-
נאומו של הסופר והחוקר החב"די הרב שניאור זלמן ברגר, בהתוועדות י"ט כסלו בבית חיינו, עורר הדים מיוחדים, בגין שלושת הדילמות החסידיות שהוצגו בפני אלפי המתוועדים, תוך מציאת פתרונות אפשריים • לבקשת "חב"ד אינפו", ולרגל ה' טבת יום הדידן נצח, ניאות הרב ברגר, להעלות את תמצית הדברים על הכתב, והרי הם לפניכם • לקריאה
חב"ד אינפו|ה׳ בטבת ה׳תשע״וכ' כסלו בתעודת השחרור!
כידוע, אדמו"ר הזקן כותב באגרת קודשו, כי השתחרר בי"ט כסלו כאשר קרא בתהילים את הפסוק: "פדה בשלום נפשי" והתאריך י"ט כסלו ידוע ומפורסם מדורי דורות, אצל כל רבותינו נשיאינו, והנה לעומת זאת במספר ספרים שהתפרסמו ב"דור השביעי", מוצגת "תעודת השחרור" ובה תאריך לועזי המתורגם לכ' כסלו. דברים אלו פורסמו במספר ספרים ובהם "אגרות קודש אדמו"ר הזקן" במהדורה המחודשת, "המאסר הראשון" ו"תולדות חב"ד ברוסיה הצארית". ואם בשניים הראשונים אין פרשנות לתאריך התמוה, הרי שבתולדות חב"ד הנזכר, מובהר כי הוראת השחרור ניתנה בי"ט כסלו, והגאולה התעכבה ותעודת השחרור ניתנה בכ' כסלו. אמנם לאחר שתמהתי בענין בפני הרב שלום דובער לוין מחבר התולדות הנזכר, הבהיר כי ברור שאדמו"ר הזקן שוחרר בי"ט כסלו, ואילו בענין התעודה ניתן לתרץ במספר אופנים.
נקדים ונאמר – אנו כחסידים, ברור לנו כי דברי רבותינו אמת וקיימים לעד, אך מאידך כאשר ניתן, עלינו להסביר גם בשכל אנושי, את המסמכים או ממצאים היסטוריים המוצגים במקורות שונים. וכיצד ניתן לתרץ את "תעודת השחרור"?
לכל לראש, כפי הנראה תעודת השחרור האוטנטית נמסרה לאדמו"ר הזקן, והיא איננה בנמצא כיום ומה שפורסם, זה העתק/טיוטת אגרת התובע של רוסיה, אשר בתוך מכתבו העתיק את נוסח תעודת השחרור וכיצד ניתן לקבוע כי מדובר בהעתק/טיוטה, ולא בצילום אגרת התובע האוטנטית?
כיום במשרדי התובע, נמצא תיק המאסר ובו מכתבים אוטנטיים שקיבל התובע בקשר לאדמו"ר הזקן, אך המכתבים והמסמכים שנכתבו על ידי התובע, אינם בתיק, אלא רק העתק שלהם, ולכן הם מתפרסמים בכל מקום, ללא נייר מכתבים וללא חתימה. וכמובן שהעתק אינו מכתב אוטנטי ויתכנו בו שגיאות ומלבד זאת, יתכן והועתק בזמן מאוחר יותר ולכן השתנה התאריך. ועוד אפשרות: התובע אכן כתב את מכתבו בכ' כסלו, ובשגגה גם בראש תעודת השחרור העתיק את התאריך של היום בו כתב המכתב כ' כסלו במקום יום השחרור – י"ט כסלו. ואלו שגיאות מסמכים, אך יש עוד אפשרויות שונות כגון: התעודה נשלחה על ידי שליח לאחר השחרור, או אפילו אדמו"ר הזקן או מי מטעמו בא למחרת השחרור לבית סוהר כדי לקחת את תעודת השחרור.
יש לציין כי כאשר תמהתי בנידון בפני ידידי החוקר הנודע הרב יהושע מונדשיין ע"ה, הוא התבטא בפירוש כי מסמכים רבים בתיק המאסר אינם אוטנטיים אלא העתקות וכדומה, ולכן אין לדקדק ברמה של יום בחודש ובשל סיבה זו לא חשב שיזדקק לכתיבת פרשנות בנידון, כאשר פירסם את התעודה במאסר הראשון ובמקומות אחרים.
המבצר ותאי המאסר
מבצר הפטרופבלסקי קרפוסט, בו נאסר אדמו"ר הזקן, היה נושא לפולמוס חריף: האם המבצר הקיים היום הוא המבצר בו אדמו"ר הזקן נאסר. בעת שערכתי תחקירים לקראת כתיבת ספרי "תולדות חב"ד בפטרבורג", חקרתי היטב בנידון והמסקנה היתה ברורה – המבצר בו נאסר אדמו"ר הזקן, הוא המבצר הקיים היום, ולאחר זמן פירסמתי תחקיר מקיף בנידון ב"בית משיח" ובו התווספה גם הקביעה הברורה כי תאי המאסר בהם שהה אדמו"ר הזקן, אינם קיימים כיום, ונראה כי אדמו"ר הריי"צ בעת ביקורו במקום, ביקר בתאים דומים. ולכך יש להוסיף את עדות הרב זלמן חאנין (ב"בית משיח"), לאחר שהדפיס את ספרי התניא במבצר, וכאשר הגישם לרבי, הסביר, כי התאים בהם שהה אדמו"ר הזקן נהרסו, והרבי המשיך לשאול על פי זה, והיה נראה לכאורה שמסכים לקביעה זו.
נר חנוכה מעת לעת
בשבת חנוכה תש"נ, זכיתי לשהות בבית חיינו, ובמהלך ההתוועדות, נבהלתי לראות "פירמידה" מתמוטטת בתוך רגע, אך עד מהרה התברר, כי הרבי דיבר על נרות חנוכה והביט לכיוון החנוכיה הגדולה שעל בימת התפילה, אך בין הרבי והחנוכיה הפרידה "פירמידה" והתמימים קפצו ממנה מיד, ואז הרבי עמד מלוא קומתו וראה את החנוכיה אשר נרות לא היו בה, ותמה מדוע הגבאי לא דאג שהנרות ידלקו כל השבת.
אך בשיחה המוגהת של אותה שבת חנוכה פרשת וישב תש"נ, בהערה 69, נכתב חידוש גדול:
"ולהעיר שכדי להוסיף בההתעוררות דנרות חנוכה – כדאי שתהיה מנורה דלוקה בבית הכנסת (שכולם מתכנסים שם) במשך כל המעת לעת. אם אין חשש כלל שישחקו התינוקות".
ולאור כל הנזכר, נראה כי החידוש של הרבי מבוסס על מנהג ישראל הידוע, להדליק נר חנוכה גם בתפילת שחרית וגם במנחה, ובפועל בבית כנסת הפתוח בזמני תפילות, כמעט כל זמן התפילות החנוכיה דלוקה, והרבי מבהיר כי בבית כנסת בו מתכנסים, דהיינו לכאורה בית כנסת הפתוח כל שעות היממה, אזי יש להדליק מעת לעת, בתנאי שאין חשש שהתינוקות ישחקו. ומכיון שכך, הרבי תמה בפומבי מדוע בשבת החנוכיה אינה דולקת.
ולפי דברים אלו, לכאורה יש להסיק, כי בכל בתי כנסת חב"ד כדאי להדליק חנוכיה שתדלק כל זמן שבית הכנסת פתוח, אך יש להיזהר מהתינוקות שלא ישחקו, ובעיר מגוריי אירע מקרה, אשר ילד טיפס על חנוכיה ציבורית, נפצע ומציבי החנוכיה נתבעו למשפט.
כל הנזכר הוא פרי מחקר, אך בנאום נאמר בקצרה, וכאן הובא בתמציתיות.
ומי שיש בידו עוד מידע בנידון מוזמן לשלוח אלי במייל:
תגיות: ברגר