שביבים מתוך הספר "הרבי בפריז"

מהדורה שניה של הספר הפופולרי "חב"ד בפאריז", מאת הרב שמואל מנחם מענדל בוטמאן, יצאה לאור באחרונה, ובה הוספות רבות ומרתקות.

המהדורה הראשונה יצאה לאור בשנת תשע"ה ובתוך זמן קצר אזלה מן השוק לאחר ש"נחטפה" מהמדפים על ידי קהל אנ"ש בארץ ובעולם. המהדורה החדשה, כוללת גם מדור חדש – "ההמשך", מאורעות השנים אחרי תש"ז שהיוו המשך לביקור הרבי בשנת תש"ז.

באחד מפרקי המדור, מתפרסמים סיפורים נדירים שחווה הרב בוטמאן עם הרבי בשנים הראשונות שלאחר הנשיאות.

אנו מגישים חלק מהסיפורים, מתוך היבול רב האיכות ורב הכמות המתפרסם בספר והפופולרי בבתי אנ"ש בארץ ובעולם, שכאמור, יצא כעת במהדורה חדשה.

"ילדים אני זוכר אתכם"

ביום שלישי בבוקר, י"ג אדר א' תשי"ד הגיעה משפחתנו לארצות הברית. באותו היום בשעה 8 בערב נכנסו בני המשפחה ל'יחידות'. הרבי קיבל אותנו במאור פנים מיוחד, ופנה מיד אל הילדים ושאל אותנו: "קינדער איר געדענקט מיר?" ("ילדים, אתם זוכרים אותי"), ומבלי להמתין לתשובה, המשיך באותן פנים מאירות: "איך געדיינק אייך!" ("אני זוכר אתכם").

זכורני שהרבי דיבר כמה מילים עם כל אחד ואחת מאתנו, והתייחס לכל אחד ואחת במיוחד.

ביקור בביתה של הרבנית חנה

מיד אחרי ה"יחידות" עם הרבי הלכנו לביתה של הרבנית חנה, אם הרבי, למעונה ב־1418 רחוב פרעזידענט. הביקור היה מאוד ידידותי וחם. הרבנית סיפרה סיפורים משפחתיים מבית אביה הרב הגאון החסיד ר' מאיר שלמה ז"ל ומבעלה הרב הגאון החסיד המקובל ר' לוי יצחק שניאורסאהן נ"ע.

במשך הזמן אני זוכר שהיו בין הרבנית חנה ובין אמא שיחות טלפון תכופות וממושכות. מלבד הקשר המשפחתי, היה כאן קשר נוסף שנוצר מהיכרותן האישית בפאריז.

אני גם זוכר שהרבנית חנה באה לביתם של אבא ואמא לביקור.

"אני לא רק בת תלמיד חכם, אני גם אשת חבר"

במשך הביקורים שמשפחתנו ערכה בביתה של הרבנית חנה במשך השנים, שמעתי כמה פעמים שהרבנית חנה אמרה "אני לא רק בת תלמיד חכם, אני גם אשת חבר".

הרבנית דיברה באופן אישי עם כל ילד

זכינו במשך השנים להיות כמה וכמה פעמים בביתם של הרבי והרבנית. השולחן בכל פעם היה ערוך באופן מפואר, כמסופר לעיל.

הרבנית הקרינה מלכות'דיקייט ("מלכותיות") במובן הכי נעלה של המושג. הופעתה האצילית ואופן דיבורה המיוחד היו כמו של מלכה. הרבנית דייקה לדבר עם כל ילד באופן אישי. וביודעה שהילדים יודעים "איפה הם" ו"עם מי הם מדברים" עשתה הכל להקל עליהם. היא הנמיכה את הטון, חייכה הרבה ודיבורה היה באופן רך ולבבי. הרבנית הקפידה לשאול את כל ילד שאלות הנוגעים לו או לה באופן מיוחד. ראו כאן שני עולמות, של חסד ושל מלכות, מתמזגים יחד במיזוג נפלא.

הרבנית ידעה פרטים ופרטי פרטים מעבודתי

הרבנית התעניינה מאוד בעבודתי בצעירי אגודת חב"ד. פעם הרבנית אמרה "מיר זיינען פון אייך צופרידן" ("אנחנו מרוצים מכם"). היה ברור שהרבנית מעודכנת בעבודתי כי היא הזכירה פרטים ופרטי פרטים מעבודתי, וגם היה ברור מאוד מהיכן היא ידעה את כל הפרטים…

"אבא שניאורסאהן, אמא שניאורסאהן ובעלי שניאורסאהן"

פעם אמרה הרבנית: "בא מיר איז אלץ גלייך" ("אצלי הכל ישר"), ובעת שאמרה זאת עשתה תנועת הילוך ישר בידה על השלחן. והמשיכה: "דער טאטע איז א שניאורסאהן, די מאמע איז א שניאורסאהן און דער מאן איז א שניאורסאהן" ("אבא שניאורסאהן, אמא שניאורסאהן ובעלי שניאורסאהן").

הרבנית נתנה לי שליחות מיוחדת בארץ הקודש

הייתי נוסע מדי פעם לארץ הקודש והייתי מטלפן לרבנית לפני הנסיעה. פעם נתנה לי הרבנית שליחות מיוחדת – לבקר את דודתה מרת צילה שניאורסון, זוגתו של הרב בן ציון שניאורסון, אחיה של הרבנית נחמה דינה, אמה של הרבנית חיה מושקא.

המסר של הרבנית היה שהדודה תדע שדואגים לה והיא לא לבד.

עשיתי כדברי הרבנית והלכתי לבקר את דודתה ברחוב רש"י בתל אביב, ומסרתי לה דרישת שלום מהרבנית. דרישת השלום מהרבנית היתה לה ממש למשיב נפש.

יושבת לה הרבנית הצדקנית בברוקלין ודואגת לדודה מבוגרת באה בימים הגרה לבדה בתל אביב, ושולחת לה דרישת שלום ומסר אישי לעודדה ולחזק רוחה.

אחרי זה, בכל פעם שהייתי נוסע לארץ הקודש הייתי בא לבקר את הגברת צילה שניאורסאהן ומוסר לרבנית ד"ש ממנה.

הגברת שניאורסאהן היתה מספרת בערגה איך שנסעה לפני מלחמת העולם השניה, עם בעלה, לחגים לכ"ק אדמו"ר הריי"צ. "דאס זיינען געווען פרייליכע טעג" ("אלו היו ימי שמחה").

הגברת שניאורסאהן מאוד העריכה את הביקורים. כאות תודה נתנה לי את הסידור בו התפלל בעלה ר' בן ציון שניאורסון, ואת ה"לקוטי תורה" (המשומש!) בו למד.