"מאות צעקו – אני לא נושם": העדויות לאחר האסון

ynet

45 נהרגו באסון שהתרחש הלילה (בין חמישי לשישי) במתחם ההדלקה של חסידות "תולדות אהרן" בהילולה בהר מירון, כתוצאה מהדוחק הכבד. אל המספר הזה הצטרפו יותר מ-100 פצועים, שפונו לשורת בתי הרפואה באזור הצפון. כמה מהמשתתפים בהילולה, שנפגעו באירוע, סיפרו על דוחק, על צפיפות, ועל "מפולת אנושית" בדרך החוצה מההדלקה. בזירת האסון נותרו כיפות ומשקפיים שבורים, דובר מד"א זכי הלר סיפר על "מראות מזעזעים".

מחקירה ראשונית של המשטרה עולה כי כמה מהשוהים במקום החליקו ויצרו "מפולת אנושית", שתחתיה נמחצו השוהים. כוחות הכיבוי חילצו את הלכודים, בסיוע מסוקי חיל האוויר ולוחמי יחידה 669. ממד"א נמסר כי 150 נפגעים טופלו על-ידי הצוותים הרפואיים בהר. יותר מ-100 פונו לבתי הרפואה בצפון, ואחד מהם הועבר במסוק לבית הרפואה הדסה עין כרם בירושלים.

גיל אלון, בן 47 מחיפה שנפצע באורח קל באירוע ופונה לבית הרפואה רמב"ם בחיפה, סיפר כי זו הייתה ההילולה הראשונה שבה השתתף. "היו המון אנשים. האירוע התרחש עם סיום הדלקת המדורה הראשית. אנשים החלו להתפנות החוצה ועברנו במדרגות שאמורות להכיל 50 אנשים. היו שם יותר מ-500", הוא סיפר. "השורה הראשונה נפלה והתחילו דחיפות. נפלה שורה על שורה והיו מראות קשים".

אלון הוסיף לספר על הדרך שבה הצליח להיחלץ, ואמר כי שכב תחת אדם אחד ומעל אדם אחר. "הקפדנו לשמור על דרכי נשימה פתוחות, הכובד היה קשה וכל הזמן נפלו עוד אנשים. באיזשהו שלב פתחו דלת צדדית וזה הצליח קצת לשחרר. אנשים ניסו לסייע אחד לשני, ניסו להוריד ולא הצליחו. זה היה משקל עצום".

משה יוסף לבי, שפונה לבית הרפואה , סיפר גם כן על לחץ ומשתתפים רבים בהדלקה של החסידות. "אני יצאתי מיד אחרי ההדלקה. היציאה הייתה מאוד צרה ומישהו החליק מתחת מהלחץ. הוא נפל ועליו התחילו ליפול עוד ועוד אנשים. שכב מישהו מתחתיי, נפלתי קדימה והתחלתי להתפלל שם. שמרתי על ערנות, ניסיתי לצעוק. הרגליים היו תפוסות וניסיתי לא לזוז כדי לא להתאמץ מדי".

אבריימי ניבין, בן 21 מירושלים, סיפר כי "היו רגעים שהרגשתי שאני הולך למות. היו מתחתיי אנשים שלא נשמו – ילדים ואנשים מבוגרים. חשבתי רק על התינוק שלי, בן שלושה חודשים. לא רציתי שהוא יגדל יתום". על השתלשלות האירוע סיפר ניבין: "היינו ביציאה והיה שם מעין כבש של ברזל שאנשים החליקו עליו. בשלב מסוים אנשים התחילו לצאת בלחץ ופשוט נפלו אחד על השני. מאות אנשים נפלו. אנשים צרחו ובאיזשהו שלב הפסיקו לנשום".

ניבין הוסיף כי "באיזשהו שלב מישהו הכניס לי אגרוף לבטן ולא יכולתי לנשום. צעקתי שהוא חונק אותי והוא הזיז את היד. גם כשכבר הצליחו להגיע אלינו המחלצים זה היה כמו פאזל – למצוא איפה החלקים של כל אדם. הרגל של אחד על החזה של השני. בשלב שהמשטרה הסירה את הגדרות בצדדים של המעבר היה קל יותר לחלץ".

חיים ורטהיימר, שפונה גם הוא לזיו, העריך כי נשפכו מים במקום – דבר שהוביל להחלקה. "זה היה כמו סוג של סקי. מסיבה לא ברורה היה לחץ ואנשים נעצרו. מאחורה הם המשיכו לרדת, ואנשים נדחקו. מאות אנשים צעקו 'אני לא נושם'. לא הבנתי מה הולך סביבי, רק בהמשך הבנתי שזה רציני. התעלפתי שם כמה פעמים".

דביר כהן, בן 25 מירושלים, סיפר כי "היו אנשים שרצו לצאת, והייתה כמות גדולה מאוד של אנשים. מרוב לחץ זה נדחף לכל כיוון. היה גרם מדרגות שאנשים ירדו בו בצורה מסודרת, וכנראה כמה אנשים מעדו – וכולם התגלגלו עליהם. אנשים גדולים קרסו על אנשים קטנים. מאות אנשים נפלו עליי".

הוא הוסיף: "כוחות ההצלה, תודות לאל, נתנו כוח גם לאנשים אחרים. כל מי שהיה לו יד לעזור פשוט התחיל למשוך אנשים, אחד מעל השני, כמו ערמת לגו. הייתי שם בערך שבע עד 10 דקות. ברוך השם אין שברים אין כלום. בריא ושלם. בפעמים קודמות במירון זה לא היה ככה. בדרך כלל הכול בצורה מסודרת, מבוקרת, אנשים נכנסים בסדר, יוצאים בסדר, שמחים. חוזרים הביתה בריאים ושלמים. נוצר לחץ של אנשים שכנראה לא היו ערוכים אליו מספיק".