3 סדרים, 2 בנות, שליחות אחת • בלוג שליחות

"למרות שלומדים על שליחות מגיל אפס וזה לא מושג חדש, כשנוחתים לשליחות בפועל, זה קורה בבת אחת ובלי הכנה מוקדמת. ברגע אחד היינו צריכות לקבל ולהתרגל לכל דבר שקורה, וכמובן…להיות שותפות.

אחד התפקידים שלנו היה ארגון האולם לליל הסדר המרכזי. רצינו שהאולם יהיה יפה וחגיגי ביותר, כמו שרואים תמיד בתמונות. רק שלא היו לנו פרטי עיצוב רבים. באוקראינה, בשונה מהארץ, אין להשיג בקלות פריטים כמו חבקי מפיות מעוצבים שיש בארץ כמעט בכל מכולת. החלטנו לגייס את היצירתיות שבנו, ויחד עם כוח המשלח הפקנו דברים מדהימים.

עד שעות הבוקר יצרנו חבקי מפיות שנעשו על ידי מלבנים מודפסים בצבע זהב, אותם הידקנו יחד. החבקים יצאו נהדר, ואף חברת עיצוב לא הייתה מתביישת בהם. הוספנו מעמידי מספרים לשולחנות בצבע תואם לחבקים. המעמידים נוצרו מכפות חד פעמיות שנותרו מהשלל שהבאנו מהארץ. עטפנו אותן בנייר זהב והוספנו נצנצים לקישוט השולחנות. כך, עם פריטי עיצוב נוספים שיצרנו יש מאין בעשרים אצבעותינו, האולם היה נראה מקסים, ברוך ה'.

נותרה לנו שעה קלה למנוחה עד שיעלה השחר, וקמנו לתפקיד משגיחות הכשרות: בדקנו את הביצים והדלקנו את האש. עשינו הכל בזריזות כדי שנספיק לאכול את החמץ (מהמשלוח ששיגרו לנו מהארץ) בזמן.

זהו. סוף זמן אכילת חמץ ופסח מגיע לוויניצה.

יצאנו לשרוף את החמץ, אך מזג האוויר הקדים אותנו. ניסינו להדליק את הגפרור, אבל השלג, הגשם והרוח נלחמו בנו. החמץ וגזרי העץ נרטבו לחלוטין. הזעקנו את המנהל הגוי לעזרה, והוא לא הבין – לשרוף את הדברים הטובים שיש שם? ועוד דברים שהגיעו מישראל? בסוף, לא לפני שטעם מהחבילה, הוא הצליח לשרוף את החמץ.

כעת הגיע הזמן לחזור אל בית השליחה להכנות אחרונות לקראת החג. לפרק עופות שלמים (בכמויות!), להכין את החרוסת, לפצח אגוזים ולקלף המון המון המון ירקות. לאחר מכן ניקינו את הבית ניקיון אחרון והתארגנו לכבוד החג.

יצאנו חגיגיות ויפות לעבר האולם. הרגשנו בכל פסיעה תערובת של עייפות, סיפוק רב וכוח אינסופי מהמשלח, או במילים אחרות – הרגשנו בנות חורין אמיתיות.

כל הקהילה התאספה לחגוג את ליל הסדר. היה קר מאוד בפנים כי בעל המקום רצה לחסוך בכסף. הקור העיק והביא לחוסר ריכוז, והשליחה הייתה אובדת עצות – כיצד תרכז את הנשים? ואז נזכרה שאנחנו, השליחות הצעירות, הכנו פעילויות חברתיות לילדי בית הספר, ואם המשחקים מצליחים לרתק את הילדים, למה לא לשתף גם את נשות הקהילה?

וכך ישבנו בשלושה שולחנות המורכבים מילדים, ילדות ונשים ושיחקנו בינגו ומשחקי זיכרון בתחרות סוערת שאין לה אח ורע. כך ורק כך אפשר היה לספר, להדגים ולהפנים את עניינו של היום. סליחה, של הלילה.

לאחר שליל הסדר המרכזי הסתיים, המשכנו לבית השליח לביצוע ליל הסדר כנדרש, ללא דילוגים וקריצות לעבר ה'שולחן עורך'. יחד איתנו הגיעו עוד רבים מאנשי הקהילה, וכיוון שהיינו צריכים להיות איתם – להסביר ולהדריך, יצא שבעצם…לא ערכנו את ליל הסדר בעצמנו.

רק בשעה מאוחרת מאוד, לאחר ששני הסדרים שמו בפינו את ההגדה בעל פה ולא נכנס אל פינו דבר מאכל, ישבנו חבורת בנות, השליחה ואנחנו, לספר ביציאת מצרים.

את ליל הסדר הזה לא נשכח לעולם. שרנו, סיפרנו, חידשנו, התוועדנו והרגשנו ממש בנות חורין!".