תות"ל נתניה: מסע התמימים הגיע להאדיטש

מסע התמימים של תלמידי ישיבת תומכי תמימים בנתניה הגיע לציון אדמו"ר הזקן בהאדיטש.

השכמנו בארבע לפנות בוקר. טבילה במקווה המפואר של דנייפרופטרובסק. ברגשות תודה עמוקים לשלוחים המקומיים בראשות הרב שמואל קמינצקי שאירחו אותנו בכבוד גדול וברוחב לב (במיוחד תבוא על הברכה הגב' שושנה וובר) יצאנו להאדיטש. מרחק של חמש שעות. סדר חסידות באוטובוס. למדנו את שיחת הרבי על רשימת אדמו"ר הזקן "נפש השפלה" שכתב רגעים אחדים קודם הסתלקותו. התפללנו שחרית באוטובוס. התפילה והשעות הללו הן באופן אחר: אנחנו הרי בדרכנו לאלטער רבי..

האדיטש לכתחילה לא הייתה כלולה (בוודאות) בתוכנית המסע, אך הרב אורנשטיין קיבל שני מענות מיוחדים באגרות קודש, כשדיווח על תוכנית המסע. האחד: "במענה על מכתבו בו .. מזכיר כי כמה ימים אחרי חג השבועות יוצאים קבוצה גדולה מאנ"ש לנאות דשא..". השני: "במענה על מכתבו.. בו כותב אודות מסעיו מהאדיטש.. ואשר עתה עוסק הוא בהשגחה על הכשרות בנתניה..".

כך זכינו להגיע להאדיטש. כולם דרוכים ונרגשים. למרות הלחץ בזמן, היה ברור שבלי התוועדות הכנה אי אפשר להיכנס לאוהל הק'. כל אחד מהרבנים דיבר, וההתוועדות הפכה להיות אש להבה. כולנו נתפסנו. הרבנים תבעו כי לא מספיק לקבל החלטה טובה. זה המקום להשתנות מן הקצה אל הקצה. זה המקום, אצל הראשון לשביעי, לדרוש ולהתחנן על ההתגלות של הרבי, השביעי. אין לי ספק שכולם קיבלו החלטות באמת משמעותיות.

למרות שכבר טבלנו הבוקר, הלכנו כולנו לטבול שוב במקווה המפואר של האדיטש. בכלל הכל שם בפאר והדר. ר' שניאור דייטש מנהל הכל ביד רמה. לאחר הטבילה במקווה צפינו בשיחת הרבי שמדבר על אדמו"ר הזקן, ומתוך אווירה זו צעדנו במורד מדרגות ההר, לעבר הציון הק'. בחיל ורעדה נכנסנו אל הקודש פנימה. יש כאן קרוב למניין כהנים שעומדים מרחוק. ניגנו בהתרגשות את כל ניגוני רבותינו נשיאינו, את הניגון של ר' ליויק. הרב ולפא הפציר בהתרגשות רבה על התגלות הרבי, וכל אחד המשיך עוד לעמוד שעה ארוכה מול אדמו"ר הזקן. כל אחד ומשאלותיו והחלטותיו.

לאחר מכן התקיימה במקום ארוחה עשירה מאד שהוכנה עבורנו מבעוד מועד. במהלך הארוחה קם המשפיע הרב שלמה רוזנבלט ובשם כל משתתפי המסע, הודה לרב אורנשטיין על כל המסע המופלא שייחרת בלב כל המשתתפים עשרות רבות בשנים. קול מחיאות הכפיים הרמות והממושכות הסגירו היטב את תחושת הכרת הטוב והתודה של כולנו כלפי הרב אורנשטיין. הרב אורנשטיין ניצל את ההזדמנות להודות לשליח הרב ולפא שליווה את המסע והוסיף הרבה לאווירת המסע, כך גם הודה לרב רוזנבלט על חלקו החשוב באווירה, למדריך מרדכי קמינקר המסור, ולצלם החביב יוסי בלשניקוב שליווה את המסע לכל אורכו, בחיוך ובסבלנות.

מהאדיטש המשכנו לעבר שדה התעופה. בהתוועדות מאולתרת, כל אחד מהתמימים סיפר על "הרגע" המיוחד שלו במסע. רבים הצביעו על מקום הולדת הרבי במוסקבציה 69 בניקולייב, רבים הצביעו על מקום הברית של הרבי, בבית סבו ר' מאיר שלמה, רבים הצביעו על הציון בהאדיטש, הרבה הצביעו על בית כנסת במירונבה בדנייעפרופטרובסק. יש שהצביעו על בית המרקחת בניקולייב ועוד מגוון רחב של דעות. המשותף לכולם היה שהמסע כולו היה מעל ומעבר לציפיות בגשמיות וברוחניות.

כאשר נחתנו בארץ, קיימנו כינוס בשדה התעופה בו נקראנו ע"י הרבנים לשנן ולא לשכוח: לפרוט את כל ההחלטות הטובות למזומנים.. בהכרזת הרב אורנשטיין "ויעקב הלך לדרכו בשמחה ובטוב לבב", ובשירת כי בשמחה תצאו, התפזרנו כל אחד לביתו בהחלטה נחושה: "לפרוק את החבילות..".