היום חל יום היארצייט של הרב יוסף גרינברג שנפטר בכ"ה טבת תשס"ט.
לתולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה
נולד בעיר קפרסט שברומניה בכ"ט מנחם אב תרצ"א לאביו הרב נפתלי גרינברג ששימש כשוחט העיירה ולאמו מרת רחל.
בזמן מלחמת העולם השנייה החלה משפחתו לנדוד, ובמהלך הנדודים התייתם מאמו. בסיומם של הנדודים, התיישבה משפחתו בטשקנט שבאוזבקיסטן, והוא החל ללמוד בתלמוד תורה המחתרתי אצל ר' ישראל לוין, וכעבור זמן קצר התייתם מאביו שטבע בנהר באופן טראגי כאשר הלך לטבול.
בשל הנסיבות גדל אצל אחיותיו מרת זיסל פרידמן ומרת חיה סגלוב, וכאשר הסתיימה המלחמה ניסה לצאת את גבולות ברית המועצות באמצעות דרכון פולני מזוייף במבצע שכונה לימים בשם 'יציאת רוסיה תש"ו', אך היה זה כבר לאחר שהשלטונות עלו על רשת ההברחה, וכאשר הרכבת הגיעה לתחנת פרימישלאן, נעצרו על ידי שוטרים חמושים, ובעוד שחברי הקבוצה המבוגרים נאסרו והוגלו לסיביר, הצעירים והוא בתוכם שוחררו בתום החקירות, והוא נסע לסמרקנד.
בסמרקנד, פעל יחד עם בני משפחת מישולובין בארגון תלמודי תורה מחתרתיים, וכעבור זמן עבר לכותאיס שבגרוזיה, שם למד במחתרת עם נערים יהודיים.
כעבור שלוש שנים מאז שוחרר עקב נסיון הבריחה, נעצר בכותאיסי באשמת סיוע בריחה ל'פושעת' מרת שרה קצנלבויגן ('מומע שרה'), וכעבור תקופת מעצר ממושכת, נגזרו עליו עשר שנות גלות בסיביר.
את שנות גלותו ריצה בנורוליסק, שנחשבה לאחת מהמחנות הגרועים ביותר. אנשי המחנה הועסקו בכריית ניקל, תוך סיכון אישי עצום ואספקה מינמלית של מזון. גם בשנות שהותו במחנה לא שקט על שמריו והמשיך לעסוק בפעילות יהודית, ואף כתב סידור תפילה מהזכרון בו התפללו יהודי המחנה שהצליח לקרב אותם לשמירת מצוות.
בשנת תשי"ז, לאחר שש שנות גלות מפרכת, שוחרר וקיבל חנינה. הוא נסע לצ'רנוביץ, והתארח בבית משפחת קופרמן, וכעבור זמן קצר שודך לרעייתו מרת לאה רבקה, בת הרה"ח איש מסירות הנפש ר' אפרים מנשה שיינר.
החתונה התקיימה בבית קרוב משפחתו הרב אהרן חזן, ואת הקידושין סידר האדמו"ר ממחנובקה. לאחר החתונה התגוררו במשך חודש וחצי בצ'רנוביץ, ולאחר מכן קבעו את מגוריהם בסמרקנד שם נותרו עד שעלו לארץ הקודש בשנת תשכ"ט.
בארץ הקודש, קבע את מגוריו בבני ברק לצד אחיו הרב משה גרינברג מנהל סניף צעירי אגודת חב"ד בעיר, ומונה כמשפיע בית כנסת חב"ד בשכונת נווה אחיעזר.
נפטר בגיל 77 בכ"ה טבת תשס"ט, ונטמן למחרת בבית העלמין הר הזיתים בירושלים.