למה הוא לא ענה לטלפון עשר שנים?

הרב יהודה גינזבורג

השבוע חגגנו כולנו בתהלוכות הילדים של ל"ג בעומר.

זכיתי להסתובב בעצמי ביותר מעשר תהלוכות של השלוחים הנפלאים כאן בחיפה, שעושים עבודת קודש 24/7 ופועלים גדולות ונצורות.

באחת התהלוכות אני רואה בכניסה מישהו מוכר. עוד רגע, ואנחנו מתחבקים חיבוק של חברים שלא נפגשו מלא זמן. כמעט עשר שנים.

לפני עשר שנים פגשתי אותו, בתור רווק עם מישהי, הם רצו להתחתן אבל היו אתגרים בדרך, ועכשיו אני רואה אותם עם שני ילדים מתוקים.

מתברר שהם עברו שנים לא פשוטות בכלל, אבל התוצאה?

אז הוא היה 'רחוק' מכל עניני תורה ומצוות, והיום הוא מגיע לשיעור תורה אצל השליח המקומי מידי שבוע.

איך זה קרה?

*

ב'פרשה החסידית' מבאר אדמו"ר הזקן נושא מרתק במיוחד.

למה הגרעין מצמיח פרי רק אחרי שהוא נכנס לאדמה ונרקב? אם במהותו הגרעין אמור להצמיח, מדוע צריך לזרוע אותו באדמה?

ומבאר, כי בתוך הגרעין יש גם את כוח הצומח אבל הוא בהעלם. רק אחרי שהגרעין נרקב ו'מתבטל', ותוך כדי הוא מתחבר לכוח הצומח שנמצא באדמה, מתגלה בו הכוח הטמון והוא מצמיח פירות מתוקים.

זו גם הסיבה שגרעין של תפוח יצמיח עץ של… תפוחים, כי בתוכו הוא מכיל את הכוח אלא שהוא בהעלם.

*

הדרך לאכילת לחם היא זריעה (וצמיחה), טחינה, לישה ואפייה, וכמו כל דבר – הוא קיים גם ברוחניות.

יהודי תמיד מחובר עם ה', אלא שהחיבור לפעמים הוא עמוק מאוד עד שכמעט אינו יכול להתגלות.

על כך אומר שלמה המלך בשיר השירים 'פתחי לי רעיתי אחותי…', אחותי מלשון 'איחוי' וחיבור, החיבור קיים, צריך לגלות אותו.

איך עושים זאת? באותה הדרך שמגיעים מהגרעין אל הלחם.

השלב הראשון הוא ה'ביטול' והרקבון הפנימי, שמחבר אותו אל השורש והאמת שלו (לכן כשיהודים בצרה הם מתחילים להאמין..). זה מה שמגלה ומצמיח את הכוחות הנעלמים שבהם שבאים לגילוי.

(השבוע אמר לי בעל עסק: לא נעים לי להגיד, המלחמות עושות לנו רק טוב, כל מלחמה מגלה כוחות יותר עמוקים שיש בנו ואנחנו מצליחים בגדול).

השלב השני הוא הטחינה, שהיא דרגא נוספת של ביטול ושבירה. השלב השלישי הוא הלישה, חיבור הקמח והמים, כשברוחניות מדובר על חיבור אמיתי שלנו עם הקב"ה, והשלב האחרון הוא האפייה, החיבור אל ה' צריך לבוא מתוך הלב, שהלב יהיה חם ומחובר. גם מידת הרחמים נקראת בפסוק בלשון אפייה ("נכמרו רחמיו"), כי הרחמים על הנשמה מחברים אותנו עוד יותר אל ה'.

*

זהו פירוש הפסוקים שבתחילת פרשת השבוע שלנו, בהר סיני, "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך".

קודם כל צריך לדעת שה' הוא הנותן לנו את הכוח והיכולת, וכדי להצמיח נדרש ראשית כל 'ושבתה', להגיע אל הביטול והריקבון, שיביאו אחר כך את הצמיחה.

בדרך צריך גם שיהיה "תזמור כרמך", לזמר ולכרות את הענפים והצמחים הלא רצויים, את המידות וההתנהגויות הלא טובות, אבל בסוף "ואספת את תבואתה" צומחים בגדול.

*

לפעמים כשאנחנו מרגישים במצב של ריקבון, צריך לדעת שזו הדרך הטובה ביותר כדי לצמוח.

ומהצד השני, דווקא כשאנחנו בטוחים שמצבנו מצוין, צריך לדעת שחיבור אמיתי ושפע מלמעלה מגיעים אחרי התבטלות ויגיעה.

באיזה מצב שלא תהיו, תדעו שבפנים החיבור אל ה' קיים, וצריך לגלות אותו. הכוח ניתן, העבודה ביידיים שלנו.

שבת שלום ומבורך!