ליווי האורח נעלה מן הכל

הרב מנחם ישראלי

בפרשתנו – וירא – מסופר שהקב"ה נגלה לאברהם ותוך כדי הגילוי אברהם יושב בפתח אהלו ומחפש אורחים. והנה לפתע "וירא והנה שלושה אנשים" הוא רואה שלושה אורחים פוטנציאליים והוא פונה לה' ואומר לו "א-דני אל נא תעבור מעל עבדיך".

מהפסוק הזה לומדים חז"ל "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה". הנה אברהם עוצר באמצע הגילוי האלוקי והקבלת פני השכינה ומתפנה לקבל אורחים.

רגע, מאיזה פסוק בדיוק לומדים חז"ל את גודל מעלת הכנסת אורחים? הגמרא במסכת שבת (קכז.) לומדת זאת מן הפסוק הברור "א-דני אל נא תעבור מעל עבדך", אברהם אומר להקב"ה המתן לי עד שאטפל באורחים ומזה ברור שהכנסת גדולה יותר…

אך ראה זה פלא הרמב"ם דווקא מציין לפסוק "וירא והנה שלושה אנשים".

וכאן נשאלת השאלה: כיצד לומד הרמב"ם מן הפסוק "וירא והנה שלושה אנשים" שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה, וכי מה בכך שהוא ראה שלושה אנשים, איך יוצא מזה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה?

להבין זאת נקדים קודם את לשונו של הרמב"ם (הלכות אבל פי"ד ה"ב) "שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החֹק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים".

המעיין בלשונו של הרמב"ם יבחין בכך שהרמב"ם לא מפרט מהי מצוות הכנסת אורחים, אלא מציין שיש שכר מרובה ללוות את האורחים יותר מכל הענינים שהרמב"ם מונה שם (ניחום אבלים ביקור חולים וכו'), ואגב כך מציין את חשיבת הכנסת האורחים.

וזה קצת תמוה: לכאורה הכנסת אורחים, לתת להם קורת גג ואוכל חם וכו', אמורה להיות נעלה יותר מן ליווי האורח המסתכם בכמה צעדים?

משני שאלות אלו (ועוד שאלות ודיוקים נוספים) מסיק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסקנה מופלאה ומרגשת:

עיקר הכנסת אורחים זה לא לתת להם אוכל וקורת גג, עיקר הכנסת אורחים זה לראות את הזולת ולהיות שם בשבילו, לתת לו יחס נעים שיעשה לו טוב בלב.

אילו יכניס אדם אורחים לביתו יאכיל אותם וישקה אותם ויתן להם מקום לישון ובבוקר יזרזם לצאת מביתו זה יכול לגרום להם אי נעימות, מן תחושת אפסיות שכזו שהם לא שווים כלום והם נטל וכיו"ב.

מצוות הכנסת אורחים לא נועדה עבור המארח כדי שיזכה במצוה, מצות הכנסת אורחים נועדה עבור האורח שיקבל את היחס הראוי לו כבן אדם. אפשר לחדד זאת כך: יש הכנסת אורחים (האורח עיקר), ויש הכנסת מארחים (המארח עיקר).

ולכן ליווי האורח נעלה מן הכל, כי בעצם הליווי נותן המארח תחושה נעימה לאורח שהוא היה רצוי, וקשה להיפרד ממנו. כלומר: ליווי האורח הופך את ההכנסת אורחים ל"הכנסת אורחים". ליווי האורח מציב את האורח (באופן רטרואקטיבי) במרכז התמונה ולא את המארח.

ולכן ציין הרמב"ם את הפסוק "וירא והנה שלושה אנשים" כי בזה טמון עצם הענין של הכנסת אורחים, לראות את הזולת.

יכולים אנו לצייר לעצמנו יהודי המתפלל אל ה' בדביקות, ולפתע מגיע לשטח יהודי רעב. היהודי המתפלל בדביקות עסוק כרגע. האם יתפנה להתעסק בצרכי האורח? האם בכלל יבחין בקיומו?

והנה לנו מורה דרך, מורה הנבוכים הגדול בהיסטוריה, אברהם אבינו, אבי האמונה המונותאיסטית, והוא מלמדנו שגם כאשר אנו עסוקים בקבלת פני שכינה, אנו מדברים כעת עם הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואף אז עלינו להבחין בקיומו של הזולת "וירא והנה שלושה אנשים".

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.

לתגובות והארות:

misraeli770@gmail.com