הגיע הזמן לדבר על: הרחבת מעגל התלמידים במוסדות החינוך

הרב גרשון אבצן – סינסינטי, אוהיו

בטור שהתפרסם בבמה זו בשבוע שעבר, כתבתי על הצד הטכני של תהליך הקבלה לישיבות הקטנות. השבוע אני מבקש להתמקד בתפיסת העולם שהרבי מה"מ מבקש להנחיל למוסדות החינוך שלנו בכל הנוגע לקבלת תלמידים והרחבת מספר התלמידים. זה נכון למוסדות חינוך מכל הגילאים, לבנים ולבנות. 

נקודת העניין: עלינו לראות בכל תלמיד הלומד במוסדות הרבי הזדמנות להשפיע על דורות ולחבר דורות עם הרבי. לכן, הנהלות המוסדות חייבות לעשות מאמץ כדי למקסם את מספר התלמידים שניתן לקבל במוסדות.

לפני שאפרט, ואצטט ממכתב חשוב של הרבי, ברצוני לשתף שני סיפורים: האחד שמעתי בפארבריינגן, והשני הוא  סיפור אישי שחוויתי בעצמי.

מקשרים דורות עם משה של דורנו

הסיפור הראשון הוא סיפור מפורסם שהתרחש בישיבה בעיירה בליובאוויטש. כמה בחורים התנהגו בילדותיות וסולקו מהישיבה. אחד מהם שעזר בכמה הזדמנויות לרבנית רבקה, אמו של הרבי הרש"ב, סידר דרכה שיוכל להיפגש עם הרבי הרש"ב בשעה שהגיע לבקר את אמו בבוקר.

לאחר שהבחור סיפר בכנות את כל הסיפור, הרבי הרש"ב הביע הסכמה עם החלטת ההנהלה, ואמר לבחור שהוא יכול ללכת ללמוד בישיבות אחרות, כשהוא מונה בשמותיהן של כמה ישיבות. הבחור החל לבכות ואמר: "רבי! אתם לא רק זורקים אותי מליובאוויטש, אתם זורקים את ילדיי ונכדיי!" הרבי הרש"ב – לאחר ששמע אותו מתחנן גם עבור חברו – הסכים שיישאר בישיבה. 

אותו בחור היה ר' אברהם זלצמן, שילדיו ונכדיו מסרו נפשם ברוסיה ומשמשים כיום כשלוחי הרבי בכל רחבי העולם. את הסיפור שמעתי מנכדו הרה"ח ר' יוסף יצחק זלצמן, משלוחי הרבי בטורונטו.

הסיפור השני, הוא סיפור אישי: 

אני הבן הבכור במשפחתי, ובכל זאת אני אומר תמיד לאנשים שיש לי עשרה אחים גדולים! 

הכיצד? 

בשנות הלמ"דים, לאחר המהפכה האיראנית, הרבי עורר את הרב יעקב יהודה הכט ע"ה להציל מאות נערים מאיראן. הרעיון היה שרבים מהילדים האלה יגורו אצל משפחות מקומיות בקראון הייטס, ובסופו של דבר ישתלבו במוסדות שלנו.

מסיבות שונות, זה לא ממש קרה. רוב המשפחות והמוסדות החב"דיים, עם הרקע הרוסי, לא יכלו "לגשר על הפער" ולהתמודד כראוי עם הילדים האלה. אינני מתלונן או מאשים, אני פשוט מציין עובדות והיסטוריה. 

יוצאת מן הכלל הייתה ישיבת 'אור אלחנן' בהנהגת הרב עזרא שוחט שי' – שקיבלה בחום את התלמידים האלה, ועוד כמה משפחות, ביניהם הוריי היקרים.

הוריי, שהיו זוג טרי, לקחו על עצמם "לאמץ" כעשרה מהנערים האיראנים הללו. הם היו 'בני בית' אצלנו במשך כמה שנים, וברבות הימים הוריי ערכו את חתונותיהם וליוו רבים מהם לחופה. הם גדלו להיות רבנים חסידיים, שלוחים, עסקנים בקהילת אנ"ש. מובן שחייהם של ילדיהם ונכדיהם היו בהתאם. חלק נחמד בסיפור: בנו של אחד הנערים האלה, שאבי היה הסנדק בברית המילה שלו, נישא לאחותי…

מקשרים דורות עם משה של דורנו

כמנהלי מוסדות חינוך חב"ד, עלינו להבין באמת, כי מה שאנו מציעים הוא ייחודי – אנו מקשרים דורות רבים עם משה רבנו של דורנו, ועלינו לחפש את הדרכים כדי לחלוק אוצר זה עם כמה שיותר ילדים.

אכתוב זאת בכנות ובשקיפות: במובן מסוים, זו בעיקר האחריות של המוסדות המחנכים עם הגישה שיש לנו "רבי חי". זו גישה חינוכית המשפיעה על כל היבטי החיים ודרכי החינוך של התלמידים. מדובר באוצר שאינו ניתן להשגה במוסדות אחרים. זה מגדיל את האחריות שלנו לדאוג לכך שכמה שיותר ילדים יתקבלו וילמדו במוסדות שלנו.

למוסדות שתוהים אם אכן יש להם את היכולת להתרחב, הייתי רוצה לשתף בפסקה הבאה מתוך מכתב יסודי של הרבי (אגרות-קודש חלק יג עמוד מח. כדאי לקרוא את כל המכתב):

"..וברור הדבר, שלו היה מוחלט בדעתם שבנוגע לתלמידי תומכי תמימים באה"ק ת"ו, הרי כמו שמייסדיהם ומנהליהם, הם רבותינו הק', יכולים להספיק ההוצאה הדרושה למאתים תלמידים – אף שבדרך הטבע לא היה לזה מקום בשכל כלפני שנתים – יכולים הם להספיק גם כן ההוצאה לארבע מאות, לשש מאות ועד לאלף תלמידים – הי' כן בפועל ובלי כל גוזמא. ו"החילוק" הוא – שהיה לעוד שמונה מאות תלמידים חלק ונחלה בתורת הבעש"ט, רבנו הזקן וכו'. ועל ידי הנהגה בצמצום ובמדת הדין – אין נותנים להם האפשריות לזה. ועוד דבר נוסף – שעל ידי זה יש אחיזה לצמצום מבחוץ, שאפילו במספר מאתיים תלמידים גם-כן תהי' נתינת מקום למיעוט".

המילים מהדהדות בעד עצמן!

זכרו: כל תלמיד שאנו מקשרים ל'משה אמת ותורתו אמת', לא רק מקשר לרבי את כל הדורות הבאים אחריו, אלא הוא גם פותח ערוץ חדש של ברכות עבור המוסד החינוכי! נסו גישה זו ותראו בעיניכם את הברכות. נכון שלכל מוסד יש את הדרך שלו להתרחב – אבל מה שחשוב באמת היא תפיסת העולם של הרחבה. 

אנא אל תהססו לשתף את מחשבותיכם, על האמור לעיל בשליחת מייל אישי אליי: rabbiavtzon@gmail.com