משדר גאולה ברדיו • ראיון מרתק

יוסי סולומון, בית משיח

את העיתונאי ר' אודי דוד בן דוד, הצלחתי לתפוס בין שידור אחד למשנהו אותו הוא מעביר למאות–אלפי תושבי הדרום הנמצאים בדריכות מתמדת בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'. בשיחתי עימו, מספר לי ר' אודי על תהליך התשובה שעבר, תהליך אותו החל במהלך שירותו הצבאי בעקבות דוכן תפילין בטבריה, דרך טיול ארוך שעשה באמריקה בתום שירותו הצבאי.

אודי גדל באשקלון במשפחה מסורתית. הוא חגג בר מצווה והשתדל להניח תפילין, אך לא התאמץ יתר על המידה לשמור על כך מדי יום ביומו.

בהגיעו לגיל גיוס, התגייס לצה"ל ושימש כקצין תחזוקה של גדוד 82 בחטיבת שריון, שם גם הפסיק להניח תפילין.

יום אחד, לפני עשרים ושתיים שנה, במהלך מבצע 'חומת מגן', השתתף בקורס קצינים. בשלב מסוים הוקפץ עם יחידתו ללחימה באזור רמאללה. בתום תקופה, הוא וחבריו הגיעו לביקור בכותל המערבי. שם, במקום הקדוש לעם היהודי, פגש בדוכן התפילין הקבוע. חב"דניק שעמד בדוכן הציע לאודי להניח תפילין. אודי הסכים, וחש כי התפילין הללו משפיעות עליו. הן הותירו בו רושם מסוים, אך עדיין לא היה לו ברור מה וכיצד.

לימים קודם בתפקידו, והוא שימש כקצין בגדוד קת"ח 82 ששהה באחד המוצבים ברמת הגולן. פעם בחודש או חודשיים יצא לשבת–התרעננות בבית הוריו באשקלון. בכל הפסקה כזו, היה דואג להניח את התפילין שהמתינו לו בבית, אך לא מעבר לכך.

בבוקר יום ראשון של אחת החופשות, לפני שיצא בדרכו חזרה, הניח אודי את התפילין ויצא חזרה לבסיס ברמת הגולן. אודי נסע מאשקלון לתל אביב, ומתל אביב עלה על אוטובוס לכיוון טבריה, שם הייתה אמורה להיות לו הסעה עד לבסיס ברמת הגולן.

כשהגיע לתחנה המרכזית בטבריה, החל לצעוד לכיוון היציאה מהתחנה לעבר ההסעה, אלא ששם שוב נפגש בדוכן תפילין. החב"דניק שעמד ליד הדוכן, הציע לאודי להניח תפילין ולקחת עליו אמירת מספר פרקי תהילים. אודי שכבר הניח תפילין, השיב בנימוס 'לא, תודה' והמשיך בדרכו.

לצד בעל דוכן התפילין עמד בחור נוסף. משום מה, זה האחרון החל לצעוק על אודי מול עוברי האורח שחלפו במקום. 'איך יכול להיות שיהודי אומר 'לא' לתפילין או מסרב לומר כמה פרקי תהילים?'

"זה פגע בי מאוד", מספר ר' אודי. "כמובן לא התאפקתי ועניתי לו 'מי אתה בכלל שתגיד לי שאני לא יהודי?!'…"

עם זאת, האירוע המביש הזה ליווה את אודי ימים וחודשים ארוכים, במהלכם החלו לקנן בו מחשבות 'מה זה להיות יהודי', 'במה מתבטא שהוא יהודי', ועוד.

בעקבות כך, החל אודי להתעניין ולשאול את חבריו הדתיים בבסיס על היהדות, על תורה ומצוותיה.

בקורס קצינים אודי החל להשלים להם מניינים. "הייתי יודע לענות 'אמן' בקדישים, וכן לשיר 'לכה דודי'", הוא צוחק. "זה כל מה שידעתי לעשות בתור יהודי". עם זאת, ההשתתפות בתפילות שבת הסבה לו עונג לא רגיל. "הייתה אווירה טובה ונעימה במיוחד", הוא נזכר.

יום אחד התקשר אודי לאימו ובפיו בקשה, שתדאג לצרף את התפילין במשלוח הבא שהיא שולחת אליו, לצד מיני המאפה מעשי ידיה ששלחה לו מדי פעם.

עם הזמן עברו אודי וחבריו לשרת באזור שכם, בחטמר שומרון, שם, מאחורי האהלים, תפסו את הקו של שכם ואת כל המחנות פליטים של עסכר ובלטה. מדי פעם היה אודי מניח תפילין באוהל הפיקוד. היו פעמים שבהם ניסה להציע לחברו הטוב, קצין המודיעין, להניח תפילין, אך החבר סירב לשמוע על כך בכל תוקף.

חברותם האמיצה של השניים החזיקה מעמד שנים רבות, והם עמדו בקשר גם לאחר תום שירותם הצבאי.

בסיום השירות, המריא אודי למחנות הקיץ של הסוכנות היהודית בארצות הברית, בעוד עמיתו טס לטיול ארוך בנפאל. השניים שמרו על קשר באמצעות תופעה חדשה באותם ימים, אימייל…

יום אחד קיבל אודי הודעת–מייל מחברו הטוב בנפאל. הלה מספר לו כי מזה שבועיים ימים שהוא שומר כשרות ומקפיד על הנחת תפילין מדי יום. אודי שזכר כיצד חברו סירב בכל תוקף להניח תפילין, התפלא מאוד. חברו שיתף אותו בעובדה כי נכנס לבית חב"ד בקטמנדו בנפאל, שם שוכנע להתחיל להניח תפילין ולשמור על כשרות. הידיעה הזאת השפיע גם על אודי עצמו.

אודי מצידו המשיך את מסלול הטיול שלו ברחבי אמריקה הגדולה, עד שהגיע לס. חוזה, שם הכיר את בית חב"ד פריוואלי של הרב רזניק. משם המשיך ללוס אנגל'ס, וגם שם ביקר בבית חב"ד של הרב וויץ והרב ליפסקר. הוא שהה בעיר זמן ממושך, כשהוא עובד לפרנסתו.

"במקומות הללו התחברתי מאוד לבתי חב"ד", מספר ר' אודי. "זה היה המקום בו התחלתי להתחבר לרבי ולחסידות".

כשהרגיש כי מיצה את מסלולו בארצות הברית, שב אודי לארץ הקודש, כאן הכיר את שליח הרבי מלך המשיח לאשקלון, הרב מנחם מענדל ליברמן. בין השניים נוצרה קירבה, ואודי החל להגיע לשיעורי תורה בקביעות. בשלב מתקדם יותר, פתח הרב ליברמן שיעור תניא בבית הוריו של אודי.

תחילה התקשו הוריו של אודי לקבל את התקרבותו ליהדות ולחסידות חב"ד. "ההתחלה הייתה להם קשה, אך כעבור תקופה, כאשר הרב ליברמן התחיל להעביר שיעורי תניא בביתם, הם בעצמם כבר עשו הכל לבד…

"לימים מכרו את דירתם שהייתה בקומה 9, ממש על הים, כדי לקנות בית צמוד–קרקע, למרות שהיו צריכים להוסיף הרבה כסף. אבא שלי החליט כי כבר לא מתאים לו להשתמש במעלית שבת"…

לא להתרחק מהמציאות

במקביל, החל אודי להתמקצע בתחום התקשורת. הוא החל לימודי תקשורת במכללת 'ספיר' בשדרות.

עם סיום לימודיו במכללה, החל לעבוד בעיתון מקומי באשקלון, ובשנת תשס"ט הצטרף לעבודה גם ברדיו דרום, כאשר במקביל החל לעבוד במקומוני חדשות בערים נוספות אותם הוא עורך כיום. דרך ערוצי התקשורת המגוונים, הוא מגיע ללבם ולאוזנם של מאות אלפי יהודים, בעיקר באיזור הדרום.

כשאני שואל את אודי, איך הוא מסתדר בתור חסיד חב"ד ברדיו דרום, הוא משיב כי זה בדיוק הפוך: קודם הוא הגיע לרדיו ורק לאחר מכן התחזק והפך לחסיד חב"ד. אך גם לאחר שהפך להיות חסיד, שאל את הרב ליברמן האם לעזוב את עבודתו ברדיו. הרב ליברמן האיר לו את שיטת הרבי הידועה – כי אדרבא, על אדם לקחת את מקום עבודתו, ולהפוך אותו למקום שליחות. 'הרבי לא רוצה שנתרחק מהמציאות; להפך, שנחיה בתוך המציאות ונקדש אותה!'"

למרות הדברים, במשך השנים ביקש אודי כמה פעמים לעזוב את הרדיו, זאת בשל התכנים ולשון הרע שיש במקום. בכל פעם שעלתה לו המחשבה על עזיבה, ישב אודי בהשפעת רעייתו – דור שלישי בחב"ד וחדורה באמונה ברבי – וכתב לרבי על כך. בכל פעם קיבל באמצעות האגרות–קודש תשובה ספציפית מדויקת על עבודתו ברדיו, כי עליו להישאר ולמנף את עבודתו להפצת אור היהדות.

באחת הפעמים הרבי אף השיב לו תשובה נחרצת שתוכנה היה, כי הרבי הריי"צ שלח אותו למקום בו הוא נמצא, ומתפלא איך הוא שואל אם להישאר במשימה שלו או לצאת ממנה. המילים התקיפות של הרבי הספיקו לר' אודי; היה ברור לו שהרבי רוצה שהוא יישאר בעבודתו ברדיו.

יש לנו בשורה בגלי האתר

איך אתה מפיץ את בשורת הגאולה באמצעות הרדיו והמדיה שאתה אמון עליה?

צריכים לזכור שיש לנו את האמת, והאמת היא שעם ישראל רוצה ומשתוקק לשמוע על הגאולה; עם ישראל רוצה לשמוע את הבשורה הגדולה של ביאת המשיח. צריך לומר את הדברים הללו בפה מלא מבלי לחשוש.

יש רעיון יפה שהרבי מביא בשיחתו הידועה, על כך שיעקב נטע עצים במצרים עבור המשכן העתידי שיוקם בעתיד לאחר יציאתם לגאולה. לאורך כל שנות השעבוד המצרי, בני ישראל עבדו בפרך אך היו מביטים בעצים הללו, וזוכרים את הגאולה המובטחת.

כך גם אצלנו – אנחנו באותו מצב של גלות, אבל הרבי מלך המשיח הבטיח לנו שהגאולה תתרחש – וזה יקרה! בדור שלנו הרבי כבר נטע את העצים…

מהם העצים?

העצים אלו ספרי הלקוטי שיחות, 'דבר מלכות' וכל שאר תורתו של הרבי. צריך רק לשבת וללמוד אותם ולהתחבר לבשורת הגאולה והגואל. אין ספק כי מה שהרבי מלך המשיח אומר – זה מה שיקרה.

כשמחוברים לרבי, מבינים שהעולם כולו פועל בהתאם. הדברים נכונים גם בזמנים לא פשוטים בהם נראה הכול הפוך – כמו בזמן המלחמה כעת. אדרבא, דווקא כעת צריך להביט ביתר שאת ב'עצים' ששתל הרבי בדור שלנו, ולהתחזק באמונה בבשורת הגאולה.

הנקודה הזאת מחייבת אותנו להתגייס לענייני גאולה ומשיח ולהבהיר לעם ישראל את מה שהרבי רוצה שעם ישראל ידע, שהנה משיח בא.

אני יכול לספר לך, כי בשנה הנוכחית עליתי לשידור בהרבה מאוד תחנות רדיו על מנת לדווח על מה שקורה בדרום. עשרות פעמים שהשדרנים עצמם התחילו לדבר על העניין של 'הנה משיח בא'…

רואים ניסים במלחמה

כשאני מבקש לשמוע מאודי מקרים מעניינים שאירעו לו במהלך עבודתו כשדרן ברדיו או כאיש תקשורת, הוא בוחר לספר סיפורים מהמלחמה בה אנו מצויים כיום.

"קרו כמה מקרים בהם נפגשתי עם חיילים והצעתי להם להניח תפילין. לכל מקום אליו אני הולך, אני לוקח איתי התפילין ובכל מקום אני שומע סיפורים מדהימים.

סיפר לי לוחם שפגשתי, כי יש לו חבר שהיה בשבת שמחת–תורה בבסיס רעים יחד עם חבר נוסף. הם הבינו מהר מאוד מה קורה ונכנסו מיד למיגונית. בהיותם שם, החייל קיבל על עצמו החלטה להעביר סכום צדקה לעמותת חסד מסויימת, באומרו לחברו: 'זה מה שיציל אותנו ממוות, כמו שכתוב 'צדקה תציל ממוות". כך אכן קרה: השניים ניצלו ממוות שהיה ממש קרוב אליהם…

בפעם אחרת הגעתי לבסיס הצמוד לגבול רצועת עזה. אחד החיילים במקום סיפר לנו כי למד בעברו בכפר חב"ד. למרות שהיום הוא לא נראה כיהודי שומר תורה ומצוות – עם זאת, הוא לא מוותר על הכנת נטלת–מים ליד המיטה לפני שהוא הולך לישון…

פעם פגשתי בחייל באחד משטחי הכינוס, ונתתי לו מיקרופילם של חת"ת להגנה ולשמירה. הוא שמח מאוד ואמר כי כבר היה לו בעבר מיקרופילם כזה שהציל את חייו… התברר כי היה לו אחד כזה באפוד הלחימה שלו. בשלב מסוים היד שלו הסתירה את הפנים, ובדיוק אז חטף כדור ביד… הכדור יצא מהצד השני של היד, אך הכדור כבר נעצר ולא הצליח להיכנס לו לפנים… כך ניצלו חייו. הוא הדגיש כי באותה שעה הרגיש שהמיקרופילם הוא זה שהגן ושמר עליו…

חשוב לזכור, כי שום דבר מדבריו של הרבי לא שב ריקם. אם הרבי נתן לנו את כלי השמירה וההגנה של החת"ת והתפילין – אז כך הוא הדבר. אסור לנו לשמור את הבשורה לעצמנו, אלא לחלוק אותה עם כל יהודי מבלי להמתין אפילו רגע אחד".

הפתרון היחיד

לקראת סיום, אני שואל את ר' אודי על הקונספציה הצבאית שקרסה. מה עוד צריך להתרחש כדי שהעם יתעורר ויבין שהוא בסכנה?

עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש רק פתרון אחד לכל המצב הזה – משיח בן דוד שיבוא ויגאל אותנו. לאורך הדורות ניסו את כל הפטנטים השונים, אך שום דבר לא עזר. במשך השנים בטחנו בכל מיני פוליטיקאים אבל אלה לא הצליחו לעזור, ולהיפך. הם דורשים רק את טובתם. אנחנו צריכים להבין שאין שום פתרון, אלא רק ביאת משיח.

מסר לסיום…

אני קורא לאחיי מאנ"ש: גם אם לא יוצאים מהבית ל'מבצעים', חשוב להשתדל לקחת איתנו את התפילין. תמיד אפשר לפגוש ביהודי נוסף שלא הניח תפילין ולזכות אותו. זה בדיוק הדבר שאנחנו צריכים בתקופה הזאת…