השלוחים שנלחמים על כל נפש יהודית בקניה • מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

המסע של משפחת נוטיק לא התחיל במטוס, אלא בשאיפה ישנה שחיכתה לרגע הנכון. "מהרגע הראשון לחתונה, ידענו שאנחנו רוצים לצאת לשליחות", פותח הרב לוי נוטיק. "אולם היה שלב שלא היינו בטוחים שאנחנו יכולים לעמוד בכל אתגרי השליחות. בשנים הראשונות שלאחר החתונה, החלטנו להישאר בארץ ישראל, אבל את האפשרות לצאת לשליחות – השארנו פתוחה".

הקשר לקניה היה לא שטחי. "את קניה הכרתי היטב מהזמן שאחי הרב שמוליק שהה שם בשליחות, עד שנאלץ לעזוב בעקבות שוד שעברו הוא ומשפחתו. בשנים שאחי כבר לא היה שם, הייתי מגיע לקניה בעקבות העסק שלי שהתפתח באפריקה, והייתי נשאר שם לא מעט שבתות. לאורך הזמן הכרתי עוד יהודים שצמאים ליהדות ולבית שיאחד את הקהילה. מן הראוי לדעת כי בניירובי לבדה גרים מאות יהודים – זהו ריכוז היהודים הגבוה ביותר במזרח אפריקה".

כשרעייתו חיה מושקא סיימה את לימודיה, הבשילה בהם ההחלטה. "החלטנו שכעת אנחנו רוצים לעשות דבר משמעותי יותר והתלבטנו האם לצאת לשליחות בקניה. כתבנו לרבי את כל ההתלבטויות והחששות שהיו לנו, וזכינו לקבל מענה מדויק מהרבי: 'כשיוצאים לשליחות, יוצאים בקבלת עול בלי לקבוע מסמרות עד מתי קבלת העול ממשיכה; אבל יבוא יום ונראה שהחיים הרבה יותר טובים גם בגשמיות'. הרבי גם הוסיף, שהלוואי וכל יהודי היה מנצל מאה אחוז מהכוח שיש לו, מה שיכול לשנות את החיים של אלפי יהודים".

הסימן הסופי הגיע למחרת: "כשאשתי חזרה מהבית ספר, היא סיפרה שבדיוק היום המנהלת קראה לה כדי לברר איתה האם היא רוצה להמשיך כמורה גם בשנה הבאה. היא השיבה לה בשלילה, שכן אנחנו מתעתדים לצאת לשליחות בקניה. 

"כבר למחרת התחלנו להתארגן, ולאחר שלושה–ארבעה חודשים יצאנו לדרך רחוקה. רחוקה מאד".

אתגרי השליחות בין כשרות לביטחון

הנחיתה בקניה הבהירה לבני הזוג שהחיים שלהם עומדים להשתנות מקצה לקצה. "אתה יכול להבין לבד שאין כאן בחנויות מוצרי בסיס כשרים", משתף הרב לוי נוטיק במציאות. "לא חלב, לא טונה ואפילו לא קטשופ פשוט. מה שכבר יש, עולה מאוד יקר. לדוגמה: פפריקה שעולה בארץ ישראל ששה שקלים, בקניה עולה שלושים, וכן הלאה. אנחנו מייבאים כמעט הכל מארץ ישראל, מארה"ב או מצרפת. לא מעט אנשים שבאים לכאן מבינים שמדובר באפריקה, ומציעים את עזרתם בהבאת מוצרים כשרים. יש גם יהודים חסידים אנשי עסקים מארה"ב שבאים לכאן לצורך עסקיהם. ניתן לראות כיצד חסידות משפיעה על אדם שדואג גם לזולתו".

גם נושא הביטחון בעייתי ומורכב לא פחות. "מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' החמרנו את הנחיות הבטיחות. אף אחד לא נכנס לכאן ללא תיאום מראש ועם הצגת דרכון. בתי חב"ד אחרים פחות מודעים לסכנה, אך לדעתי כך צריכים להתנהל. הייתה לנו גם תקופה שקיבלנו הנחיה ממשרד הביטחון לשים אבטחה 24/7 סביב בית חב"ד. עלות של דבר כזה, היא כמובן יקרה מאוד".

לצד הביטחון הפיזי, קיים האתגר הרוחני של הבדידות. "אין בקניה שום חיים יהודים מסודרים. כשהגענו לארץ ישראל בקיץ, בני הצביע על חסיד שראה ברחוב ואמר 'הוא נראה לי יהודי, הוא גם בהיר וגם הולך עם כובע וחליפה'… השליח הכי קרוב אלינו נמצא במרחק של שעה נסיעה".

והתשתיות? "לעיתים יש ניתוקי חשמל, או שפותחים את הברז בבית ויוצאים מי ביוב. זכורני שערב ראש השנה, 20 דקות לפני הדלקת נרות, כשאנחנו עם שמונים אורחים בבית חב"ד שבאו לחגוג אצלנו, התחילו מי ביוב לזרום מהברז… מיד הזמנו משאית של מים מינרלים עם 300–400 ליטר מים, והיינו צריכים לוודא שכל האוכל אכן לא עורבב עם מי ביוב. ב"ה, במהלך החג המים הרגילים חזרו, והתגברנו על המצב. 

יש גם מקרים של ניתוקי חשמל מאתגרים. כבר כמה פעמים נפל החשמל במהלך ליל שבת, וכשקמים בבוקר, מגלים שכל האוכל מקולקל. אבל המצב שלנו יחסית בסדר לעומת מדינות אחרות באפריקה", אומר הרב נוטיק באופטימיות הבלתי–נגמרת שלו.

הגפילטע–פיש שינה חיים

באחת החזיתות הקשות ביותר של השליחות, עומדת משפחת נוטיק מול נתוני התבוללות מדאיגים. "הקהילה המקומית מונה כחמש מאות משפחות יהודיות. תופעת ההתבוללות כאן נאמדת בכ–80%. נושא ההתבוללות הוא אחד הדברים שאנחנו נצרכים להתמודד איתו שוב ושוב. 

אחד הדברים שהכי הציקו לו, כאשר שמע על האפשרות לצאת לקניה, כאשר אנשים פשוט אמרו לו: "מזעזע מה שקורה שם – אבל אין מה לעשות". אבל הרב נוטיק חשב לעצמו באופטימיות 'אני בטוח שאפשר לעצור את זה'. 

"אנחנו מדברים על הנושא לא מעט, גם בשיעורים. הנושא מחייב רגישות גדולה – כי כמעט כל המשתתפים הקבועים נשואים לגויות. אבל מה שכן השתנה בשנתיים האחרונות, שהיום הם כבר מוכנים להודות בהשלכות של מעשיהם והם אומרים בפה מלא: 'הילד שלי לא יהודי, לא נוכל לעשות לו בר מצווה'.

"לא ראיתי יהודי אחד, כולל כאלה שמגדירים את עצמם כאתיאיסטים, שלא מציקה לו בלב העובדה שבנו לא יהודי. אני מכיר יהודי שהתחתן עם גויה, שבנו בן ה–20, הלך להתגייר, אבל אני לא בטוח שזה פתרון; רוב הסיכויים שהוא יחזור לקניה, וגם הוא יתחתן עם גויה. זה נושא שמקיף אותנו מכל כיוון – בכל אירוע ופעילות.

"ברוך ה', אפשר לומר כיום שאנחנו כבר רואים תוצאות יפות".

כשמבקשים מהרב נוטיק לשתף בסיפור שימחיש את אותן "תוצאות יפות", הוא מספר על הגפילטע–פיש ששינה חיים: "פעם אחת התקשר אלי יהודי מבוגר שהיה איש ביטחון והחיים גלגלו אותו לקניה. הוא שמע שנפתח כאן בית חב"ד ורצה שאמכור לו 'גפילטע–פיש'. אמרתי לו שהבאתי איתי מהארץ צנצנות, כי אני יודע שזה באמת חשוב ליהודים אשכנזים, והוא יכול לבוא להתארח בסעודת שבת ולאכול בשמחה. הוא השיב לי שמכיוון שהוא נשוי לגויה, הוא לא יכול לבוא, אבל הוא ישלח מישהו שיאסוף עבורו… הסברתי לו שאם הוא לא יבוא בעצמו, לא אביא לו גפילטע–פיש. הוא אמר לי שאין לו בעיה לבוא, אבל הוא נשוי לגויה. אמרתי לו 'אף על פי שאתה נשוי לגויה, אתה יכול לבוא לבית חב"ד'.

"הוא אכן הגיע, ואחרי זה הוא בא שוב פעם לבית חב"ד, השתתף בשיעור תורה, ולאחר חודשיים–שלושה אמר שהוא רוצה לרכוש גם תפילין במקום שאני אציע לו זאת בכל פעם שאנחנו נפגשים. דאגתי לקנות לו תפילין, והבאתי לו גם דף קריאת שמע. הוא נעלב ואמר לי 'אני נראה לך ילד? אני בן 75, שב איתי ותלמד אותי את כל סדר התפילה'… 

"ישבתי איתו ולימדתי אותו מקורבנות עד סוף התפילה, עם כרטיסיות של איפה עומדים, יושבים וכו'. אחרי תקופה שאלתי אותו אם הוא עדיין מניח תפילין כל יום? הוא אמר שלא כל יום, אבל לפחות 4–5 פעמים בשבוע הוא נכנס למשרד שלו ומתפלל בו את כל התפילה עם תהילים, וזה לוקח לו 45 דקות"…

מהסופרמרקט ועד לחופי מומבסה

החיים בקניה מזמנים מפגשים רבים של השגחה פרטית. הרב נוטיק משתף בכמה רגעים שכאלה: 

"בערב פסח התקשר אלי בחור צעיר שנראה רחוק מכל ענייני תורה ומצוות. הוא אמר לי שהוא רוצה לאסוף מצות לו ולחמשה מחבריו. הבאתי לו כמובן מצה שמורה ומצות מרובעות שיהיה לו לכל פסח. מובן שגם הזמנתי אותם לסדר הציבורי שהתקיים בבית חב"ד, אבל הוא אמר שהם לא יכולים לבוא, שכן הם עובדים באותו ערב, ולכן הם לוקחים את המצות ויעשו ליל סדר אחד לפי ההלכה. אמרתי לו שאין בעיה, ועם זאת אביא להם מארז מצות נוסף, כדי שכשהם יחזרו מהעבודה, יאכלו את המצות. 

"הצעתי לו להניח תפילין, והוא סיפר שהוא בן 32 ואף פעם לא הניח תפילין, אבל אין לו בעיה להניח. הייתי מופתע, שכן בדרך כלל צריך לעמול ולשכנע אדם כזה להניח תפילין. שאלתי אותו איך יכול להיות שעד היום הוא לא הניח תפילין? הוא ענה לי שהוא גדל במדינה מסוימת בארה"ב, במשפחה יהודית רחוקה מכל דבר של תורה ומצוות. המקום היחידי שהוא אולי ראה בו תפילין, זה באינטרנט. 

"הוא הגיע אפוא לבית הכנסת שלנו וחגגנו לו בר מצווה. לאחר מכן עדכן אותי שהוא אכל את המצות שהבאתי לו בליל הסדר".

הרב נוטיק יודע עד כמה בעיית ההתבוללות נפוצה, והיא בהחלט מטרידה אותו: "כשהגענו לכאן, פגשתי בחור צעיר יהודי מבלגיה שיש לו חברה קנייתית. השניים החלו לדבר על אפשרות של נישואין.

"מתחילת בואי הנה, היינו בקשר טוב; היום גם יש לנו חברותא בתניא שנמשכת למעלה משנה וחצי. יום אחד הוא בא אלי ואמר שהוא מבין שיש בעיה בנישואין עם קנייתית, אבל לו זה לא מפריע, והוא כנראה יתחתן איתה. אמרתי לו שאם זה באמת לא היה מפריע לו, הוא לא היה מגיע לדבר איתי על זה… הסברתי לו באריכות שזה לא טוב לו באופן אישי – לא רק בגלל שהתורה אומרת – אלא גם כי אני דואג לו אישית. 

"לאחר מכן, ראיתי שהרבי מדבר על כך שצריך לדבר לאדם ממקום של דאגה אישית. לאחר שעתיים של שיחה הופתעתי לשמוע אותו מחליט שלא להתחתן איתה. אבל היות והוא כבר נמצא איתה תקופה לא קצרה, לא היה לו נעים לומר לה שהוא נפרד ממנה, ולכן הוא ביקש ממני שאסביר לה בעצמי את מורכבות הסיטואציה. אמרתי לו שאם היא תבקש פתרון, נוכל להציע לה גיור, אבל לכתחילה לא כדאי.

"הסברתי לה את המצב והיא בכתה מאוד. היא שאלה מה הפתרון? עניתי לה שהיא יכולה לעשות גיור, אבל היא צריכה לחשוב על זה ברצינות והארכתי בנושא של עול המצוות. למרות הכול, היא הודיעה שהיא רוצה להתגייר… החלטנו שלמרות שאנחנו לא מתעסקים בגיור, נעזור להם.

"התחלנו בתהליך גיור, והיא למדה עם אשתי כל שבוע. לקראת החגים היא הגיעה לארץ ישראל לעשות קורס 'מעיינות' בחסידות ובהלכה. היום שניהם שומרי שבת וכשרות, ממש 'משפחה דתית'. כשהיא תחזור מהארץ, הם ייפרדו עד לחתונה כדת ישראל.

"בשבוע שעבר התקשר אלי בחור ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי. שאלתי אם הוא נמצא כאן עם בת זוג, והוא שיתף אותי בכך שהוא הכיר כאן את "אהבת חייו". אמרתי לו שכעת הוא חושב שהיא אהבת חייו, אבל זה לא כזה פשוט. הסברתי לו שהילדים שלו לא יהיו יהודים וכו'. הוא אמר לי שדווקא מאז שהוא איתה, הוא החל לשמור שבת… 

"הצעתי לו שאני רוצה לשבת איתו לשיחה כדי להציג לו זווית נוספת סביב העניין. הוא אמר שהוא מאוד מעריך את זה, וסיפר כי הוא גדל עד גיל 25 באחת החצרות החסידיות הגדולות בניו יורק, ומשום כך הוא מבין את החשיבות של לשמוע זווית נוספת.

"אמרתי לו שהיות ואשתי רגע לפני לידה, אינני יכול להזמינו כעת, שכן הלו"ז שלי יכול להשתנות בן רגע, אבל הוא בהחלט מוזמן לשוחח אחרי הלידה.

"בחלוף יומיים–שלושה הוא התקשר ואמר לי שהוא חשב הרבה על מה שדיברנו, וכרגע הוא לא ממשיך לחזק את הקשר. הוא בהחלט מחכה לדבר איתי, שכן זה לא כל כך פשוט להתחתן עם גויה…"

תפילין חצי שעה לפני השקיעה

המפגשים עם יהודי היבשת כוללים גם סיפורים חוצי מדינות: 

"יום אחד התקשר אלי יהודי שמתנשא לגובה של שני מטרים, כולו קעקועים, אחד מהם גם כתוב באידיש. הוא נשמע כאדם חם ליהדות, ואמר לי שהוא רוצה לבוא לבית חב"ד לעשות איתי 'לחיים'. הוא אכן הגיע לומר 'לחיים' והניח תפילין. 

"לפגישה הצטרפה גם זוגתו, שהייתה נראית עם חזות ערבית. שאלתי אותה למוצאה, והיא אמרה לי 'מאיראן'. זה היה אחרי פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. באופן טבעי נדרכתי ושאלתי אותה 'מה סיפור חייך?' היא סיפרה לי שהיא חצי ישראלית. אמא שלה, ישראלית, אחרי לימודי האוניברסיטה שלה נסעה לטייל בהודו, שם הכירה בחור איראני שטייל גם הוא, והם החליטו להתחתן. היא התקשרה להוריה כדי לספר להם על כך. הוריה לא ממש ידעו איך 'לאכול' את העובדה שבתם הכירה מוסלמי מאיראן, והיא עוברת לגור איתו באיראן (זה היה לפני המהפכה הרדיקלית באיראן). 

"בהמשך היא נולדה, ומכיוון שהחליטה לבקר בארץ ישראל, היא כבר לא יכלה לחזור לאיראן. היא זכרה אי אלו סממני יהדות מבית הוריה. כך למשל כיצד אמהּ הייתה מדליקה בערב שבת שני נרות, ובכל השבת הייתה נמנעת מלעשות כביסות.

"ברגע שהבנתי שהיא יהודיה, היחס אליה השתנה כמובן", אומר הרב נוטיק, ואפשר לשמוע את רגש ההקלה שלו שצף כאילו זה עתה גילה את יהדותה…

והנה סיפור נוסף מחופי הים של מזרח אפריקה: 

"באחת הפעמים שעשינו דרכנו לביקור בארץ ישראל, עצרנו במומבסה – עיר חוף הממוקמת כשש שעות נסיעה מאיתנו. יש שם יהודי שמפעיל עסק, ועזרתי לו הרבה עם כשרות לעסק. הוא ביקש מאוד שאגיע לבקר. אמרתי לעצמי, שאם אני כבר באזור, אזי אנצל את זה כדי לעשות 'מבצעים'. 

"שכרתי נהג ובמשך כמה שעות עשיתי סיבוב במקומות שונים. הנהג מכיר את היהודי הזה ואיפה הוא אוהב לשבת עם חבריו. הוא לקח אותי לקיוסק באזור החוף, שם פגשתי אותו ועוד שניים מחבריו, גם הם יהודים. מיד כשיצאתי מהרכב, הם שאלו אותי 'איך אפשר לעזור לך?', אמרתי בפשטות שהגעתי במיוחד לפגוש אותם… הם השיבו שזה מקום לא מתאים לדתיים, ולא נעים שאסתובב שם. 'אם המקום כל כך נחות רוחנית, בואו נניח תפילין', אמרתי להם. בתחילה הם סירבו, אבל אחרי שיחה ארוכה, חצי שעה לפני השקיעה, הסכימו אחרי שנים ארוכות שהם לא הניחו".

פעילות יומיומית והצלת נפשות

"בגלל שהקהילה פה לא מאוד גדולה, אנחנו יכולים לעזור אישית לכל אחד, אם זה לימוד בחברותות אישיות, אם בפעילות עם ילדים, ביקורי בית, ומה שצריך". 

הסיטואציה של קניה הרחוקה מכל מרכז יהודי בעולם, לא תמיד פשוטה, כפי שמשתף הרב נוטיק באחד המקרים המעניינים של הצלת חיי אדם: 

"כמה חודשים לאחר שהגענו לשליחות, התקשר אלי אדם ששיתף אותי שהוא גר ועבד כאן עשרות שנים במסגרת מפעל ישראלי. בגלל שמשפחתו נותרה מאחור בארץ ישראל, היא התפרקה. כיוון שכך, החליט להמשיך להישאר לגור בקניה גם לאחר שהמפעל שהעסיק אותו נסגר. אלא שמצבו האישי התדרדר עד שהגיע לפת לחם. הוא היה חי בבקתה, שלח לי תמונות שלו בעברו, כשהיה נראה אדם מכובד ומלא, וכעת הוא נהיה שלד. גם מצבו הנפשי לא היה טוב. 

"אמנם לא נפגשנו מעולם, בגלל שהוא גר במרחק עשר שעות נסיעה מאיתנו – אבל מידי פעם הייתי שולח לו מארזים שונים ובהם סלי מזון, וכן סלים לקראת החגים. מדי פעם הייתי מפציר בו לחזור לארץ ישראל, שם יוכלו לעזור לו יותר, אך הוא הסתייג מסיבותיו שלו.

"לפני כמה חודשים הוא התקשר אלי ואמר שהוא מסכים איתי שהגיע הזמן לשוב לארץ ישראל. הצעתי לעזור לו בכל הקשור לבעיות הטיסה. כיוון שהוא שהה כאן עשרות שנים, הוא היה במעמד שוהה לא חוקי, ואם ינסה לצאת – יעצרו אותו. דרך השגרירות סידרנו פטור משהייה בלתי חוקית, ואיש השגרירות הישראלית אף הגיע לשדה התעופה כדי לוודא שלא עוצרים אותו. קנינו לו כרטיס טיסה, וב"ה הוא חזר לארץ ישראל. מצאנו לו מקום לכמה שבועות, ומאז הוא מנסה לחזור לעצמו ולהשתקם". 

גם סיפורו של וויליאם הוא עדות נוספת לקשר החם שנוצר בין השליח ליהודים בקניה: 

"פעם אחת נכנסתי לסופֶּר, וראיתי שם אדם מבוגר במצב בריאותי לא יציב, רועד כולו ולצידו עובדת זרה. כשראה אותי, התרגש מאוד וברכני בחמימות בברכת 'שלום עליכם'. שאלתי אותו: "מי אתה ומה אתה עושה פה?" הוא הציג את עצמו בפניי; יהודי מבוגר ללא אישה וילדים, שמו ווילאם.

"מאז הפגישה איתו, דאגנו שכל שבת יבוא אלינו, והבאנו לו מרק עם קשית, שכן הוא רועד מאוד בידיו ולא יכול לאכול. 

"יום אחד הוא פשוט הפסיק להגיע. הוא גר במלון במחוז לא כל כך בטוח, שכן האיזור ההוא זול יותר. חשבתי לעצמי שאולי הוא נפטר במלון, אבל לא ידעתי באיזה מלון בדיוק הוא נמצא. מצד שני, כששלחתי לו הודעה, היו לו שני V בוואטסאפ. כל אדם שידעתי שהכיר את ווילאם, שאלתי אם הוא יודע מה קרה לו? אבל כולם השיבו שאין להם מושג. 

"לאחר ארבעה חודשים, מישהו אמר לי שהוא ראה אותו הולך ברחוב. נאנחתי אנחת רווחה, ואמרתי לעצמי שלפחות הוא חי… 

"כעבור שנה הוא שלח הודעה בקבוצת וואטסאפ של הבית חב"ד 'מה שלומך הרב?', הוא שיתף אותי שהוא היה מאושפז בגלל אי ספיקת כליה, ובקושי באו לבקר אותו ידידים שלו. הבאתי לו את המספר שלי, ואמרתי לו שכשהוא מתאשפז, שידאג לעדכן אותי. 

"לאחר כחודשיים, הוא שוב התאשפז ועדכן אותי לגבי מיקום המרכז הרפואי בו שהה. בשיעור הקרוב ביקשתי שכל אחד מהמשתתפים ייקח החלטה טובה ללכת לבקר את ווילאם. אני עצמי כמובן גם הלכתי לבקר אותו. היה זה בערב ראש השנה, בהמשך באו אנשים נוספים מהקהילה לבקרו. זה השפיע עליו לטובה. הוא הבין שיש לו בית. במהלך האשפוז הבאתי לו תפילין והוא התחיל להניחן בקביעות".

"אלו מקרים, שניים מרבים, של הצלת נפשות של ממש".

בשורת הגאולה והחזון לעתיד

גם במדינה כה רחוקה, השליח לא שוכח את המטרה האמיתית – לדבר עם אנשים על גאולה ומשיח. "תמיד אני מקשר את זה לרבי, ומסביר לאנשים שכל המטרה שלנו זה להכין את העולם לקבלת פני משיח", מסביר הרב נוטיק. 

לפי איך שהבנתי, אנשים אצלכם לא ממש טרודים בסוגיות משיח וגאולה…

"אכן, אנשים אצלנו רחוקים מאוד מעולמה של יהדות. רוב הזמן אנחנו עסוקים בכלל להסביר להם על חומרת נישואי תערובת. אבל כן, גם אנשים כאלה מרגישים צמא לשמוע יותר על משיח, בפרט מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. הם בהחלט שואלים אותי שוב ושוב מתי סוף סוף יבוא משיח".

מה תוכניות העתיד שלכם בשליחות?

"כתבתי לרבי לגבי רכישת קרקע עבור בית חב"ד, והרבי כתב לנו שנלך על זה באותו אופן של נחשון בן עמינדב שקפץ למים, וכאשר עושים את זה, מגלים שכל האתגרים שחשבנו, נראים קטנים בהרבה מכפי שדמיינו. בעז"ה אנחנו הולכים לרכוש קרקע, שם נבנה מרכז יהודי שיכיל בית כנסת, מקווה טהרה, גן ילדים, חדרי אירוח. כל אלה כמובן ירחיבו את הפעילות שלנו ויאיר באור יהודי את כל קניה".