אתם יודעים מה התבלינים יכולים לעשות בשבילכם?

ר' אברהם דהאן מחבר "תלמוד הצמחים" פותח לנו צוהר לעולמם המופלא של צמחי המרפא, התבלין והבושם בעת העתיקה, כפי שהם מוזכרים במקורות שלנו ואצל גדולי הרופאים היהודיים לדורותיהם, ולוקח אותנו למסע מרתק בזמן. הוא חוקר את הרפואה היהודית וצמחי המרפא של ארץ ישראל ומלקט מידע במקורות השונים על מנת להנגיש את הידע לציבור.

במסע המופלא שלו גילה דהאן מרשמים וסודות עתיקים שהיו חבויים במקורות השונים: התנ"ך, המשנה, התלמוד, הקבלה, החסידות וכתבים רפואיים עתיקים של רופאים יהודיים כמו הרמב"ם. לתפישתו, רפואת הצמחים היהודית היא שילוב של גוף, נפש ואמונה ברורה באלוהים, ולצמחי התבלין השפעות מופלאות על הגוף והנפש. דהאן הציג בפנינו חלק קטן ממה שחקר וליקט במסעו המופלא ושכונס בחמישה כרכים של "תלמוד הצמחים".

אסף הרופא, ר' שבתאי דונולו, הרמב"ם, האר"י הקדוש, רבי חיים ויטאל, טוביה הרופא, עזרא הסופר, טוביה כץ, רבי נתן בן יואל פלקירה, רבי מאיר אבן אלדבי הם רק חלק מן הרופאים היהודיים שאת כתביהם חקר. להלן טעימה על קצה המזלג:

הקינמון

Cinamomum zeylanicum, צמח מרפא, תבלין ובושם ששימש כקטורת במקדש ואף גדל בירושלים.

הקינמון מוזכר בתלמוד הבבלי, במשנה וגם בכתבי אסף הרופא והרמב"ם, שם הוא מכונה בשמות שונים כמו קנמן בושם, קינמון, קילופה, קרפא, דאר ציני, סינאמומי. במשנה מוזכר הקינמון כחלק מן החרוסת המקראית שנאכלה בליל הסדר כדי לסתור את החריפות של החזרת. הקינמון שימש כסותר רעלים חזק ובתלמוד הבבלי הוא מוזכר כמסלק ריח רע מהפה ומטפל בכאבי שיניים. אסף הרופא המליץ על שימוש בקינמון לעצירת דימומים פנימיים, לטיפול בקלקול קיבה, להרגעת כאבים בכליות וכצמח משתן.

רמב"ם המליץ עליו לטיפול ב"אצטומכא" כלומר בקיבה, לניקוי המעי הדק והגס מ"ליחות" ולניגוב ה"חלודה" הכוונה כמובן היא לפסולת שמצטברת שם. מלבד ניקוי רעלים, השתמש הרמב"ם בקינמון לפתיחת מעברי הכבד, ניקוי הקיבה וסתירת הרעל בהכשות עקרבים ובע"ח אחרים.

בעונת החורף המליצו על שתיית תה קינמון לחימום וחיזוק איברי הגוף ומרחו שמן קינמון על הראש לטיפול בהתקררות וחיזוק החושים. הקינמון מוזכר גם כמחזק כוח הגברא, הכבד והלב וכמשפר את מצב הרוח.

דבש, זנגביל וקינמון לימות החורף הקרים

מרקחת קינמון וזנגביל טובה לחיזוק הקיבה בעת קילקולה. המלצה זו מגיעה אלינו מספרד הרחוקה של שנת 1,350. הנה המתכון שהמליץ עליו הרמב"ם כדי לעבור את החורף בשלום:

לקלף ולגרר 250 ג' זנגביל טרי, לשים  בסיר עם 3/4 כוס מים, ולבשל על אש בינונית כ-5-10 דקות. אל המחית שמתקבלת יש להוסיף בערך 130 גרם דבש דבורים טהור או סוכר קנים, להרתיח על אש נמוכה ולאדות את המים. בסוף התהליך מכבים, מקררים, מוסיפים כפית קינמון ומאכסנים במקרר עד שנה. היום ממליצים לא להרתיח את הדבש אלא להוסיפו בתום הבישול, אך בתקופת הרמב"ם הרתיחו את הדבש על מנת להשמיד את החיידקים. מותר לאכול עד כפית ביום מהמרקחת הזו לחיזוק את מערכת החיסון ולטיפול במחלות החורף. היא לא מומלצת למי שנוטל מדללי דם חזקים.

שלבי העיכול והפרדת מזונות על פי הרמב"ם

עוד כמה טיפים מהמקורות: העיכול הראשוני הוא הבסיס לשלבים הבאים אחריו. אם בשלב זה המזון לא יתעכל כראוי השלבים הבאים אחריו גם לא יצלחו וחומרי הפסולת שיצטברו בגוף יגרמו לתחלואה. הרמב"ם מדבר על הפרדת מזונות, אכילה מן הקל אל הכבד ואם תחשבו זה גם נשמע מאד הגיוני: להתחיל בירקות שהם קלים יותר לעיכול, אחריהם הירקות העשירים יותר בפחמימות – ירקות השורש, לחכות כעשר דקות ואז לאכול את החלבונים. פירות יש לאכול שעה לפני הארוחה או שעתיים אחריה אך לעולם לא כקינוח. דגים קטנים מפרים את הגוף, דגים גדולים, שמנים, כבושים או מלוחים אינם מומלצים כלל.

תזונה מותאמת לעונות השנה, יינות רקח ומשקאות עתיקים

בעת העתיקה אכלו מזונות עונתיים שהותאמו לצרכי הגוף באותה עונה. העונות השונות מוזכרות בפרשת נח אחרי המבול: זרע וקציר, קור וחום, קיץ וחורף, שש עונות. בכל עונה אכלו מזונות אחרים, ואחד מתפקידי הרופא היה לשמור אותנו בריאים כל השנה באמצעות סנכרון עם עונות השנה.

בקיץ המליצו להימנע ממזונות חריפים ומחממים כמו צנון או חרדל. בתקופת הזרע הרבו בשתיית יינות רקח (יין שרקחו לתוכו צמחי מרפא ותבלין) ששמשו לחיזוק מערכות הגוף. הופתענו לשמוע שארץ ישראל הייתה יצואנית היין הגדולה בעולם עד התקופה המוסלמית. היין הומתק בדבש ותובל בכל חודש בתבלינים המתאימים לאותה עונה: ציפורן, קינמון, פלפל על צבעיו השונים, כמון ועוד. ככל שמזג האוויר התקרר כך נוספו תבלינים מחממים יותר ליין. בקיץ תובל היין בלענה ובצמחים מרים ומקררים.

בחודש כסלו נהגו לשתות יין קונדיטון. למי שרוצה להכין להלן המתכון:

1 בקבוק יין אדום יבש, 1/2 כוס דבש טהור, כף קינמון טחון, כף זרעי כמון שלמים וכף זרעי פלפלון (פלפל בארבעה צבעים). מוזגים את היין לקנקן, מוסיפים את הדבש וממיסים אותו ומכניסים את תערובת התבלינים עטופה בשקית בד לקנקן היין למשך 3-14 יום, מאכסנים במקרר. היין טוב לשימוש במשך שלושה חודשים ויש לשתות ממנו כוס קטנה בערב, יום כן יום לא לסירוגין.

אסטמה, שיעול, הכשות נחשים

דהאן חלק אתנו את הטיפול המומלץ של ר' חיים ויטל לשיעול ולאסטמה: שתיית שקל אחד (כ-7 גרם) מרקחת דבש וקינמון מועילה לכל חולי ומכאוב. איך מכינים?

יש להרתיח חופן מקלות קינמון ב-750 מ"ל מים במשך 1/2 שעה לפחות, לכבות את האש, להשרות עוד 7 שעות ולהוסיף דבש.

שימושים נוספים בקינמון:

לעיסת הקינמון שמשה לסילוק ריחות רעים מהפה (המעידים בדרך כלל על בעיה במערכת העיכול).

שתיית 2 שקלים (כ-15 גרם) של מים קרים עם אבקת קינמון שמשה כטיפול חירום ראשוני להכשת נחש בזכות תכונותיו סותרות הרעלים של הקינמון.

הקינמון שמש את אבותינו לחיזוק המוח והחושים ואכן חוקרים גילו שיש בקינמון חומר המשפיע לטובה על חולי אלצהיימר. בימים אלו שוקדים על פיתוח תרופה המופקת ממנו.