הארנק האבוד שהוביל ליהודי האבוד

מספר הרב שבתי פישר, שליח ומנהל בית חב"ד בגבעת שמואל:

חברים יקרים, ברצוני לשתף אתכם במופת  מהרבי מה"מ שקרה אתי ביום ששי האחרון.

אחרי תפילת שחרית בקש ממני אחד מצוות בית חב"ד את מפתח בית חב"ד, הוצאתי מצרור המפתחות ונתתי לו.

לאחר הסיבוב עם הילדים חזרתי לבית חב"ד שהיה  עדיין פתוח אחרי תפילת שחרית, ונזכרתי שאין לי מפתח בצרור ולא אוכל לנעול אותו.

הלכתי ברגל לביתי הנמצא בסמיכות מקום להביא מפתח רזרבי ובדרך חזור הבחנתי בארנק מונח על הקרקע ומתוכו מבצבצים שטרות כסף. הרמתי את הארנק מתוך צער על בעליו שבודאי מודאג מאד.

בחנתי את תוכן הארנק וניסיתי למצוא רמז מיהו בעליו. תעודת הזהות ורשיון הנהיגה ספרו לי מי הבעלים וגם היכן גר, אך במודיעין 144 לא היה זכר למספר הטלפון שלו. שם המשפחה של הבעלים היה מוכר לי מגבעת שמואל. אני מכיר משפחה בשם זה.

הרמתי טלפון לאחד מבני המשפחה כדי לברר אולי זה קרוב שלהם.

אחד המשפטים הראשונים שאמר לי היה, "אני בהלם שחייגת". לא הבנתי מדוע אמר זאת, נכון שאינני מתקשר אליו כל יום, אבל אני לא ברוגז איתו ואין שום סיבה שלא אתקשר אליו.

הסברתי שאני מנסה לברר מיהו בעליו של ארנק שמצאתי. התברר שאין זה קרובו. הוא הוסיף, שהוא עדיין בהלם מזה שטלפנתי אליו ועוד מעט ירגע ויסביר לי.

לאחר רבע שעה התקשר, וכך הסביר: "אתמול חזרתי בשעה 4:30 לפנות בוקר מעבודתי ו"דברתי עם הקב"ה".

בתוך כך חשבתי על כך שאני אוהב את הרבי ואת חב"ד ופניתי אל הרבי בזו הלשון: "אם אתה קיים באמת ורוצה שאתקרב אליך, שהרב שבתי יתקשר אלי בבוקר".

הבוקר, רק פתחתי את העינים ואתה התקשרת. עכשיו אתה מבין למה הייתי המום ושאלתי אותך מה פתאום חייגת אלי?".

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

ו..אל דאגה, גם הארנק הושב לבעליו באותו יום ששי.