יוסף יצחק פרסיקו
פרק א': יהדות של זיכרון
הסיפור של סבא מתחיל רחוק מכאן, בקנדה הקרה. "גדלתי בבית שלא היה בו שום סממן דתי", פותח סבא את הסיפור. "לא ידענו מה זו שבת, לא שמרנו כשרות, ואפילו את חג הפסח לא חגגנו. מבחינתי, היהדות הייתה משהו רחוק ולא מוכר".
ההורים של סבא, שהגיעו מפולין ומצ'כיה, היו ניצולי שואה. התופת שעברו באירופה השאירה בהם חותם עמוק, וזה היה המסר היחיד שקיבל סבא בבית: "אמא שלי ז"ל תמיד אמרה לי: 'להיות יהודי זה לזכור. לזכור את מה שקרה לשישה מיליון אחים שלנו, ולא לשכוח לעולם'. זה היה כל התוכן היהודי שלי – זיכרון וכאב, בלי שמחה או מצוות מעשיות".
פרק ב': הסוד שבתוך השיח
אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטה, יצא סבא ל"טיול הגדול" ברחבי העולם. הוא טייל באירופה, ולבסוף נחת בישראל כדי לבקר חבר בקיבוץ בצפון הארץ. הוא לא ידע שדווקא שם, בתוך השקט של הגליל, הנשמה שלו תתחיל להתעורר.
"פתאום הרגשתי משהו באוויר", נזכר סבא בעיניים נוצצות. "חז"ל אומרים 'אווירא דארץ ישראל מחכים' (האוויר של ארץ ישראל מחכים), וממש הרגשתי את זה. יום אחד הלכתי בשביל בקיבוץ והסתכלתי על שיח פשוט שצמח בצד הדרך. פתאום שמתי לב לאיך שהעלים מסודרים. ראיתי שם סדר אלוקי, גאומטריה מושלמת שחוזרת על עצמה, משהו שנראה נצחי ואינסופי. באותו רגע, דרך הטבע, הרגשתי שיש בורא לעולם".
סבא החליט להעמיק. הוא נסע לירושלים, ביקר בכותל המערבי וב"יד ושם", והרגיש שהוא חלק משרשרת דורות ארוכה. הסקרנות בערה בו עד כדי כך שהוא הלך למאה שערים וקנה לעצמו זוג תפילין, למרות שעדיין לא ידע כמעט כלום על הלכות.
פרק ג': הכרטיס המסתורי
הביקור בארץ עמד להסתיים, וסבא התכונן לחזור לארצות הברית להוריו. אבל רגע לפני הטיסה, הקב"ה שלח שליח מיוחד. סבא פגש בחורה חב"דניקית (שהייתה בתה של הגברת שפרה מרוזוב שתחי', המשמשת כיום כשליחת הרבי מלך המשיח לתושבי גוש קטיף). היא נתנה לו כרטיס קטן ופשוט. על הכרטיס הייתה תמונה של הרבי והכתובת המפורסמת ביותר בעולם היהודי: 770 איסטרן פארקווי, ברוקלין, ניו יורק.
סבא לקח את הכרטיס, שם אותו בכיס ועלה למטוס. הוא לא ידע שהכרטיס הזה הוא המפתח לחיים החדשים שלו.

פרק ד': "אני חייב ללכת אחריו!"
המטוס נחת בניו יורק ביום שישי בבוקר. סבא החליט החלטה אמיצה: "השבת הזו, השבת הראשונה שלי מחוץ לישראל, תהיה שבת יהודית אמיתית". בלי להכיר אף אחד, הוא לקח מונית ונסע ישר לכתובת שהייתה על הכרטיס – ל-770.
הוא הגיע בדיוק בזמן לתפילת מנחה. המקום היה עמוס בחסידים, וסבא מצא את עצמו עומד על ה"פירמידות" (הטריבונות הגבוהות) שבזאל הגדול. "פתאום ראיתי תנועה בקהל", משחזר סבא את הרגע המטלטל ביותר בחייו. "החסידים פינו שביל רחב, והרבי נכנס".
סבא השתתק. המראה של הרבי נכנס לבית הכנסת הכה בו כמו ברק. "עמדתי שם למעלה, ובתוך הראש שלי שמעתי צעקה פנימית חזקה. אמרתי לעצמי: 'אני חייב ללכת אחרי האיש הזה! אני מוכן לזחול אחריו על ארבע אם צריך!'. הלב שלי צעק באנגלית: 'You are the Messiah' (אתה המשיח). באותו רגע ידעתי שמצאתי את האמת".
פרק ה': הבית החסידי
הניצוץ הפך ללהבה. סבא נסע ללוס אנג'לס ולמד בישיבה לחוזרים בתשובה, שם השלים את כל הידע שהיה חסר לו מילדות. אבל הלב שלו משך חזרה לארץ הקודש. סבא עלה לארץ ולמד בישיבה בצפת. שם, בעיר המקובלים, הציעו לו שידוך עם בחורה בשם רות, שלמדה במכון "אלתא".
השידוך הצליח! סבא אדם וסבתא רות דיילס התחתנו בחתונה מרגשת בצפת, אליה הגיעו ההורים מחוץ לארץ וראו איך הבנים שלהם מקימים בית יהודי גאה. היום, סבא וסבתא הם עמודי התווך של קהילת חב"ד ברחובות. הם זכו להקים משפחה לתפארת, וכמה מילדיהם משמשים כיום כשלוחים של הרבי ברחבי הארץ, ומפיצים את האור בדיוק כמו אותו אור שנדלק לסבא בלב כשראה את הרבי לראשונה.

💡 הנקודה שלי (סיכום מאת יוסף יצחק)
מהסיפור של סבא למדתי שכל יהודי, לא משנה איפה הוא נולד ומה הוא יודע, קשור לרבי ולתורה בנימי נשמתו. לפעמים מספיק רק להסתכל על פרח, או לקבל כרטיס קטן עם תמונה, כדי להעיר את הנשמה הגדולה שמסתתרת בפנים.