להיות בפסגה – זה מחייב • לחיות את הנקודה

הרב גרשון אבצן – ראש ישיבת תות"ל סינסינטי, אוהיו

לחיים חסידים!

ישנו סיפור חסידי מפורסם, אודות חסיד מבוגר ובעל מדרגה שפגש את בנו הצעיר של האדמו"ר של אותה חסידות. החסיד המבוגר שאל את הנער הצעיר: "כיצד ייתכן שלמרות היותך כל כך צעיר – נראה שמצבך בעבודת ה' גבוה ונעלה כל כך?"

במענה לשאלתו פתח הילד בסיפור:

היה פעם איש צעיר, שהתגורר בכפר ששכן למרגלות הר עצום בגובהו. שנים רבות חלם ושאף האיש לטפס ולהגיע לפסגת ההר. סוף כל סוף הוא החל באימונים לקראת הטיפוס המסוכן, ולאחר שנים ארוכות יצא למסע המפרך. ימים ארוכים ומייגעים עברו, ואחרי כל המאמץ הממושך – הצליח להגשים את חלומו והגיע לראש פסגת ההר.

כאשר הגיע לפסגה, הוכה בתדהמה: מולו ניצב ילד קטן, כשחיוך רחב על שפתיו ועסוק הוא במשחקיו. פנה האיש אל הילד ושאלו: "לי לקחו 30 שנה להגיע הנה, וזה דרש ממני כל כך הרבה מאמץ. וכיצד אתה, ילד קטן כל כך, נמצא כאן?!" ענה לו הילד: "אני נולדתי כאן"…

יהודי – למעלה מהגלות!

שיחות הדבר מלכות של קיץ תנש"א, ממש מזכירות את הסיפור הזה. כאשר לומדים את השיחות הללו, שבוע אחר שבוע, ושנה אחר שנה – קולטים פתאום שמלבד ההוראות והחידושים הפרטיים של כל שיחה ושיחה, ישנם נושאי השקפה כלליים אותם הרבי מלמד אותנו. דוקא הנושאים האלו הם אלו שצריכים לדבר אודותם; ודוקא עם נושאים כלליים ובסיסים אלו, אנו יכולים באמת לחיות גאולה.

אחד הנושאים המרכזיים בהשקפה שאותה הרבי מלמד אותנו, הוא – שאנו מוכרחים להפנים ש"עומדים בראש ההר": מקומו האמיתי של כל יהודי באשר הוא, הוא למעלה מהגלות. את הענין הזה רואים ברבות משיחות הדבר מלכות (ויש לכך דוגמאות אין-ספור).

הרבי מסביר שיהודי, גם כשהוא נמצא בגלות, הוא לא רואה בכך גלות גרידא – אלא מלכתחילה הוא יודע שכל כוונתה ותכליתה של הגלות היא הגאולה, ולכן, לא נותר לו אלא להפוך את ה"גולה" עצמה ל"גאולה".

מתחילת חודש אלול תנש"א, הרבי מחנך אותנו לאווירת 'אלול' ועבודה של חשבון נפש בגישה אחרת, מרוממת ומיוחדת: הרבי מלמד אותנו שעבודת האדם, חשבון הנפש והתיקון צריכים להיות מבוססים על ההכרה במהותו האמיתית של יהודי – שהוא "כולא חד" עם הקב"ה, ויש לו את הכוחות הגדולים ביותר שלמעלה ממדידה והגבלה. גם בתוך המלחמה וההתמודדות עם קשיי העולם, על יהודי לזכור את מקומו האמיתי שלמעלה מהעולם.

ההשקפה שהרבי מחדיר בנו בשיחות אלו מרוממות אותנו מעל ומעבר למגבלות העולם והגלות. אל פסגת ההר.

זכות וגם אחריות

את אותה השקפה אנו מוצאים בצורה בולטת בשיחת השבוע שלנו, ש"פ תבוא.

השיחה עוסקת בהרחבה במעלתו של יהודי כ"ביכורים" – התכלית והמטרה שבשבילה נברא כל העולם. בסיום השיחה מבאר הרבי מדוע כ"ביכורים" מקומו האמיתי של יהודי הוא בבית המקדש, "לפני ה' אלקיך", ולכן הוא כלל לא שייך למצב של גלות. הגלות עבורו היא רק דרך לעורר אותו לגלות עוד יותר את מעלתו כ"ביכורים", וכך לבטל לחלוטין את הגלות ולהביא את הגאולה.

אך בשיחה זו מוסיף הרבי ומחדד נקודה נוספת: ביחד עם הזכות, ישנה גם האחריות. אכן קיבלנו מתנה עצומה בכך ש"נולדנו על ההר" – אנו נמצאים במצב כל כך מיוחד, זכינו להיות ה"ביכורים" של כל העולם, ולהימצא למעלה מהגלות. אבל דוקא בגלל זה מוטלת עלינו אחריות עצומה וכבדה. עלינו לוודא שכל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו ממוקדים למטרתנו ולמשימתנו.

יהודי שמסתכל על העולם בהשקפה מתאימה למה שמלמד הרבי, ומכיר בכך שמקומו האמיתי הוא למעלה מהעולם והגלות, מוכרח לשאול את עצמו: האם אני אכן מפנים את הדברים בחיי היום יום שלי? האם אני נראה כמו יהודי שחי גאולה, ונשמר בכל מצב מליפול לתוך הגלות חלילה?!

להישאר קשורים למעלה

ישנו סיפור ידוע המסופר על רבי מאיר מפרימישלאן: מידי בוקר היה רבי מאיר עושה את דרכו בירידה מהר תלול בקצה העיירה כדי לטבול. כל כך נחוש ונועז היה רבי מאיר במסירותו לטבילה במקווה, עד שגם בימי הכפור הקשים, כאשר מורד הצוק היה מתכסה בשכבת קרח עבה ומסוכנת, הוא היה עושה את דרכו לטבילה – ואכן הצליח לעבור בדרך המסוכנת בבטחה וללא פגע.

השמועה על "מסע הפלאים" של רבי מאיר מידי יום למקווה, התפשטה ברחבי העיירה, והביאה הערצה והערכה לאיש הקדוש. אך היה שם לץ אחד שחפץ לקרר את ההערצה המיוחדת. באחד הבקרים הלך אותו אחד בעקבות רבי מאיר, וליווה אותו במורד הצוק המסוכן בדרכו אל המקווה. אך את מהמורות האבנים ותלילות הצוק לא יכול היה לצלוח, ולפתע הוא איבד שליטה והתגלגל במורד ההר, שם נחת חבול ופצוע.

לאחר זמן מה, כאשר הופיע במורד ההר רבי מאיר, פנה אליו הלה: "רבי – מהו הסוד שלך, כיצד אינך נופל ברדתך את הצוק?" ענה לו רבי מאיר: "כאשר קשורים למעלה – לא נופלים למטה".

זו האחריות שלנו כ"ביכורים" – לשמור כל הזמן על עצמנו "קשורים למעלה". הדרך הטובה ביותר להישאר "קשורים למעלה" היא להמשיך ללמוד ולהתעמק בשיחות הדבר מלכות – השיחות שיזכירו לנו כל הזמן מי אנחנו באמת, ויחברו אותנו אל הגאולה. כשנחיה כך, נהיה בטוחים מ"ליפול למטה" – בגלות.

כתיבה וחתימה טובה! לחיים!