אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ

בפרק ה' בשיר השירים שלמה המלך מתאר את המצב שהכלה מחפשת את החתן, עד שהשומרים "היכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי". ובנות ירושלים שואלות את הכלה, "מה דודך מדוד". ובנמשל, אומות העולם מתריסים כנגד ישראל, מה האמונה הזאת באחדות ה' שבשבילה אתם נטבחים ונהרגים, ממאנים להשתלב במרחב התרבותי.

אך בפרק ו', חוזרת אותה שאלה בשינוי קל, "אנה פנה דודך, ונבקשנו עימך". מתקדמים מספר שנים, וכבר מבינים שיש פה איזה משהו, אמנם הלך דודך, העלם והסתר, אבל כבר שואלים איפה, מוכנים להצטרף לחפש, נבקשנו עמך.

אם לפני עשרים ושתיים שנה, לאחרי ג' תמוז, אז בריכוזים החרדיים הסתובבנו והיה מצב של "פצעוני", תלשו רדידי מעלי, קרעו דגלי מעל חליפתי, "משוגעים, משיחיות, טירוף", וכל מיני אמירות. אבל היום יש מהפך בתפיסה, מבינים שיש פה עומק, רואים את הישיבות, את ההתפתחות של חב"ד, את ההתקשרות של אלפים לרבי, ובאים ושואלים, מצטרפים, מבינים שהרבי שלא רואים, הוא חי וקיים אצל חסידיו, ותקיף ונוכח, הרבה יותר מאחרים שמכנסים כינוסים ומחלקים שיריים. וכעת אומרים "אנה פנה דודך ונבקשנו עימך", אנשים רוצים לשמוע, לדעת ולהבין. ובדיוק בשביל המצב הזה, בא הספר שלפנינו.

הספרים שיצאו, מאז שנות הנפלאות, על כל סוגיהם ומחבריהם, עם ניקוד ובלי ניקוד, אלו שיש להם קרבת משפחה אליי, ואלו שלא, היו חלקם לקוטי פתגמים, וחלקם רעיונות מגובים מכל מיני מדרשים, וכן על זו הדרך.

לעומת זאת הספר המדובר מכניס את הענין של לימוד גאולה ומשיח, לתוך גבולות ההבנה, כמו שלומדים סוגיה בגמרא, כך שיהודי תורני מסוגל לעכל את זה, בתור דבר מקובל שאפשר לדון עליו. הספר הזה נותן את האפשרות ללמוד את המהלך, לא רק כחב"דניקים מאמינים, אלא שגם יהודים של דף יומי ומשניות קהתי, יכולים לעכל את הענין כסוגיה הלכתית, תורנית, רצינית.

הרבי נתן את הנשמה שלו בשביל השיחות האלו

מסופר שבזמן אדמו"ר הזקן היה הקטרוג על כך שתורת החסידות היא דבר שאי אפשר להבין בשכל אנושי. ועל כך הרבי ישב במאסר. בהרגשה שלי, גם בדורנו היה קטרוג כעין זה.

ישנה טענה שהשיחות של תנש"א–ב אינם מובנות בשכל. כל הביטויים המופלאים על סף הגאולה, תחילת התגלות משיח, וכיוצא בזה. איך אפשר להבין זאת? מהו היסוד לכך? עד שישנם המתייחסים לכך כ"שיחות אישיות בין הרבי לקב"ה" שאיננו אמורים להבין, או שהיו 'חכמים' יותר גדולים שאמרו שצריך לגנוז את השיחות האלו ר"ל, ועל דרך זה כל מיני תרוצים שיותר גרועים מהשאלה.

לפני שנתיים בג' תמוז כשהייתי אצל הרבי התוועדנו ב–770, והגיע ר' אהרן חיטריק שכנראה כבר עבר כמה שעות של התוועדות, וסיפר כל מיני סיפורים מעניינים על הרבי, שבהזדמנות רגילה לא היו יוצאים ממנו.

בין הדברים סיפר שבשנת תשנ"א הרבי דיבר בפרשת יתרו שיחה שלימה ועמוקה על ענין עשרת הדברות, והיו דברים מאוד עמוקים בחסידות 'השגת השלילה' וכל מיני מושגים. המניחים שאלו את הרבי שאלות רבות עוד לפני ההנחה, ולאחר מכן הרבי קיבל את השיחה להגהה.

ביום רביעי בלילה, לפנות בוקר, במצב שמזכיר את הזמן של תיקון ליל שבועות בחמש בבוקר, ועובדים על הפרטים האחרונים של השיחה להגהה. פתאום טלפון מהמשב"ק שלום בער גאנזבורג, מהבית של הרבי בפרזידנט. הרבי ביקש להגיה בשולי הגיליון שבהערה 82 יחליפו את המילה 'זאת' למילה אחרת.

ואז ר' אהרן פרץ בבכי. רבש"ע, בחמש בבוקר, אחרי שלבנו היטב את השיחה, הרבי עובר על זה עוד פעם, ומתקשר להחליף איזה מילה! אנא נפשי כתבית יהבית.

הרבי נתן את הנשמה שלו בשביל השיחות האלו. רואים זאת בהגהות, בכתב של הרבי שהרבי בקושי מחזיק את היד, בימים שאחרי דולרים. בשיחות שאחרי שבועות, עבודה של שני ימי חג ושבת – שתי קונטרסים! אחרי שמח"ת – הדרן! ההדרן, מי מסוגל להחזיק ראש, לשבת ולהגיה את השיחות, לפרסם אותם. ועל כזה דבר יש קטרוג, שהרבי דיבר דברים עליונים, שזה לא מיועד אלינו?

אז ב"ה, "היום גלותי חרפת". בספר 'ענינו של משיח' ישנה פעם ראשונה התייחסות לבאר את כלל השיחות והמהלך שהרבי מסביר לנו באותה תקופה. ובזה הסירו את הקטרוג שהשיחות הם ענינים לא מובנים. ובפרט כשכותב זאת יהודי תורני, כחומר תורני ישיבתי, זה מראה שזה דבר רגיל, הגיוני ומובן, נושא תורני רציני.

יכולה להיות כתיבה של התנצלות, כתשובה לשאלה, "איך אתם החבדניקים אומרים לנו..". הספר הזה בא בגישה אחרת, וכפי שהמחבר הרב וולף אמר לי שהספר הזה בעצם נכתב בתשנ"ב, כלומר, מנקודת מבט של אדם שנמצא אז ולומד את השיחות כבשעת אמירתם, מבלי להתייחס לכל מה שהיה בינתיים. הספר בא ללמוד את הענין מיסודו ושורשו, ואז בדרך ממילא רואים שזה דבר אקטואלי גם היום, וענין רציני שאפשר להסבירו.

תורה שלימה של דברי הרבי

אתם שלוחים, מנהלי מוסדות, אתם ה'פרונט', תפקידכם להביא משיח לכל מקום, וזה הספר שנותן את האפשרות לזה. הנה עכשיו פתחתי באקראי פרק על נשיא הדור, יחידה שבדור. אתם יכולים להסביר את המושג לאדם ברחוב? הדבר היחיד שהוא יודע זה היחידה שהוא היה בה בצבא, אבל מה זה יחידה הכללית? והנה, כאן בספר זה בא בהסברה ברורה ופשוטה 'עברי טייטש', כתוב בעברית קולחת, מתאים גם לכאלה שלא לומדים תוספות ארוכים בחזקת הבתים.

צריך לעשות מאמצים, שהדבר הזה יכנס, שבכל מקום יבינו את השיחות של תנש"א–ב, לא תהיה תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם. וזה התפקיד שלנו, בתוך שאר ההפצה של עניני גאומ"ש, לכל אחד צריך להיות ספרית גאומ"ש, שיעור גאומ"ש שהוא מוסר ומשתתף, ובקיאות אישית בענין!

הספר הזה צריך להגיע לכל הרבנים, לכל אדמו"ר שיהיה לו את זה על השולחן, זה צריך להגיע לכל הישיבות. אפשר לעשות את זה, להסביר שיש פה תורה שלימה של דברי הרבי, שפעם ראשונה מקבלים את המשמעות שלהם!

יש לנו עכשיו את הכלי

כדרכם של יהודים להציע הצעות, אציע שתי הצעות:

דבר ראשון אני פונה למחבר, אולי כדאי לעשות קונטרס בפני עצמו, מפתח לשיחות המבוארות בתוך הספר, ובפרט שיחות הדבר מלכות. כך שלפני שנגשים ללמוד את השיחה או למסור עליה שיעור, יהיה אפשר למצוא בספר ביאורים הנוגעים לשיחה הנלמדת.

דבר נוסף, לתרגם את הספר לאנגלית, ואולי גם לעוד שפות, זה דבר נחוץ מאוד. אולי עם שינויי עריכה, אולי תקציר כל שהוא. אך זהו דבר נחוץ לתרגם אותו.

רבותי, יש לנו עכשיו את הכלי. 25 שנה לא הייתה ברירה, רק לתלות שלטים ולתת את השיחות בצורה גולמית. ואז יכלו רק להבין שזה אכן דברים שבאים מהרבי עצמו, ועדיין לא יכלו להבין מה ואיך. כעת "שברו" את הענין, הספר הזה מציג את הנושא כדבר שניתן לדיון, יש הבנה וקו כללי בדבר מלכות. אז קדימה, כל השלוחים להיכנס לענין, להביא לרבנים ולראשי ישיבות, לקבוע בזה שיעורים, ובעז"ה, כדברי הרבי, "יהי רצון שיפעל פעולתו", פעולה הרצויה, ונלך בקרוב ממש לקבל את פני הרבי מלך המשיח תיכף ומיד ממש!