שלוחי הרבי שלא ראו את הרבי אך חיים את הרבי • מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

הם נולדו אחרי ג' תמוז ומשום כך, מעולם לא ראו את הרבי – אבל חיים אותו בכל נימי נשמתם. הם לא נכחו בהתוועדות, לא הביטו בעיניו הקדושות, ולא קיבלו דולר מידו הקדושה – אבל למרות זאת, הם הקריבו את חייהם וחיי משפחתם, ויצאו לשליחות מתוך אמונה יוקדת וביטחון מוחלט.

אלפי שלוחים ברחבי העולם שגדלו אחרי ג' תמוז – חיים אותו יום יום, נושמים את הווייתו, בוערים בלהט שליחותו, ופועלים יום–יום מתוך תחושת שליחות ברורה: הרבי אתנו, הרבי חי.

בכתבה זו אנו פוגשים שלוחים צעירים – דור שלם שכבר לא ראה, אבל מאמין – ובגדול. דרך סיפוריהם האישיים, ההחלטות הנועזות, והמסירות הבלתי–מתפשרת – אנו מגלים מהי אמונה אמיתית, ומה גדול כוחו של נשיא הדור שממשיך לפעול גם כשאין ראייה רגילה, אבל יש גם יש ראייה פנימית.

בימים של ערב ג' תמוז – יום בו האמונה בחייו הנצחיים של הרבי שליט"א הועמדה בניסיון – הם מזכירים לכולנו: הרבי חי וקיים, והוא ממשיך להאיר, להחיות ולחמם את הלבבות והנשמות.

המשך טבעי לחינוך החסידי

מה גרם לך לצאת לשליחות בזמן שלא רואים את הרבי, ובעצם גם אתה עצמך מעולם לא ראית את הרבי בעיני בשר?

הרב מענדי גבאי, שליח הרבי מלך המשיח לס. לואיס, מיזורי: אנחנו מאמינים שהרבי חי וקיים וההוראות שלו קיימות. כל החיים שלנו אנחנו מחונכים ומכוונים להביא את התגלות הרבי, ובכל הזדמנות אנחנו מנסים לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. כשאתה ילד, אתה חייל בצבאות ה'. כ'תמים' בישיבה – אתה מביא את ההתגלות דרך לימוד תורה. וכשאתה מתחתן – השאלה שאתה שואל את עצמך היא: 'איך עכשיו אני מביא את ההתגלות של הרבי?!'

התשובה ברורה: לצאת לשליחות, לפעול עם יהודים ולהכין אותם לקבלת פני משיח. אנחנו יודעים שבסופו של דבר אנחנו הכי רוצים לראות את הרבי. העובדה שאנחנו לא רואים אותו כעת, רק מגבירה את הרצון והתשוקה להתראות עמו בגוף גשמי, והדרך להגיע לזה, היא להביא את הגאולה האמיתית והשלמה. את זה אנחנו יכולים לזרז על ידי היציאה לשליחות.

הרב יוסף רחימי, שליח הרבי מלך המשיח לנמיביה: מה שגרם לנו לצאת לשליחות, זו האמונה הפשוטה שהרבי איתנו! הרבי נמצא איתנו בכל רגע, כפי שהוא עצמו אמר בשיחות קדשו. זו הסיבה שאיני מבין כל כך את השאלה; מבחינתנו, הרבי איתנו בפשטות.

הרב בנצי פרידמן, שליח הרבי מלך המשיח בבית שאן: אחרי החתונה היה חשוב לנו לצאת לשליחות. זה משהו שחונכנו אליו, אני בישיבה ואשתי בבית הוריה. כל צעד בחיים צריך להיות מתוך התמסרות לרבי ולמה שהוא רוצה. אחרי החתונה הבנו, שהדבר הנכון הוא לצאת לשליחות ובכך להקדיש את חיינו 24/7 לרבי ולכל ענייניו הק'. 

שנה אחרי החתונה עשינו את המאמץ הקטן מצדנו, והרבי כיוון אותנו בכל צעד. ראינו לנכון להתעסק בשליחות עם בני נוער, זה תחום שלאשתי ולי יש בו חיות. גם מצד הרבי – בכל פעם שכתבתי דו"ח לרבי, הרבי כתב על המעלה של עבודה עם נוער. הרגשנו איך הרבי נותן לנו את הדחיפה לצאת לשליחות. זו ההזדמנות לומר 'יישר כח' לרב משה שילת והרב שלום בער שמולביץ על כל התמיכה.

ניסים יומיומיים בשליחות

אני רוצה לקחת אותך לרגעים מסוימים בחיי השליחות שלך – האם היה לך רגע מיוחד בשליחות שבו הרגשת באופן מוחשי שהמשלח חי וקיים, והוא זה שנותן את הכוחות בשליחות?

הרב מענדי גבאי: מה השאלה?! מרגישים את זה על כל צעד ושעל. קורים אצלנו דברים לא הגיוניים, וההסבר היחיד הוא, השגחה עליונה וברכת הרבי שמלוות אותנו. 

אתן לך דוגמה אחת מני רבות: כשהגענו לס. לואיס, חיפשנו בית במשך שבוע שלם. התרוצצנו בין מלונות עם תינוקת ושמונה מזוודות… בשלב מסוים מצאנו בית שהתאים לנו, אבל ברגע האחרון הוא הושכר למישהו אחר. אודה על האמת, חווינו נפילת רוח לא פשוטה.

אחד המקורבים הציע שנבדוק בית אחר שהיה מועמד למכירה מזה חצי שנה, אך לא להשכרה. התברר לנו כי בעלת הבית, יהודייה, לא רצתה להשכיר את הנכס, רק למכירה. אחרי שיחה קצרה הסכימה שניפגש בלי התחייבות. 

כשהגענו, גילינו שזהו בית החלומות שלנו: בית גדול, מתאים בדיוק לצרכים שלנו, עם חמישה חדרי שינה וגרז' שיכול לשמש בית כנסת. הצלחנו להוריד אותה לתקציב שלנו, והיא אמרה: "נכנסתם לי ללב – אשכיר לכם את הבית"… הרגשנו שהרבי פשוט חיכה לנו. הבית הזה שהיה מחוץ לשוק ההשכרה, עמד ריק חצי שנה עד שאנחנו הגענו. הרגשנו כאילו הרבי אומר לנו: 'שמרתי לכם את מה ששייך לכם'… 

זו הייתה דוגמה לרגעים מיוחדים בהם חשנו השגחה פרטית והרגשה שהרבי נמצא איתנו.

הרב יוסף רחימי: ההרגשה הזו מלווה אותנו בכל צעד ושעל. כל דבר שאנחנו עושים, אנחנו כותבים לרבי ומבקשים ברכה. 

אם אני צריך לבחור רגע אחד מוחשי – זה כנראה היה כשהגענו לנמיביה. נחתנו כאן אני ואשתי, תינוקת בת חודשיים ושש מזוודות. כתבנו לרבי שאנחנו מבקשים ברכה למצוא בית, והרבי כתב: "ברכה להתוועדות י"ט כסלו". ואכן, בדיוק בי"ט כסלו, חג הגאולה, נכנסנו לבית, שממנו התחלנו את הפעילות עם מסיבת חנוכה. עברנו מ–Airbnb קטן ופשוט, בלי מזגן או תשתיות מסודרות, למבנה גדול של 300 מ"ר, שממנו התחלנו את הפעילות. זה היה אפשרי רק בזכות הברכות של הרבי.

הרב מענדי נאמן, זנזיבר: מצד אחד – דווקא כשהכל עובד כמו שצריך באופן של שגרה, אנחנו מרגישים היטב את הרבי.

מן הצד השני – כאשר יש אתגר, אם זה אתגר כספי או רפואי, ואז שנראה שהכל נעצר ומאין יבוא עזרי – אז פתאום בא הפתרון; אם זה מישהו שמציע עזרה, או פתאום נכנסת תרומה מאדם שאיננו מכירים, וכדומה.

יש גם רגעים 'פשוטים' אך 'יקרים' – כמו לראות ילדה מדליקה נרות שבת בפעם הראשונה, או זוג יושב בסעודת שבת ופתאום הם מדברים על החיים ועל הנשמה, ומתחיל שטף דמעות… אלו לא דברים שאנחנו עושים; זה רק עובר דרכנו. מי שעושה את העבודה, זה הרבי שהוא חי וקיים, פועל ומוביל. הרבי אינו רעיון או דמות מן העבר; הוא פועל כאן ועכשיו, דרך הידיים, העיניים שלנו והלב שלנו. 

לא פעם אנשים שואלים אותי: 'מה התפקיד שלך פה?' והתשובה היא – לא להפריע לרבי לפעול…

הרב בנצי פרידמן: אנחנו מרגישים פה את הרבי בכל דבר ועניין. 

אתן לך דוגמה מחיי השליחות שלנו: לפני כינוס השלוחים ביקשתי אישור ממנהלת של אחד מבתי הספר בשכונה לעבור בין הכיתות ולשוחח עם התלמידים. רציתי לקשר את הנערים ואת הצוות לרבי. אמרתי לה שבקרוב אטוס לרבי לכינוס השלוחים, ואני מבקש לזכות את התלמידים לכתוב מכתב לרבי. היא הגיבה בשמחה ונתנה הוראה שאעבור בכיתות. למחרת כולם עצרו את השיעורים וכתבו לרבי. יצאתי מבית הספר עם שקית גדולה מלאה במאות מכתבים!… זה היה שמיימי לגמרי. 

אחרי שחזרתי מכינוס השלוחים – זמן מה לפני חנוכה – תיאמתי עם הרכזת לעבור בכיתות כדי לשוחח עם התלמידים אודות החנוכה. ואז היא אמרה לי שהמנהלת מבקשת לדבר איתי. בהתחלה חששתי, אולם בכל זאת נכנסתי למשרדה. המנהלת פתחה ואמרה שיש הורים שבאו אליה בטענות שאני מדבר עם התלמידים על הרבי, על משיח וכותב איתם מכתבים, וזה לא מקובל. המנהלת הוסיפה וסיפרה "דווקא באתי להגנתך ואמרתי להם: 'הכל בסדר, הוא מעביר תכנים מצוינים שאנחנו לא רואים בהם משהו דתי, אלא משהו הכי יהודי שיש'…"

ככה הרגשתי שהרבי אומר לי: גם אם ישנם מניעות ועיכובים, יש להמשיך בשליחות.

מקורות כוח בעת משבר

כמו כל שליח, אתה בוודאי מרגיש לפעמים שחיקה וקשיים בשליחות, וזה לא פשוט. מה נותן לך כוחות בזמנים כאלה?

הרב מענדי גבאי: מה שמחזיק אותי זו המחשבה על המטרה – למה אני כאן. הרבי אומר שהמנוחה האמיתית נמצאת במטרה… כשאני מתבונן וחושב על כך שהרבי שם אותי פה, ויש לי את הכוחות למלא את השליחות, זה מה שמעמיד אותי על הרגליים ונותן לי כוח להתגבר ולהמשיך הלאה.

הרב יוסף רחימי: יש לנו סדר לימוד קבוע ב'דבר מלכות', ואני לומד את שיחותיו של הרבי. בנוסף, יש לנו שיעור 'דבר מלכות' שבועי בבית חב"ד וזה מטען רציני שמעניק אנרגיה לכל השבוע.

כמובן שגם הנסיעות לרבי הן מקור כוח אדיר, או אפילו צפייה בוידאו של הרבי, האזנה לשיחות קודש, וכמובן, הכתיבה לרבי – כל אלה הם כלים שמחזקים ומחברים אותי מחדש למשימה.

הרב מענדי נאמן: לא פעם, תוך כדי שיחה עם יהודים נופל להם אסימון פתאום "זה לא קל מה שאתם עושים כאן", והתשובה שלנו היא: "נכון, זה באמת לא קל"… זיכה אותי הקב"ה בחברים טובים ידידי נפש שעושים איתי יחד 'לחיים', כל אחד ממקום שליחותו, וזה בהחלט מחזק.

כשהמשמעות לשהותנו כאן והרבי מאירים במוח, אז הכוח זורם בעורקים. אנחנו לא נמצאים בזנזיבר כי זה קל, יש משמעות, יש רבי, יש יעוד – העולם מחכה לגאולה ואנחנו חלק משמעותי בפאזל הזה שדוחף את העולם לגאולה. ב'ספר השליחות' מובאים דבריו של הרבי, שזה שאתה נמצא במקום מסויים, זו ההוכחה שזה מקומך וניתנו לך הכוחות להתמודד ולהצליח למעלה ממדידה והגבלה דווקא במקום בו אתה נמצא.

שמעתי ווארט על הנאמר – ״שלא יהיה ליבו חלוק על המקום", שהכוונה היא על המקום כפשוטו, המקום אותו הקב"ה סידר שבו תהיה… כשעושים 'לחיים' עם חסיד נוסף, הדברים חוזרים להאיר והאמת הפשוטה מאירה: הרבי שלח אותי, ואם הוא שלח – אז הוא גם נותן את הכוחות לא רק כדי לשרוד – אלא כדי להפוך את המקום.

הרב בנצי פרידמן: קשיים יש לכולם, בכל סוג של שליחות. העבודה שלנו עם בני הנוער, היא עבודה מאוד קשה. היום בני הנוער יכולים להיות היום הכי איתך, ולמחרת אין עם מי לדבר… זה מאוד קשה. אתה יכול לפתוח שיעור, יום אחד כולם איתך, ובשבוע הבא, מכל סיבה שהיא, פתאום הם יכולים להיעלם. זה מטלטל אותך, כי אתה ערוך לבואם, אתה משקיע, והם התאיידו להם. 

הרבי כותב ב'היום יום' – "חזקה על תעמולה, שאינה חוזרת ריקם". כל משהו שאתה עושה, מותיר רושם נצחי. לעתים דברים יכול להיות רושם שדברים שדיברנו עם הנערים נכנסו באוזן אחת ויצאו באוזן השניה – אבל יש לדעת שהדברים נחקקו בהם, וזה נותן לנו את הכוח לדעת שכל דבר שאנחנו מדברים איתם, יש לזה קיום. 

עצם העובדה שמכניסים את הרבי לחיים שלנו, נותן לנו כוח ביום–יום להמשיך לפעול ולעשות. בזמנים שקשה לי, אני כותב לרבי, ועצם הכתיבה כבר עוזרת לי לחוש שאבן נגולה מעל ליבי. אני יודע ש'הרבי הוכנס לתמונה', ומכאן והלאה הכל יהיה אחרת לגמרי. זה בהחלט נוסך כוחות.

חלומות על יחידות עם הרבי

אחת הדרכים המרכזיות בקשר שבין חסיד לרבי, הוא הכניסה ל'יחידות' בקודש פנימה. כל חסיד באשר הוא יודע בליבו ובנפשו, כי לעת צרה או שמחה, הרי הוא נכנס אל רבו, מבקש עצה, הדרכה וברכה, או אז הוא ייצא כשאת ה'אבנים הכבדות' הוא מותיר מאחוריו.

כך היה כל השנים גם אצל הרבי מה"מ, כאשר כל חסיד – בפרט שלוחים – זכו להיכנס בקודש פנימה, או אפילו לכתוב לרבי ולבקש את הדרכתו והכוונתו. 

היום זה לא קורה. אמנם אפשר לכתוב לרבי ולבקש את הדרכתו וברכותיו באמצעות ה'אגרות קודש', כפי שסיפרו השלוחים לעיל – אבל עדיין אין זה ממלא את הצורך הפנימי להיות ב'גן עדן העליון', לפתוח פצעים, לשתף במועקות, לבקש ברכות וסייעתא דשמיא.

הראיון הנוכחי שעומד בסימן שלוחים שמסרו את חייהם בשביל הרבי, וזאת מבלי שזכו אי–פעם בעצם לראותו – מעלה כמעט באופן טבעי את השאלה הבאה:

זכית ויכולת היום להיכנס ליחידות אצל הרבי – רגעים מיוחדים, נדירים ונעלים להם אתה מתגעגע כל כך – מה היית אומר או מבקש?

הרב מענדי גבאי: להיות יותר חייל! בתור שליח, יש הרבה מצבים "אפורים", שבהם צריך לקבל החלטות לבד. איך אתה יודע שאתה מקבל את ההחלטה הנכונה? איך אתה יודע שאתה אומר את הדבר הנכון ליהודים? בעיניי, הדרך לדעת שאתה במקום הנכון היא דרך הביטול לרבי. ככל שאתה יותר "חייל", יותר נמצא ב'תנועת' ביטול כלפי הרבי, כך אתה מצליח יותר לפעול על יהודים ולגעת בהם. 

ספר השליחות, שהוא אוסף שיחות של הרבי בנושא, נותן מנוע אדיר ליציאה לשליחות. באחת השיחות הרבי אומר, שכאשר מגיעים קשיים בשליחות, צריך לעצום עיניים ולדמיין את עצמך נכנס ליחידות. הרבי אומר לך: "אני נותן לך את העיר הזו כדי שתהפוך את תושביה לחסידים". הציור הזה נותן כוח להתגבר על כל המניעות. הרבי מלמד אותנו, שברגע שנכניס לראש שאנחנו בשליחותו, ושכל מה שאנחנו עושים הוא מתוך רצון למלא את רצונו – נצליח יותר".

הרב יוסף רחימי: אני מניח שהייתי מבקש קודם כל הצלחה גדולה בשליחות. הייתי מבקש שנצליח לבנות את המקווה שאנחנו עמלים עליו מתוך הרחבה והידור, ושנזכה לכוון תמיד לרצונו של הרבי – להביא את הגאולה.

הרב בנצי פרידמן: הייתי מבקש מהרבי, דבר ראשון, בשביל המשפחה, כי ברור שהרצון הכי גדול של הרבי זה להשקיע בחינוך, וכשמשקיעים נכון בחינוך הילדים, אז ממילא גם כל עניין השליחות הוא בצורה אחרת לגמרי. 

אחרי זה גם הייתי מבקש, שאני אזכה לכוון לרצון של הרבי בשליחות, כל הזמן יש לי משפט שעומד לי ואני ממש מתפלל עליו. ככה אני מאמין שהייתי מבקש את זה מהרבי, זה משפט שהמשפיע הרב מענדל פוטרפס פעם התבטא – שאני אדע לומר מה שצריך, כפי שצריך ומתי שצריך. וזה מה שאני הייתי מבקש. לדעת להגיד לנערים מה שצריך, מתי שצריך, בזמן שצריך".

אמונה מול מציאות גלויה

ג' תמוז הותיר לא רק מצב לא–פשוט בעליל, אלא גם אתגרים לא פשוטים. מצד אחד עומדת וזוהרת האמונה שלהטה בקרב המחנה כבר מראש השנה תשנ"ג, כאשר הרבי קיבל לעיני קבל עם ועולם את ההכרזה של "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". הוא אף עודד את הקריאה ויצא לקבל את הכרזת המלכות שוב ושוב. העולם כולו ראה ושמע זאת.

מן הצד השני – ג' תמוז גרם להעלם והסתר. "אז איפה הרבי?" "מה התואר של הרבי כעת?" ועוד שאלות ש'העולם' שואל מחוסר ידיעה, מתמימות ולפעמים גם בהתרסה. הצורך להביא את האמונה העמוקה בתוך תקופה של חֶסֶר, העלם והסתר – הוא אתגר עצום, כמעט בלתי אפשרי. כי לא תמיד הכול מובן בשכל; הרבה שייך לאמונה, ואמונה, כידוע, לא נקנית במכולת הסמוכה…

במצב הנוכחי, איך אתה מתמודד בחזית ההסברה – להביא את האמונה הפנימית שלך ולהסביר לאנשים שהרבי חי וקיים והוא מלך המשיח, בו–בזמן שלא רואים אותו בעיני בשר ודם? 

הרב מענדי גבאי: נקודה זו דורשת הסברים רבים. לאחרונה, התארח אצלי בשבת יהודי ליטאי ושוחחנו במשך שעות על הנושא. הוא שאל את כל השאלות: למה אנחנו חושבים שהרבי הוא מלך המשיח? איך אנחנו מאמינים שהוא חי? וכו'

מכיוון שאנשים שומעים אותנו אומרים את ה"סיסמאות" – בכל פעם שאומרים "לחיים", או אחרי התפילה – זה מעורר שאלות מהקהל, ואז נוצרת ההזדמנות להסביר בצורה מסודרת, מדוע הרבי הוא מלך המשיח על פי ההלכה. 

הדרך שלי היא קודם כל לשבת ולהסביר. אמנם, מעבר להסברים השכליים, הדבר החזק ביותר הוא להראות את הוידאו שרואים בו את הרבי מעודד את הכרזת 'יחי אדוננו'. כשאנשים רואים שהרבי עצמו אישר את העניין, זה מהדהד בתודעה שלהם ומעניק משקל רב.

דרך נוספת של הפנמת העניין היא באמצעות הכתיבה לרבי. אדם שכותב לרבי ומקבל תשובה שנוגעת לו בנשמה ונותנת פתרון לבעיותיו, מתחבר אליו באופן אישי ועמוק. הרבי הופך עבורו למלך המשיח עוד לפני ההגדרה הפורמלית. קל לו יותר להאמין שהרבי הוא מנהיג בסדר גודל שיכול להביא את הגאולה.

הרב יוסף רחימי: אנחנו מסבירים לאנשים שהרבי חי וקיים ונמצא איתנו, פשוט כי הרבי עצמו הוא זה שדיבר על כך בשיחות קודשו, וזו האמונה שלנו. הקשר עם הרבי הוא חי וקיים גם באמצעות ה"אגרות קודש", והוא זה ששלח אותנו לכאן.

יותר מזה, אני מסביר לאנשים שאני פוגש, שכל הסיבה שנפגשנו היא בזכות מכתב של הרבי באגרות קודש'. הרבי כתב לנו להגיע לכאן ועל פי תשובתו המפורשת יצאנו לשליחות. לא היינו מעזים לעשות צעד כזה בלי תשובה וברכה ישירה מהרבי, והקשר הזה נמשך כל הזמן. אנשים אצלנו, כולל אנשי עסקים, לא מקבלים החלטות חשובות מבלי לכתוב לרבי. הם זוכים לקבל תשובות וברכות, ורואים ניסים בחוש.

הרב מענדי נאמן: זה אתגר לא פשוט, בגלל שאנחנו חיים בעולם שמקדש רק את מה שנראה לעין. אבל דווקא בגלל זה, יש כאן הזדמנות. כי מה שצריך זה לא להסביר עוד איזה לוגיקה רעיונית — אלא לעורר את הנשמה, לתת חוויה לנפש… כשמדברים מהלב בצורה ישרה, אנשים מרגישים זאת. זה לא ויכוח תיאולוגי, אלא חיבור. 

אני מספר להם על מה שהרבי עשה ועושה, על איך הוא עונה גם היום לכל אחד, ואיך שלוחים בכל העולם פועלים מתוך הכוח שלו – זה לא משהו שאפשר לזייף.

אנחנו גם מראים להם וידאו של הרבי למרות שהם לא מבינים את המילים או את הרקע. זה כמו להיכנס למקום שיש בו אמת – אתה מיד מרגיש שאתה ב'בית'. זה לא קורה דרך טיעונים בדווקא, אלא כשאנחנו חיים באמת את הקשר שלנו עם הרבי, עם חיות ושמחה – וזה עובר הלאה.

הרב בנצי פרידמן: אני חושב שההצלחה הכי גדולה היא כאשר הנושא הזה ברור לך ואתה חי את הנקודה, או אז קל לך להסביר ולהעביר את המסר. זה נכון לכל פרט בשליחות. לכן בשיעורים שלנו, גם אשתי וגם אני, הדבר הראשון שאנחנו מדברים עליו עם הנערים, זה על הרבי; משם הדרך קצרה לכך שהרבי חי איתנו והוא זה שיביא אותנו לגאולה כמלך המשיח. וכשיש שאלות – אנחנו שמחים ששואלים; אדרבה, אנחנו שמחים להסביר את העניין לפי הכלים שלהם, צעד אחר צעד. כשאתה חי את הנקודה הזו ואתה מדבר על זה, הם פשוט מתחברים לתדר שלך. 

לדוגמה, מכיוון שאני מדבר איתם כל הזמן על הרבי, אז כעת, כשהתחילה המלחמה עם איראן, שלחתי להם מסרים שונים מהרבי, והנערים מצדם שולחים מיוזמתם תמונות של הרבי בקבוצה; זה כבר משהו שבא מהם… 

אתן לך דוגמה נוספת: לא מזמן פתחתי קבוצה חדשה של חבר'ה צעירים, והם הביאו לי מתנה לשיעור. מה המתנה? דגלון משיח!… לא דיברתי איתם אף פעם על דגלון, אבל הם ראו שזה משהו שאני חי אותו ומאמין בו, וזה בא מהם. 

דוגמה נוספת – בקבוצות הווטסאפ הם שמו מעצמם בתמונות הפרופיל את התמונה של הרבי או סטיקר של משיח. כשאנחנו חיים משהו, הם מקבלים אותו בצורה הכי טבעית.

יום של גאולה

כשליח שברור לו שהשליחות היחידה היא קבלת פני משיח – מהו ג' תמוז בעיניך? ומה המסר שאתה מעביר למקורבים סביב היום הזה?

הרב מענדי גבאי: ג' תמוז הוא יום מורכב, אבל צריך לזכור שיש את מה שהעולם מציג – חושך וכאב על כך שאיננו רואים את הרבי, ויש את מה שהרבי מביא בשיחותיו, שהיום הזה הוא התחלת הגאולה. זו הנקודה שבה אני מתמקד וזה המסר שאני מעביר למקורבים.

אנחנו החסידים, בפרט השלוחים, "ספיקרים" של הרבי; תפקידנו להעביר את המסר שלו. אם הרבי מתייחס ליום הזה כיום של גאולה, כך גם אנחנו צריכים להתייחס אליו. השאלות על הכאב ועל החֶסֶר קיימות כל השנה, אבל בג' תמוז, ההתייחסות שלי ליום הזה היא מתוך הנקודה של התחלת הגאולה.

הרב יוסף רחימי: מה השאלה?! ההתייחסות שלי מבוססת על דברי הרבי שאמר שהדור שלנו הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה. לכן אנחנו מאמינים באמונה שלמה שבכל רגע הרבי צריך להתגלות. המסר הוא פשוט: "יחי המלך"…

הרב מענדי נאמן: השאלה שלך מזכירה את החילוק בין העבודה של חודש אלול לעבודה של חודש תשרי: אפשר להתפלפל איזו עבודה נעלית יותר, אבל יש לנו את החידוש של היהודי המתעורר בחודש אלול כשהמלך בלבושי שדה. במילים אחרות, כשאתה לא רואה את המלך, ועם זאת אתה עדיין יוצא לשדה מפאת היותך נאמן למלך, זה באין ערוך מאשר לפגוש במלך כשהוא בארמונו ובשיא תפארתו, שאז כבדרך ממילא מתבטלים… וכידוע הסיפור על האב המבקש לדעת את עומק הקשר עם בנו, ולכן הוא מסתתר ממנו, אך כל זאת כדי לראות עד כמה הבן יחפש אחריו בשבילים וברחובות.

ג’ תמוז הוא יום של מעבר מהגילויים אל העצם… זה עוד שלב בבירור האחרון. הרבי לא עזב אותנו, אבל הוא כן דורש מאיתנו להתעצם, לקחת אחריות ולגלות את הכוחות ששתל בנו.

המסר למקורבים הוא פשוט: אנחנו לא מחפשים מנהיג חדש – כי המנהיג שלנו חי וקיים. זה לא רק רעיון, אלא כך הדבר בפועל. הרבי ממשיך לפעול בעולם. שלוחים נשלחים, יהודים חוזרים למסורת ישראל סבא, לבבות מתעוררים – והרבי הוא זה שעומד מאחורי הכול. ג’ תמוז זה 'גילוי העצם' – זה היום שבו הוא הטיל על הדור את האחריות להפיץ את בשורת הגאולה, ולהכין את העולם להתגלות.

הרב בנצי פרידמן: ג' תמוז בשבילי, כחסיד, ברגש שלי, זה יום געגוע לרבי. זה משהו שאנחנו גם רוצים להעביר לנערים. אני מאוד משתדל ללמד אותם ניגונים וכל מיני שירי 'קעמפים' שיש בהם מילים שמבטאות את הגעגועים לראות את הרבי. 

בשיחה האחרונה של ג' תמוז אומר הרבי, שהגאולה באה בשלבים, גם אם בהתחלה זה היה נראה העלם. 

זה מסר לגבי ג' תמוז שאני חי אותו: לדעת שכל ההסתכלות בעולם שלנו, זה שהגאולה באה בשלבים. הרבי מכין את העולם לגאולה, ויש פה תוכנית אלוקית מסודרת, כשבסופו של דבר הרבי מכוון את הכל בצורה הכי מדויקת לביאת משיח.

צאו לדרך עם הרבי

לסיום, איזה טיפ תוכל לתת לשלוחים צעירים שרוצים כעת לצאת לשליחות ולהכין את העולם לקבלת פני משיח?

הרב מענדי גבאי: יש שני דברים עיקריים: ראשית, ללמוד את 'ספר השליחות', ועדיף ביחד עם האישה, השליחה העתידית. הספר הזה הוא מנוע אדיר לפני היציאה לשליחות. 

שנית, לעשות כמה שיותר חגים בשליחות. לפני שיצאנו, עשינו כמעט את כל החגים בבתי חב"ד ברחבי הארץ. זה מכוון אותך למטרה. אתה לא עוד 'בעל הבית' שחוגג בבית עם המשפחה, אלא אתה כבר חלק מהמשימה הכוללת.

בסופו של דבר, צריך לזכור שהרבי השקיע בנו לאורך כל החיים – מאז שהיינו ילדים, דרך היותנו 'תמימים', וכן בשנת 'קבוצה', כדי שנממש את ההכשרה הזו. יש לנו הזדמנות להשקיע את כל החיים שלנו, וזה לא מובן מאליו. אסור להחמיץ את המטרה.

הרב יוסף רחימי: הטיפ היחיד שאני יכול לתת הוא פשוט: אם הרבי איתך, ואתה כותב לו ומקבל תשובה חיובית, אז פשוט צא לדרך. אל תחשוב יותר מדי על עצמך מה יהיה, ואיך יהיה וכו'. אל תדאג, הרבי כבר יסדר את הכל וילווה אותך לאורך כל הדרך. אז כן, בכל מקום יש קשיים, אבל ברגע שאתה מתמסר לשליחות, הרבי עוזר לך מההתחלה ועד הסוף.

הרב מענדי נאמן: לצאת לשליחות בשמחה ובטוב לבב. אתה עם הרבי.

הרב בנצי פרידמן: הרבי רוצה שבדור שלנו כל יהודי יהיה שליח איפה שההשגחה העליונה הועידה אותך. תחשוב כל רגע מה 'בשביל מה צריכים אותי'. 

ואני לא מדבר רק על אברכים צעירים אחרי חתונה, אלא בכל זמן ובכל עת אפשר לצאת לשליחות. לא מזמן הצטרף לשליחות שלנו, בחב"ד לנוער, אברך שכבר חיתן ילדים… הוא הבין שהרבי רוצה שהוא ייצא לשליחות, והוא פשוט עזב הכל, ויצא לשליחות עם בני הנוער. אין ספק שזה אתגר גדול; בגיל כזה, אדם עם זקן לבן… לפעמים צריך להתחיל דברים בקבלת עול, אבל אחרי זה מגיע גם התענוג. 

חד משמעית! כשחסיד עושה את הצעד הקטן שלו, הוא יראה איך הרבי בא לקראתו ומכוון אותו לאיפה שצריך, ואולי ההחלטה של החסיד הבא, היא זו שתכריע את הכף להביא את ההתגלות של הרבי מלך המשיח.