בין אומן לליובאוויטש: עד כמה אתה רוצה לטוס לרבי?

שרגא קרומבי, חב"ד אינפו

נתחיל מהסוף: אין שום דבר שקשור לקורונה שהוא "ברור", או אפילו "עובדה", והכל נתון במחלוקת של גישות שונות מן הקצה אל הקצה, והדבר כולל אפילו את מספר החולים, המתים והמחלימים. יותר מכך: לא רק שאין הסכמה על המחלה או על דרך הטיפול בה, אלא שהכל פוליטי. הבדיחה מספרת על רופא גדול שנשאל מתי תסתיים הקורונה והוא ענה: "אין לי מושג, אני לא מבין כלום בפוליטיקה"…

אז בואו נבקש מכל אלו שיודעים בטוח מה נכון לעשות, ומה בטוח אסור לעשות, להישאר מחוץ לדיון, וביחד איתם נשאיר מחוץ לדיון את כל אלו שאם היו נותנים להם לנהל את 770/הארץ/ארה"ב/העולם (מחק את החסר/השלם את המיותר), הם היו מיד יודעים מה לעשות ואיך למגר את הקורונה במהירות אחת ולתמיד. נישאר כאן רק אלו שיודעים שהם לא יודעים (ובעת הזו, גם זה הרבה), נישאר כאן רק אלו שמבינים, שבדיוק כמו שלהם יש דעה בנושא, יש אנשים המחזיקים בדעה שונה או הפוכה מכך, וגם הם אנשים נורמטיביים. נישאר כאן רק אלו שהפנימו שאם יש מישהו שחושב שחייבים לעשות סגר/אסור לעשות סגר, חייבים לסגור את בתי הכנסת/אסור לסגור את בתי הכנסת, וכן הלאה וכן הלאה, זה לא אומר שלא אכפת לו מהחיים שלו, אלא שאולי הוא חושב אחרת – וזו זכותו.

ואחרי ההקדמה הארוכה הזאת, ניגש לענין שלשמו התכנסנו כאן – הנסיעה לרבי. אכן, חסיד אינו שוטה, ואם כעת הדבר כרוך בסכנת נפשות, אז בתשרי השנה (כמו בג' תמוז האחרון וכנראה כפי שיהיה גם בכינוס השלוחים הקרוב), רוב חסידי חב"ד לא יזכו להיות אצל הרבי בגופם, וזה כולל גם חסידים שבמשך עשרות שנים לא פספסו אף פעם תשרי אצל הרבי, גם כשזה היה כרוך בקשיים עצומים. יש בינינו מזקני החסידים שהחלו לטוס לרבי לתשרי כאשר עלות טיסה היתה משכורת של חצי שנה(!) ומאז לא פספסו אף פעם להיות אצל הרבי בתשרי, בשנות הגילויים כמו בשנות ההעלם והסתר, ולמרות זאת, השנה, הם ישאירו את המזוודה בבוידעם.

אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, השאלה היא איך מתייחסים לכך. האם מדובר בהחלטה מצערת, כורח הנסיבות שלא מותיר ברירה למרות הרצון הגדול, ורק מטעמי פיקוח נפש ושמירה על הוראות התורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", או חלילה להיפך. כי מקריאת חלק הכותרות באתרי החדשות או חלק מההודעות בקבוצות, נראה שיש כאלו שכמעט ששים ושמחים.

"הרבנים והרופאים קבעו שאסור לטוס לרבי" – זאת אולי העובדה היחידה שאין עליה חולק(?), אבל באיזה טון הדברים נאמרים, זה כבר בידי כל אחד מאיתנו. האם קוראים זאת עם טעמים של מגילת איכה או של מגילת אסתר?

כשרואים את ההפגנות של חסידי ברסלב על כך שהם לא מוכנים שיימנעו מהם לטוס לראש השנה לאומן, קשה שלא להשוות את זה למצב בליובאוויטש. האם חסידי ברסלב רוצים לטוס לאומן יותר מאשר חסידי חב"ד רוצים לטוס לליובאוויטש?

נכון, ברמת המעשה, כולם קיבלו את הוראות הרבנים והרופאים, וזה כולל את ישיבות חב"ד בארץ ובעולם ואת אנ"ש חסידי חב"ד בארץ ובעולם. אבל יש מי שקיבלו זאת בלב כבד ובחוסר השלמה, ויש מי שקיבלו זאת בהתלהבות מעט מוגזמת מידי. רוצים דוגמה? בבקשה: כאשר יוצא מכתב של הרבנים שבו מופיעים שני סעיפים: א. כל מי שכבר חלה בקורונה – יכול לטוס לרבי. ב. כל מי שלא חלה בקורונה – אסור לו לטוס לרבי. יש מי שהכותרת אצלו תהיה על כך שהרבנים מאשרים לטוס לרבי, ויש מי שהכותרת אצלו תהיה שהרבנים אוסרים לטוס לרבי… שני אנשים קוראים את אותו מכתב, וכל אחד יוצא עם כותרת הפוכה. הכל פוליטי, כבר אמרנו?

כאשר המרא דאתרא הרב ברוין התראיין לבית משיח וסיפר על ההחלטה הקשה שקיבל עם פרוץ המגיפה, לסגור את 770, זה היה דוגמה ומופת לדרך שבה רב חסידי מתייחס לדברים, וכך אמר:

"האמן לי, שבחלומותיי השחורים לא חלמתי שיבוא יום ואנו נוציא הוראה לסגור את 770, אבל בחלומות היותר שחורים לא דמיינתי לעצמי מצב של מאות מאושפזים במצב קשה, ועשרות נפטרים, ר"ל. בוודאי שנצבט לנו הלב למראה 'בית חיינו' סגור, אבל דווקא כחסידים של הרבי, שלימד אותנו עד כמה יקר וחשוב גופו של כל יהודי בעיני הקב"ה, הלב שלנו צריך להזדעזע מעוד יהודי שנפטר מהמגיפה. המגיפה הזאת הכניסה אותנו לפרופורציות אחרות לגמרי…"

זוהי הדרך החסידית להסתכל על הדברים, לא חלילה בהתלהבות אלא להיפך. לראות את בית חיינו 770 עומד סגור ושומם זה מראה שצריך לצבוט לכל חסיד חזק חזק בלב. חסידים שלא נוסעים לרבי לתשרי זה לא מחזה משובב לב אלא מחזה שגורם לשאול בקול: רבי לא שנא – חייא מנא לן?

*

במהלך ההפגנות של חסידי ברסלב, היה מי שהציע פשרה: החסידים לא יטוסו לאומן, אבל גם לא יצטרכו לעשות את ראש השנה עם המשפחה…

על משקל זה ניתן להציע פשרה לחסידי חב"ד שלא יטוסו ל770, אבל יזכו לחגוג את ראש השנה עם הרבי, בירושלים הבנויה.