איך מתמודדים עם קנאה בין אחים?

הרב שלמה רייניץ

מהי הדרך היעילה ביותר לטפל בנושא הקנאה בין ילדים? מה עושים, כאשר הענקת מחמאה לאחד האחים – מעוררת את אחיו לקנאה ודרישה: למה רק הוא? מה ניתן לעשות למגר את הקנאה בין האחים?

התשובה בקצרה:

האמירה שהורים טובים צריכים להעניק לכל ילדיהם באופן שווה – גורמת להורים שקנו נעלים לילד אחד, להרגיש שלא בנוח אם לא קנו גם לשני משהו חדש. בבית כזה, כאשר ילד מתלונן שרק לאחותו קנו שמלה חדשה, ההורים ממהרים להתנצל ש'רק לפני חודשיים קנינו לך חליפה לחג'. כאשר ילד מביא ממתק מהגן או מהכתה, ההורים עומדים על כך שיחלק לכולם או שיעלם לאיזשהו חדר ולא יגרום לקנאה. כי כולם צריכים לקבל באופן שווה. צריך שתמיד יהיה איזון בבית.

כאשר ההורים נוהגים כך, הם משדרים לילדים מסר, שאם לא כולם קיבלו = נעשה כאן עוול. למעשה, דווקא הניסיון להיות 'יפה' בעיני הילדים, ולהיות שוויוני ביחס אליהם – מייצר את הקנאה, כיוון שילדים החיים במחשבה שמגיע להם יחס שוויוני, יהיו עסוקים באופן בלתי פוסק בהשוואות. הם ידאגו כל הזמן, שמא אחד קיבל יותר ממה שכולם קיבלו. הם יהיו עסוקים בתלונות על קיפוח ורגשות קנאה אחד בשני.

בבית כזה, הילדים מתלוננים, ובצדק. ולכן, בבית שהקנאה בין הילדים מגיעה לרמות גבוהות – כדאי וצריך לבטל את חוק השוויון!

כל ילד והצרכים שלו

ב"כללי החינוך וההדרכה" של הרבי הריי"צ, מודגש כמה פעמים שמכיוון שאין בני האדם שווים בטבעם, במזגם ובתכונתם – גם ההתייחסות של המחנך אליהם, לא יכולה להיות שווה, אלא שונה ומתאימה לכל אחד לפי צרכיו.

כל אדם הוא בעל נפש שונה וייחודית. הרמב"ם, כמו גם ספר החינוך, מאריכים לבאר בטעמי מצוות הצדקה, שהקב"ה ברא את בני האדם שונים אחד מהשני, ובהתאם לכך עלינו להתייחס לכל אחד לפי צרכיו. ידועה ההלכה שכאשר נותנים צדקה לעני, צריכים לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו – בהתאם לצרכיו המיוחדים. אינה דומה צדקה לעני אחד, לצדקה הנדרשת עבור עני אחר.

כך גם בחינוך הילדים:

הילדים שונים אחד מהשני; ברגשות, ברצונות, ברמה הרוחנית, בקשיים, בצרכים וכו' וכו'. כל ילד הוא ׳עולם מלא׳, שונה וזקוק לדברים אחרים: בעוד ילד אחד במשפחה רגיש וזקוק להרבה תמיכה מהוריו, ילדים אחרים הם בעלי ביטחון עצמי ולא זקוקים לתשומת לב רבה כל כך.

ילד קטן המתאמץ לעשות מעשה טוב – זקוק לממתק כתמריץ; בעוד אחיו הגדול עושה את אותו הדבר ללא מאמץ ואינו זקוק לממתק. וכך מובא בפירוש 'פת לחם' לספר חובת הלבבות של רבינו בחיי: "ולזה מביא הפסוק אני ה׳ מלמדך להועיל – הוא בתועלתיות פרטיו כל אחד בשעתו כפי הצורך".

השדר הסמוי של ההורים

גם באותם בתים המתנהלים לפי שוויון, ברור שכאשר ילד לא חש בטוב, הוא נשאר בבית. הילדים האחרים לא יפתחו רגשות קנאה ותלונות מדוע רק הוא נשאר – כי ברור לכולם שבמקרה הזה אין מקום ליחס שוויוני. מהיכן זה ברור לכולם? מכיוון שההורים משדרים ביטחון מוחלט שנשאר בבית רק מי שזקוק לזה, ברור לכולם שרק הוא נשאר והם לא. כל אחד יודע שכאשר הוא יהיה זקוק להישאר, גם הוא יוכל להישאר.

לא צריכים להגיע למצב שחלילה ילד לא מרגיש טוב, כדי להטמיע את התחושות הללו בבית. כאשר ההורים מסבירים לילדים שבבית שלנו כל אחד מקבל מה שהוא צריך ולא מה שהשני קיבל – הילדים יבינו. אדרבא: זה ייצור אצלם תחושת ביטחון, שבבית הזה דואגים לצרכים האישיים של כל אחד.

כעסים ותלונות הם לעיתים קרובות תוצאה של נתינה שמתיימרת להיות שוויונית. אבל אם מלכתחילה ברור, שאין מקום לשוויון, אז אין גם מקום להשוואות ולתלונות.

נתינה לפי צורך. לא העדפה!

חשוב להדגיש: כל המדובר הוא כשכל אחד מקבל לפי הצורך שלו בזמן שהוא זקוק לקבל את הדבר. אבל צריך זהירות חמורה ושמירה מהעדפה של בן אחד מתוך המשפחה שבאופן קבוע יקבל משהו (אפילו קטן) שלא בגלל צורך אלא בגלל שיש להורה העדפה אליו.

זהירות זו נלמדת בגמרא מסיפור יוסף ואחיו: "ואמר רבא בר חסיא אמר רב בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים", וכן הובא ברמב"ם להלכה (הלכות ערכין פ"ו הי"ד) "ציוו חכמים שלא ישנה אדם בן בין הבנים בחייו, אפילו בדבר מועט, שלא יבואו לידי תחרות וקנאה, כאחי יוסף עם יוסף."

למעשה בפועל:

1. בזמן רגוע ומתאים, תסבירו לילדים שאתם אוהבים כל אחד מהם ודואגים שלכל אחד יהיה את כל מה שהוא צריך.

במקביל, אתם גם דורשים מכל אחד לפי הכוחות שלו ולא דורשים מכולם אותם דרישות.

2. כאשר אתם קונים למישהו משהו – אל תתנו הסברים. ההסברים נראים כמו התנצלות, כאילו יש כאן משהו לא בסדר שלא כולם קיבלו נעלים חדשות וכדומה. אם ילד שואל כדי להבין, אפשר להסביר לו. אם בכל זאת הוא לא מסכים – זה בסדר גמור, מותר לו שלא להסכים.

3. אם אחד הילדים דורש נעלים כמו שקניתם למענדי, תעמדו בתוקף על דעתכם. למרות שזה קשה להרגיש לא אוהבים. האמת היא שזה בדיוק הפוך. רק אם תעמדו על דעתכם תוכלו בהמשך להגיע למצב שהילד ירגיש שאתם באמת קונים לכל אחד את מה שהוא צריך והוא יאהב אתכם. באם חלילה הורים נכנעים לילד, יש בזה גם נזק גדול לבריאות הנפשית של הילד שזקוק להורים סמכותיים שבטוחים בעצמם.

4. כאשר אתם נותנים לאחד הילדים ממתק, אל תזהירו אותו שלא יספר לאף אחד. יש כאן מסר סמוי שמשהו בממתק הזה לא הוגן. אם ילד מקבל שקית של ממתקים, אפשר וצריך ללמד אותו לשתף את כולם, אבל לא לדרוש ממנו בפקודה. זה בסדר שרק אחד קיבל ואוכל לבד (כמובן, ניתן וראוי להציע לו שיאכל בצד, לא בגלל שזה לא בסדר שהוא אוכל, אלא רק מתוך התחשבות שלא יגרה את כולם…).

5. באם הדרך הזאת חדשה לילדים, היא תהיה להם קשה בתחילה. אל תופתעו כאשר הם ירבו להתלונן 'למה רק הוא קיבל' וכדומה. תקשיבו להם, תבינו אותם ותרגיעו אותם. תחזרו להם שוב ושוב על הכלל החדש: אצלנו כל אחד מקבל את מה שהוא צריך לקבל, ולא מה שהשני קיבל.

6. תזרמו בטבעיות מבלי לבדוק איך הילדים מרגישים, והאם הם מצליחים להתמודד עם הקושי שלהם ׳לקבל גם׳.

זה בריא וטוב שיתמודדו עם המציאות כבר עכשיו. בשום מקום נורמלי, החיים לא מתנהלים בשיוויון, והם צריכים לחיות חיים טובים ומאושרים.

בהצלחה רבה!

מקורות: הרמב"ם הל' מתנות עניים פ"ז הל' א–ז, כללי החינוך וההדרכה פרקים ז–ט.