"השידוך שנסגר בזכות ההנחת תפילין" • חיים שליחות בטורונטו

אבריימקה אייזנשטיין, חב”ד אינפו

אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת המגזין השבועי שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות. השבוע ראיינו את השליח הרב שמואל נפט שליח הרבי מלך המשיח ומנהל אחד מעשרה בתי חב"ד לדוברי רוסית בטורנטו, קנדה.

איך הגעת לשליחות בטורונטו? מה הביא אותך לצאת לשליחות בכלל ולמה דווקא לשם?

בתור בחור כבר שמעתי על החשיבות של יציאה לשליחות פעמים רבות. רוב החברה בסביבה שלי רצו להיות שלוחים ותמיד דיברו על זה. אמנם, אני לא גדלתי בילדותי במשפחה חסידית, וכשבאתי ללמוד בישיבת תומכי תמימים במוריסטון לא חשבתי שזה בכלל רעיון בחיים שלי.

כשנסעתי בפעם הראשונה (מתוך שישה פעמים) למדינת קזחסטאן, ראיתי שם את השלוחים והתעורר בי הרצון להיות בתפקיד הזה. 

לאחר החתונה, כשחשבנו על היציאה לשליחות, מיד עלתה לנו האפשרות של מקום כמו טורונטו, כיוון שאני דובר רוסית מהבית ואשתי גדלה באוקראינה, אז רצינו לצאת לשליחות עם דוברי רוסית אך עדיין לא ידענו לאיפה בפועל נצא.

כשהייתי בכולל, יום אחד קיבלתי צלצול מהשליח הרב מענדל זלצמן (בנו של השליח הרב יוסף זלצמן, השליח לדוברי רוסית הראשון בטורונטו) והוא אומר לי שהם מחפשים זוג חדש שיבוא לפעול באזור עם דוברי רוסית והוא ממש ישמח שנבוא לשליחות, והיות שבאופן כללי זוגות ששתי הבני זוג מדברים ברוסית, זה לא דבר רגיל, לכן מיד כשהוא שמע ששנינו מדברים ברוסית הוא צלצל.

בתחילה אשתי לא כל כך רצתה לגור בטורונטו כי מלכתחילה כיוון המחשבה שלנו היה לגור באוקראינה או ברוסיה. אך כאמור, בסופו של דבר לא יצא לנו לנסוע לברית המועצות (לשעבר), וברוך השם, אנחנו עכשיו כאן בשליחות הרבי מלך המשיח – לקבלת פני משיח צדקנו.

אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות", תן לנו טעימה קטנה מימי התחלת השליחות.

בשונה משלוחים רבים, אנחנו לא פתחנו כאן בית חב"ד חדש, אלא הגענו לנהל את הבית חב״ד הראשון של ארגון JRCC (מרכז לדוברי רוסית) שפתח הרב יוסף יצחק זלצמן בשנת תשמ"ח.

הקושי אצלינו בהתחלה היה בעיקר העובדה שהגענו ואנשי המקום הסתכלו עלינו כמו "שתי הילדים הצעירים האלה" שהגיעו לקהילה מאוד וותיקה עם מנהגים ונהלים קבועים… 

מטבע הדברים היה קשה מאוד להקשיב לאנשים שרצו שאנחנו נעשה הכל כמו שהיה כל השנים, בשבילנו הרעיון הזה לא נתן לנו את היכולת להשתמש בכל הכשרונות שלנו. 

אגב, שנה אחרי שהגענו, נשרף מבנה הבית חב״ד שלנו ויותר מחצי שנה עשינו שיפוצים. לאחר שפתחנו מחדש את הבית חב״ד, הרגשנו שזה כבר המקום שלנו ואחרי זה הכל כבר השתנה ב״ה.

מהם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק היום בעבודת שליחות?

אנחנו מתעסקים בעיקר עם יהודים דוברי רוסית, יש בשכונה שלנו קצת פחות מ-1,000 משפחות דוברי רוסית. 

בתקופת הקורונה, הצטרפנו לארגון Chabad Young Professionals, כסניף מקומי והתחלנו לעשות אירועים של יהדות עבור צעירים שכבר אחרי אוניברסיטה. בהתחלה הרגשנו שהצעירים פה לא רוצים להצטרף פה לפעילות הוותיקה ולמרות שיש המון בתי חב״ד פה בעיר, הם לא היו מחוברים.

לאט לאט התחלנו לשבור את הקרח, אנחנו עדיין צעירים ב"ה והרגשנו שיש לנו שפה משותפת איתם, ככה שנוצרה איזושהי כימיה והתקדמות בקשר עם הצעירים, בפרט פה באיזור שלנו שיש הרבה חברה משכבות הגיל הצעיר.

יש לך סיפור מיוחד מהשליחות שתרצה לשתף בו את הגולשים?

יש לי חבר טוב בקהילה ושמו דני, איתו נפגשתי לראשונה בבר מצווה של בן דוד שלו (איתו למדתי בעבר), באמצע הבר מצווה ניגשתי אליו לשאול האם הוא רוצה להניח תפילין, הוא אמר "לא", "לא בשבילי" והרגשתי מאז שאין כ"כ עם מי לדבר…

קצת זמן אחרי הכרתי את החבר הכי קרוב אליו, שגר בבנין שלי, בהמשך הבנתי שהם חברים שהוא יביא את הבחור הזה לאירועים שלנו בבית חב"ד, אחרי כמעט שנה, בסוף הקיץ בשנת תשפ"א, הוא הביא אותו לבית חב"ד ומאז התחלנו להיות חברים טובים, הוא החל לבוא ומכיוון שהוא עובד כטבח אמר לי שהוא מוכן להכין את כל האוכל לאירועים שלנו עבור הצעירים.

בכל הזמן שהתקרבנו, לא דיברתי איתו על יהדות, כי חששתי וידעתי טוב שזה לא מעניין אותו ויתרחק מזה ישר.

בהמשך הידידות שלנו, דני בא עם הקבוצה שלנו לרבי לשבתון ב-770, והוא נהנה ביותר והתרגש מאוד, אך לא דיברתי איתו עדיין על יהדות.

בהמשך, בחודש אייר תשפ"ב הוא הצטרף איתנו לנסיעה למדינת גואטמלה לשבתון של חב"ד, יחד עם יהודים נוספים מכמה ערים בארצות הברית וקנדה, היה לו שם כייף מאוד, השליח שם חיים זילבר, אדם נפלא משכמו ומעלה, שליח נדיר שאין בהרבה מקומות, והשליח הזה פורץ גבולות מכל הלב, מה שהיה כך היה:

בליל שבת, הבית חב"ד היה מלא במטיילים כבכל שבת, למעלה מ-100 ישראלים, וביום השבת היה יותר רגוע יחסית ופחות עמוס, עשינו מניין ובקריאת התורה השליח הוא הגבאי וכשהוא קורה לאנשים הוא דורש מהם לשלם על העליות עם מצוות, והנה לפתע באמצע קריאת התורה, לקראת עליית רביעי או שלישי הרב פתאום ברח מההיכל של בית הכנסת וחצי דקה אחרי חזר עם דני בידיים שלו.. מסתבר שדני היה בחדר האוכל עם חולצת גופייה, מכנסיים קצרים, סנדלים ולא היה על ראשו כיפה, שיחק שש בש עם בחורות ישראליות, והוא לקח אותו בידיים לבית הכנסת, ואני מתפלא מה קורה פה… כי הקשר שלי איתו מאוד זהיר היות ואני מכיר איתו טוב וחששתי מאוד כיצד הוא יגיב, אך השליח היה נועז, שם עליו כיפה וטלית וקרא לו לתורה, לעליה השנייה בחייו מיום הבר מצווה.

אנחנו רקדנו ושרנו לו 'סימן טוב ומזל טוב' כי חשבנו בהתחלה שזה הפעם הראשונה שלו, מיד לאחר הריקודים, הרב פונה אליו "איך אתה משלם על העליה"? הוא לא הבין מאיפה זה נחת עליו, מה אני צריך לשלם.. אז השליח הסביר לו "לא מדובר בכסף, אלא במצוות"! הוא לא ידע מה לומר.. אז הרב אמר לו מה הוא לשלם: "שבועיים כל יום ללכת לבית חב"ד ושם תניח תפילין עם הרב". והוא לקח את זה על עצמו… כשהוא הסכים מיד קם בחור מפלורידה ואמר "ואני יקנה בשבילו תפילין"! לאחר השבת, קנינו לו תיק תפילין מהודר עם הסמל של השבתון, ונסענו לתת לו את המתנה.

דני היה כבר בין 30, אדם מבוסס, טבח במקצועו כאמור, ובתקופה הזאת חיפש להתחתן עם בחורה ישראלית ממשפחה דוברי רוסית או בוכרית. הגענו לבית ויום אחרי שחזרנו דני שמעולם לא שמר תורה ומצוות, לא דתי כלל וכלל, כל יום הגיע לבית הכנסת והניח תפילין!!  וההרגשה אצלי הייתה נפלאה בכל יום מחדש.

הגיע יום ל"ג בעומר, ובאירוע ל"ג בעומר שארגנו הוא הגיע כשלידו בחורה טובה שאני מכיר, מסתבר שמיד בתום השבועיים של ההנחת תפילין מישהו התקשר אליו עם ההצעה של הבחורה שממש מתאימה לו, ממשפחה בוכרית מסורתית שאגב היא שומרת שבת.. והם התחתנו בשעה טובה ומוצלחת, והוא מנסה לשמור כמה שהוא יכול, ובכל פעם שהיא אומרת לו להניח תפילין הוא מניח, הם גרים מול הבית חב"ד וחיים באושר ומגיעים הרבה לבית חב"ד. בסופו של דבר, בזכות התפילין, הוא התחתן.

האם יש לכם תוכניות מיוחדות לעתיד?

דבר ראשון, כל שליח צריך לדעת שהתוכנית הראשונה שלו צריכה להיות – לסדר את עצמו. כלומר, אם אני יהיה שליח מסודר, מבחינת סדרי עדיפויות וההבנה של איפה אני רוצה להשקיע את הזמן של השליחות כי אסור לאבד את הפוקוס מקהל היעד שלי בשליחות, חיי המשפחה כי אני חייב להשקיע גם בבית כדי להצליח מחוץ לבית – כל זה דורש חשיבה והשקעה לטווח הארוך. 

כשאני מסודר ומתנהג בסדר מסודר כל יום, אני יכול להיות יותר בקשר עם האנשים ויותר בפוקוס לגבי הפרוייקטים והפעילות שלנו בבית חב״ד. 

לכן המטרה שלנו עכשיו היא לאו דווקא לעשות פעילויות גדולות, אלא להתמקד בעיקר בלגשת וליצור קשר אישי עם כל אחד פה בשכונה. 

איך אנשים מקבלים אצלכם את המסר של בשורת הגאולה וקבלת פני משיח צדקנו?

אצלנו כולם יודעים שמשיח מגיע היום. אנחנו מדברים על זה כל הזמן ומקשרים את כל מה שאנחנו לומדים לביאת המשיח. 

גם העניין של פרסום זהות מלך המשיח לא בספק אצלנו בבית חב״ד, פה מובן אצל כולם מי זה המשיח שהוא מגיע לגאול אותנו תיכף ומיד!

לסיום: מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולאנ"ש בכלל, בעמדנו בשנת 'הקהל'?

בדרך כלל כששומעים 'שנת הקהל' חושבים על אירועי ענק וכינוסים בומבסטיים. לפעמים אנחנו צריכים להתעסק דווקא בהקהל הפנימי שלנו. 

להיות בשליחות זה דורש מבן אדם כוחות עצומים ובכדי להשתמש בהם כמו שצריך כל אחד צריך לעשות הקהל בפנים, הווי אומר; לעשות חשבון עם עצמו. לאסוף כל הכוחות הפנימיים שלו ולהיות מודע לעצמו, לדעת מה הוא באמת יכול לסבול או לעשות עם הכוחות שיש לו.

לפעמים אנחנו מנסים לעשות יותר ממה שאנחנו יכולים לעשות. זאת לא שליחות – כך אנחנו הורסים את עצמנו ואת השליחות שלנו למי זה יעזור?!

אנחנו צריכים לזכור כל הזמן לקיים את ההקהל הפנימי שלנו, לעשות עם עצמנו חשבון נפש כדי לאסוף כל הכוחות האלה שלנו על מנת למלאות את השליחות ולהביא משיח צדקנו בפועל ממש!

מערכת מרכז החדשות החב”די – חב”ד אינפו, מאחלת לרב נפט ומשפחתו הצלחה רבה בשליחות היחידה – קבלת פני משיח צדקנו!