הרב מנחם וולף, יועץ משפחתי, הדרכת הורים ויעוץ זוגי
חינוך מסורתי או חדשני
אתם לא רוצים לשמוע שהבן שלכם היה מעורב בתגרת ידיים בבית הספר, אבל אם הוא היה מעורב; אתם מעדיפים לשמוע שהוא היה הצד החוטף או הצד המחטיף? במילים אחרות, אתם מעדיפים לשמוע שהבן שלכם מחונך כראוי או בעל עוצמה וכוח?
העולם שסביבנו השתנה מאוד. בדור הקודם כיבדו השכלה, ידע, משרה חשובה; בדור שלנו מכבדים רוח צעירה, יוזמה, עוצמה, תחושת מסוגלות. אם בדור הקודם התפיסה היתה שרכישת מקצוע מכובד היא המפתח להשתכרות נאותה ולהצלחה בחיים; היום, בתחומים רבים יש משקל רב יותר ליכולת ליצור קשרים, לפרסם, להתגמש וליכולת שלך לעדכן גירסה למדיה המשתנה. בעיניי החברה – המצליחן של היום הוא בעל עוצמה נפשית, אופטימיסט, משדר אווירה טובה, חברותי וזורם.
לא רק העולם שסביבנו השתנה, גם בתוכנו חב’’ד עברה שינוי עצום. החבדני’’ק של הדור הקודם, היה חסיד שעובד ה’, בלימוד, בתפילה באריכות, באתכפיא במאכל; דמויות ההוד מהדור הקודם הם ר’ שלמה חיים ור’ ניסן. החסיד של היום, הוא שליח מצליח, שלא מתפעל מקשיים, שיודע להסתדר בתנאים חדשים ומשתנים, שפתו רהוטה והוא מאיר פנים לכל אדם.
ליתר דיוק, חב’’ד לא מחקה את החסיד מהדור הקודם, אלא, הוסיפה עליו נדבך. כלומר, צריך להיות חסיד שלומד חסידות ומתפלל באריכות, מונח בתורה, וגם שליח שפועל עם אנשים ומפעיל קשרים למען הפצת יהדות.
הרכב ה’’כלאיים’’ של המופנם והמוחצן הזה, מסבך עוד יותר את החינוך שלנו. איך נחנך ילדינו באמצעות הטלת משמעת וקבלת עול כדי ליצור ‘’עובד’’ או על-ידי העצמה ונתינת כוח כדי ליצור ‘’שליח’’ עוצמתי?
הרמוניה
לא פעם הרבי עודד אנשים לקיום תורה ומצוות, תוך התייחסות לכך שזה הצורך של הנשמה שלהם. כמו שהגוף שלכם זקוק לאוכל ושתיה ושאר צרכים, כך אתם זקוקים לתורה ומצוות, כיון שנשמתכם צמאה לקשר עם ה’, כך הוא כתב. כאשר יהודי הולך בדרך התורה והמצות, הוא חי בהרמוניה עם הנשמה שלו וזה מביא לו רוגע ושמחה.
בדרך זו ענה הרבי לאנשים בעלי כישרונות שונים ועודד אותם לעסוק בתחומם, תוך שהוא מורה שהדרך לחיים בריאים ומאושרים, קשורה בכך שהם מוצאים לפועל את היכולות המיוחדות שלהם. כלומר, הם יחושו בטוב ותהיה להם מנוחת הנפש ושמחה, כאשר דרך החיים שלהם מתאימה למבנה הנפש והתכונות שלהם.
השאלה אם להטיל על הילד משמעת או להעצים אותו – כשאלה העומדת בפני עצמה – מתאימה למוצר במפעל ולא לחינוך של ילד.
לראות את הילד
כדי לתת את החינוך הנכון לילד, צריך להכיר את הילד ולהתאים לילד את מה שמתאים לנפש שלו. גם באיכות וגם במינון הנכון.
גם הביטול לה’ וגם יכולת ההשפעה החוצה, שתי התנועות הללו, הן תכונות שנמצאות בנפש של כל ילד. אצל כל ילד הן קיימות בצורות שונות, בגוון שונה והמופע שלהן כלפי חוץ נראה אחרת.
יש ילד שהביטול שלו מתבטא בכך שכאשר אומרים לו לשטוף כלים, הוא משאיר גם את השיש מצוחצח; ויש ילד שהביטול שלו מתבטא בכך שכשאומרים לו לסדר את החדר שלו, אם הוא הרים שמונה חפצים, זה כבר מעל הטבע עבורו. יש ילד ש’’שליחות’’ עבורו, זה לעשות כינוס לכל ילדי השכונה; ויש ילד שלהצטרף עם אבא בביישנות ל’מבצע תפילין’ זה יציאה מההגבלות.
בשביל לחנך את הילד שלנו, עלינו קודם כל לראות את הילד שלנו. עלינו להניח לנסיון להתאים אותו לרצונות שלנו ולצרכים שלנו, עלינו לשים לב אל הנשמה שלו.
עלינו להכיר אותו, את מעלותיו ואת הקשיים שלו. יכול להיות שהוא לא מסיים את השיעורי בית שלו, אבל בשבילו חצי דרך זה המון. יתכן שקיבלנו עדכון שהוא הפריע למהלך השיעור, אבל הוא דווקא עשה מאמץ לשבת בכבוד בשיעורים שלפני כן.
כאשר נשחרר את הפנטזיה שלנו ונקבל את הילד שלנו, נהנה מהיופי הפנימי האישי שלו, נשמח בו, אנחנו נרגע. כאשר אנחנו נקבל ונחבק אותו, יהיה לו בית חם, לכוחות הנפש שלו יהיה בית, הוא יוכל להתגלות ולהתבטא והנפש שלו תזרח ותאיר גם כלפי פנים וגם בהשפעה החוצה.
רוב נחת!