…

נוסח המצבה

על הפעילות להקמת המצבה, מספר הרב דוד נחשון:

שלחנו את הת' נחום תמרין לערוך עבורנו מדידות מדוייקות יותר, ולאחר שקיבלנו ממנו את השרטוט של המקום, הכנו תוכנית לאוהל. בהתאם להוראה כללית שקיבלנו מהרבי בתחילת השליחות, הגשנו את התוכניות לרבנים, ובמקביל הכנסנו את התוכנית הראשונית לרבי. למרות שהרבי לא התערב בפרטים של בניית האוהלים, חשבנו שאולי הפעם יחרוג הרבי ממנהגו ונזכה לקבל הוראות מפורשות מהרבי בקשר לאוהל שעל ציון אביו. אבל לא מחשבותיו מחשבותינו, והרבי לא העיר מאומה.

בעקבות שיחת הרבי בשבת נחמו תשמ"ח אודות מעמדו המיוחד של אביו לאחר יציאת הרבי הריי"צ מרוסיה, החלטנו שנוסח המצבה יהיה בדומה לנוסח המצבה של כל רבותינו נשיאינו –למעט המילה 'אדמו"ר'. בחודש מנחם אב תשמ"ט הכנסנו לרבי את הנוסח הסופי, והתוכנית לבניית האוהל, אך כאמור לא זכינו להערות מיוחדות מהרבי.

בנסיעה השביעית שלנו לרוסיה, בבחינת "כל השביעין חביבין", התאפשר לנו לנסוע שוב לאלמא אטא. בכלל, מכיוון שהגענו כסוחרי יהלומים שעושים עסקים במוסקבה, היינו צריכים לספק הסברים לנסיעות שלנו מחוץ לתחום מוסקבה. אמרנו שאנחנו נוסעים לבקר קברי אבות.

כך מצאנו את עצמנו באחת השבתות של חודש אלול תשמ"ט, בלנינגרד. התכנית היתה לצאת מיד לאחר השבת בטיסה לאלמא-אטא שבקזחסטאן הרחוקה, כדי לבנות אוהל חדש ולהקים מצבה חדשה. מסיבות שונות היינו מוגבלים בזמן עד ליום שלישי בערב, כך שהיו לנו יומיים וחצי בלבד לעבוד ולהספיק הכל מתחילה ועד הסוף. אמנם ידענו שקשה יהיה להספיק הכל בזמן כה קצר, אבל אפשרי.

הגענו במוצאי-שבת לשדה-התעופה שבלנינגרד, כשלפתע מודיעים שהמטוס יאחר במספר שעות. תוך כדי המתנה, דחו את הטיסה כמה פעמים, ורק למחרת, יום ראשון אחר הצהריים, יצא המטוס לדרכו. באלמא-אטא נחתנו ביום ראשון בערב! כל התכניות שלנו השתבשו. נשארו לנו פחות מיומיים עבודה, והיינו לחוצים מאוד בזמן.

בכלל, במשך כל הזמן התעוררו בעיות ותקלות שונות, כפי שאספר בהמשך. ראינו במוחש איך השטן מנסה לעכב בעדנו מלבצע את השליחות של הרבי.

בהגיענו לאלמא-אטא חיפשנו את מנהל בית הקברות. כמה ימים קודם לכן שלחנו לשם את אחד מאנשינו להפגש איתו, והוא סיכם איתו, תמורת תשלום הגון, שידאג לסדר עבורנו רשיונות מתאימים להקמת אוהל ומצבה. כעת התברר שהוא לא בבית וכי הוא יבוא רק למחרת אחר הצהריים. מובן שהזמן הקצר לא איפשר לנו לחכות לו ונאלצנו בעצמנו להשיג אישורים ורשיונות מתאימים, שכן בלעדיהם – יהרסו השלטונות כל מה שנבנה. ברוב ייאושנו, חשבנו שאת האוהל נקים בפעם אחרת – לאחר שהזמן שהוקצב לנו 'התבזבז' על המתנות ואישורים…

באותו לילה הלכתי לישון עייף ומדוכדך. בחלומי ראיתי את עצמי עומד בבית-מדרשו של הרבי בניו-יורק. לאחר התפילה, כשהלך הרבי לחדרו, הסתובב לאחור, פנה לעברי ועודדני בחזקה בידו שלוש פעמים, תוך שהוא מביט אלי במבט מיוחד ולאחר-מכן המשיך בדרכו. ראינו בזה אות משמים שלא להתייאש, ואם נרצה נוכל לבנות את האוהל. הלילה כבר כמעט הסתיים, ואנו יצאנו לדרך בנסיון להשיג את הרשיונות.

עבודה של שבועיים – ביום אחד

באשמורת הבוקר נפגשנו עם הממונה הראשי על כל בתי-הקברות של קזאחסטאן, קצין בדרגה בכירה. סיפרנו לו שבאנו להקים אוהל על קברו של "הסבא", ודאגנו לשחד אותו בסכום כסף גדול. הוא הסכים לתכנית שלנו אך אמר שיש בעיה להשיג מלט, בלוקים ושאר חומרי בנין והוא מקווה להשיג זאת בתוך עשרה ימים עד שבועיים… אמרנו לו שהאוהל חייב להיות בנוי עד מחר בערב, לכל המאוחר. הוא התחיל לצחוק, באמרו שזה בלתי-אפשרי כלל. בסופו-של-דבר סיכמנו אתו, שאם הכל יהיה מוכן עד מחר בלילה, נכפיל את הסכום. ואכן, "הכסף יענה את הכל" – והוא הסכים.

התחלנו לשרטט על נייר באותיות עבריות את נוסח המצבה, והוא הלך בינתיים לגייס עשרות פועלים. גם אנחנו יצאנו מיד למקום הקבר. כאמור, בית-הקברות היה גדול ושומם; נערים גויים – פרחחים – הסתובבו במקום וחיללו את הקברים. שוב תקפה אותי תחושה איומה, שגם במותו אין לצדיק מנוחה. וזה רק חיזק אצלנו את ההרגשה שחייבים להקים אוהל כמה שיותר מהר.

כאמור, כשמדדנו את השטח, התברר שכמעט אין רווח בין קברו של ר' לוי-יצחק לקבר הסמוך ביותר. לאחר מדידות חוזרות ונשנות, הצלחנו לשרטט בקושי מקום עבור הקיר מבלי לפגוע, חלילה, בקברים הסמוכים. זה היה נס גלוי, כי בדרך הטבע לא היה שייך לבנות שם קיר בשום אופן, מחמת הצפיפות במקום.

באמצע הלילה, לאור המדורה

הפועלים עקרו את גדרות הברזל הישנות והתחילו בחפירת היסודות. מחמת קוצר הזמן הלכנו במקביל לבית-החרושת הסמוך, שם מכינים מצבות, כדי להכין את המצבה הדרושה, מצבה גדולה ויפה, כיאה לצדיק.

המדידות המתאימות נעשו בזריזות והוחל גם בשרטוט וחיצוב האבן. הפועל ישב עם איזמל חד ודפק עליו בפטיש מיוחד, אות אחר אות. בינתיים עמדתי בצד ואמרתי 'סליחות' של סוף חודש אלול. אך גוי נשאר גוי, ומחמת אי-ידיעתו את האותיות העבריות הוא טעה. היה צורך להשיג שיש חדש ולהתחיל את הכל מהתחלה. נכנסנו ללחץ נורא. השעון 'רץ' והרגשנו שעשרים וארבע השעות שהיו לרשותנו 'בורחות' לנו.

שוב חזרנו לבית-הקברות להשגיח על העבודה. ראינו שהפועלים התקדמו יפה, וכבר סיימו לבנות כמה שורות לבנים. בין כה וכה הערב ירד, אך איש לא חשב להפסיק ולו לרגע. ניסינו למשוך כבל חשמל מבית-החרושת הסמוך, אבל מפאת גודלו של בית-הקברות לא הצלחנו למשוך את החוט עד לקבר עצמו. לא היתה כל ברירה, ואחד הפועלים הביא זרדים והדליק מדורה גדולה שהאירה את השטח, והפועלים המשיכו בעבודתם. היה קר, הפועלים (וגם אנחנו) היו עייפים ורעבים, מפני שלא הספיקו לאכול כל היום, אך איש לא חשב כלל להפסיק את העבודה, פשוט מחוסר זמן.

הממונה הראשי על בתי-הקברות הגיע מידי כמה שעות, כדי לבדוק שהפועלים אכן מתקדמים, ושלא יפסיד חלילה את סכום הכסף הגדול שהבטחנו לו. בעיצומה של העבודה הלכתי לבית מלון והתקשרתי משם למשרדי ניידות חב"ד בישראל, כדי שיצלצלו למזכירות של הרבי וידווחו לו על  התקדמות העבודה (מסיבות מובנות לא רצינו להתקשר ישירות מרוסיה לארצות הברית). בכלל, ראינו על כל צעד ושעל ניסים גלויים.

כשהאוהל עמד בשלבי סיום אחרונים, הגיע טרקטור כבד שהביא את המצבה המוכנה, מצבה גדולה ויפה. אחרי לילה ארוך של עבודה עמלו הפועלים קשות להרים את השיש הענק ולהצמידו אל הקירות החדשים. על המצבה החדשה הקפדנו לכתוב גם את שם-משפחתו של רבי לוי-יצחק: 'שניאורסאהן', למרות שבמשך 44 שנים היתה סכנה להזכיר את השם 'שניאורסאהן', שהרי הם ניהלו שנים רבות מאבק מר ונוקשה עם אנשי המשפחה שנחשבו למורדים בשלטון.

גם לאחר שהקמנו את המצבה החדשה – השארנו את המצבה הישנה כפי שהיא, מפאת חשיבותה, ואת החדשה קבענו בכותל האוהל, מאחורי המצבה הישנה. כיום עומדות שתי המצבות על תילן בבניין האוהל החדש.

עשרים וארבע שעות עבדו הפועלים ברציפות עד יום שלישי אחר-הצהריים. האוהל הוקם על תילו. הגיע מסגר להכין את השער, תלינו מנעול חדש כדי לשמור על קדושת המקום. ואז קרה דבר מעניין: עשרות רבות של יהודים תושבי אלמא-אטא והכפרים שמסביב הגיעו למקום. התברר, שהשמועה על הקמת האוהל עשתה לה כנפיים, ועשרות רבות נהרו למקום לחזות בפלא הגדול.

התחלנו לשוחח עמהם, ורבים סיפרו כי הם מקפידים לבוא למקום לפחות מידי שבוע או חודש. רבים מהם סיפרו על קדושת המקום ועל ניסים גלויים שנעשו להם ולבני-משפחותיהם במשך השנים – לאחר שעלו על הציון וביקשו שהצדיק יעתיר עליהם רחמים בשמי-רום.

יחידות מיוחדת בעת מסירת המפתח לרבי

את המפתח הראשון של הציון, שמרנו עבור הרבי מלך-המשיח. ולאחר ראש-השנה, אותו עשינו במוסקבה, נסענו לניו-יורק לחצרו של הרבי.

ביום ו' תשרי תש"נ, יום פטירתה של הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה – אשת ר' לוי יצחק – לפני התפילה, הכנסנו למזכיר הרב יהודה לייב גרונר את הדו"ח והמפתח, יחד עם ספרים וכתבים שהוצאנו מרוסיה, וכן בקבוק משקה מההתוועדויות שם, בהן איחלו יהודי רוסיה ברכות לרבי.

באותו יום, ירד הרבי לתפילה בשעה מאוחרת מאוד, כמעט עשרים לאחת-עשרה.

מכיוון שהייתה לנו טיסה בשעות הצהריים, מיהרנו מאוד, ומיד לאחר תפילת שחרית, עמדנו בצד ליד המעלית, כנהוג, לקבל את ברכתו של הרבי לנסיעה טובה לארץ-ישראל.

לאחר שקיבלנו את ברכתו של הרבי, רצנו לחדרנו, כדי לארגן את המזוודות, על-מנת להספיק את הטיסה לארץ ישראל. לפתע  קיבלנו טלפון בהול מהת' חנינא שפערלין, שהרב גרונר מחפש אחרינו דחוף. אמרנו לו שאנחנו בדרך לטיסה, אבל הוא אמר שאנו חייבים להגיע מיד למזכירות.

הגענו ל-‏770 ופגשנו אותו בגן עדן התחתון. התברר שמיד לאחר התפילה הגיש לרבי את מה שהבאנו, אולם הרבי סירב לקבל את הדברים מידיו, ואמר: אם הם עדיין כאן, שהם בעצמם יבואו, ובעצמם ימסרו.

תוך כדי שאנחנו עומדים בגן-עדן התחתון, נשמע זמזום בדלת חדרו של הרבי. היה זה אות למזכיר, והוא פתח את הדלת ואמר לרבי שעוד רגע יביאו את מה שהרבי ביקש. לאחר כמה שניות הגיע מישהו עם לעקאח והמזכיר הכניס את הלעקאח לתוך החדר.

אחר-כך אמר לנו המזכיר שעלינו להכנס לחדרו של הרבי, ולמסור את הדברים. ההודעה נחתה עלינו כרעם ביום בהיר, לאחר שזה שנים פסק הנוהג של כניסת יחידים אל הרבי ליחידות. לא ציפינו לזכות שכזאת.

בחיל ורעדה נכנסנו לגן עדן העליון. הרבי עמד מאחורי המיטה שניצבה באמצע החדר, ועליה ערימת ספרים, כשהוא עטוף בטלית ללא תפילין.

הרבי המתין עד שהמזכיר יצא, ואז הנחתי על המיטה את הדו"ח, הכתבים והמשקה.

אחר-כך מסר לי אבי את המפתח, מסרתי לרבי את המפתח ביד, ואמרתי שזה המפתח של הציון הקדוש באלמא-אטא. הרבי החזיק היטב את המפתח, הביט לרגע על מחזיק המפתח, שם רשמתי על פתק שזהו המפתח של האוהל באלמא-אטא, ושאל: "מה זה?"

אמרתי: "זה המפתח של האוהל באלמא-אטא".

אחר-כך הסתכל הרבי כלפי מעלה ואמר ברגש רב (מתורגם מיידיש): "זה המפתח של האוהל…"

– ואז הרבי בירך אותנו ואמר:

"אשרי חלקם, רב שכרם, גדול זכותם, על זה שעוררו את יהודי רוסיה ופעלו אתם, והתעסקו באוהלים של הרביים צדיקים וקדושים. ושלא נצטרך להגיע לזה – על-ידי שיהיה 'הקיצו ורננו שוכני עפר'".

*) במשך כל השנים, מאז הסתלקות רבי לוי יצחק, התעניין הרבי רבות אודות ציונו של אביו, ודאג לשימור המקום וקדושתו. במהלך השנים אף שלח הרבי כספים לשימור המקום, והוראות מדוייקות לשיפוץ וכו'. בכתבה שלפנינו התייחסנו אך ורק לשלב האחרון בבניית האוהל על ציונו של רבי לוי יצחק, שנעשתה על-ידי הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב – במסגרת בניית כל אהלי רבותינו נשיאינו ברוסיה.